המפה שהובילה אל הנונסנס

בנסיעות הרבות שאפרים סידון ואני עורכים ברחבי הארץ בהדרכת הווייז, החכם מכל נווט, אנחנו שומעים מדי פעם "מפגע דווח בהמשך הדרך". כשאנחנו מתעקשים לזהות את המפגע שדווח, זה בדרך כלל מכונית שעומדת בצד הדרך כיוון שבעליה יצא להשתין.

גם אני, כמו הווייז, סבור שמכוניות הן אכן מפגע, אבל לאו דווקא כשהן חונות בצד הדרך, אלא בעיקר כשהן חותכות אותך בפראות בכביש.
אבל במעבר בין השפה הטכנית "מפגע דווח" לבין הצורך של מישהו לקטוף פרח או להשתין, שם טמונים זרעי הנונסנס.
בהמשך הרשימה אשתדל לתת הסבר סביר למה שאמרתי כאן. אבל כעת אני עובר לדמות שאני אוהב.
עשרים שנה לאחר ששייקספיר מת בשנת 1636 הגיע ללונדון צייר וחרט צ'כי בשם ואצלב הולָאר. בשביל האנגלים ואצלב זה פשוט מדי והם קוראים לו ואנצ'סלאוס.

01

מי שהביא אותו ללונדון היה לורד ארונדל, שרצה שהולאר יכין לו תחריטים מאוסף האמנות שלו.
גם ג'ון ספיד, שכנראה היה ידידו של שייקספיר, כבר לא היה בין החיים כשהולאר הגיע ללונדון.
ולמה אני מזכיר את ספיד? כי בטח הולאר שמע עליו הרבה כשהגיע ללונדון.
ספיד, שהתחיל כחייט ובדרך הוליד 18 צאצאים, היה צייר המפות החשוב של ראשית המאה ה-17 באנגליה.
הנה ספיד כפי שהוא נראה בכנסיית סנט ג'יילס קריפלגייט, שם הוא קבור (לצדו של ג'ון מילטון, אם זה מעניין אתכם).

02

אינני מומחה גדול להיסטוריה של הקרטוגרפיה וייתכן שלחברי פרופסור עמירם גונן יהיה מה להעיר על הרשימה הזאת, אבל יש בי סקרנות רבה למעבר מהציור למפה. או במילים אחרות: ממתי ציור מפות עבר מתחום האמנות לתחום המדעים המדויקים.
מכיוון שאני מקדיש זמן רב ללמוד את ההיסטוריה של לונדון, גיליתי עניין רב בשני הג'נטלמנים האלה ובעוד כמה חרטים שעסקו במפות בתקופה שבה המידע הגיאוגרפי החזותי נמסר גם על ידי ציור נוף פנוראמי.

03

וגם על ידי מפת על, שגם בה היו הרבה יסודות איוריים, למשל במפה הזאת:

04

מי שרוצה להכיר את לונדון של המאה ה-17 למשל, חייב אמנם להתייחס לפנוראמות ולמפות של הולאר למשל, אבל גם להתייחס ללחצים שונים שהיו עליו ולאילוצים שונים של ידע או חוסר ידע.
כשהולאר החליט לעשות פנוראמה מקיפה של לונדון זה קרה ב-1660 כשחוזר השלטון המלוכני, שש שנים לפני השרפה הגדולה שהורסת את רוב הסיטי. כאשר הושלמה הפנוראמה, לונדון עדיין ליקקה את פצעיה וכריסטופר רן עדיין בנה את סנט פול וכנסיות אחרות. אבל בפנוראמה של הולאר נראית קתדרלת סנט פול הישנה. הנה חלק מהפנוראמה:

05

והנה כנסיית סנט פול:

06

המוניומנט למשל, שתוכנן על ידי רן ונראה כך:

07

לא היה קיים עדיין, והולאר צייר אותו בדמות פירמידה (שהייתה אחת ההצעות לאנדרטת ההנצחה של השרפה).
אבל מה שמעניין אותי, כפי שכבר הזכרתי, הוא אי היכולת של האמנים החרטים להתנתק מהציור ומהצד היצירתי גם כשהיה מדובר במפות שאין בהם שום יסוד יצירתי.
היום, כשאנחנו רואים צילום אוויר, אנחנו אכן רואים איך נראים הגגות של העיר.

08

אבל בימיו של הולאר הגגות הם עדיין בגדר ניחוש. קחו למשל את המפה הזאת של לונדון משנת 1560:

09

לא רק שרוב מה שנראה מלמעלה הוא פרי דמיון, אלא שהצייר הזה, כמו ציירים רבים שציירו מפות, התעקש לצייר בחזית המפה דמויות כדי לומר: זכרו, אני גם צייר! ממש כמו שהסתתים היו מסתתים את הגרגוילס כדי לתת ביטוי ליצירתיות שלהם.
אני רואה בגרגוילס האלה את אחד המקורות לנונסנס האנגלי. לא פלא שלואיס קרול אהב אותם מאוד.
כאן - במקום שנדרשות עובדות מדעיות בלבד שאין להן דו משמעות, אבל היוצר הצייר, השרטט או הסתת, מתעקש לדבר גם בשפה אמנותית - נמצא אחד ממקורות הנונסנס.
הנה שתי כפולות מהספר סופר ספר של תומר קרמן ושלי, שבהן ניסינו להדגים את זה באופן ישיר:

10

11

ואני חוזר למפות.
ממש כאשר שרטוט המפות הפך להיות עניין מדעי, בעיקר כששיטות המדידה התפתחו והשתכללו, והמפות כבר לא צוירו על ידי ציירים, החלו אנשי הומור חזותי להתייחס לצורה של המפה באופן שונה מהקיום הקרטוגראפי שלה.
אחד הראשונים שהשתעשע בגיאוגרפיה היה רוברט דייטון. הוא היה דמות מעניינת הדייטון הזה. פרט להיותו צייר דיוקנאות, מומחה להדפסים וקריקטוריסט, הוא היה גם שחקן וזמר אבל קנה פרסום רב כגנב, כשהתברר שבחנות שלו בצ'רינג קרוס אפשר לרכוש הדפסים ורישומים של רמברנדט, בדיוק העבודות שהתברר שחסרות במוזיאון הבריטי.
דייטון פרסם סדרת מפות שקרא להן "גיאוגרפיה מכושפת":

12

13

בן זמנו של דייטון, ג'יימס גילרי, (Gilray) שנחשב לגדול הקריקטוריסטים של זמנו, צייר בין השאר את המפה הזאת:

14

וכאן נחוץ הסבר:
למפה קרא גילרי הפלישה הצרפתית.
הדמות שמיוצגת בצורת מפת אנגליה הוא המלך ג'ורג' השלישי, שגילרי צייר אותו בדמות "ג'ון בול" (לדמות ג'ון בול ולקריקטוריסטים ג'יימס גילרי ותומאס רונלדסון אקדיש בקרוב רשימה מיוחדת).
בשונה מקריקטורות אחרות של מפות הומוריסטיות, גילרי מנסה, ולפעמים גם מצליח, להשתמש במחוזות של אנגליה כחלק ציורי של הדמות.
הכובע למשל, שנקרא "כובע הטיפשים", שליצני החצר נהגו לחבוש, הוא מחוז נורתהמברלנד, ואני מניח שגילרי רצה לרמוז כאן משהו.
אבל העיקר הוא מה שקורה בין המפשייר וסאסקס, שם יוצא זרם של צואה - או אם תרצו פשוט חרא, שגילרי מכנה אותו "ההצהרה הבריטית" - שמשמיד את הצי הצרפתי הפולש.
כמעט 100 שנה אחרי דייטון וגילרי פרסם מישהו בשם ויליאם הארווי, רופא לונדוני ומומחה להיסטוריה של לונדון, חוברת ובה מפות קריקטוריות שבהן באו לידי ביטוי היחסים של אנגליה עם הארצות השכנות (שימו לב גם לחרוזים).

15

16

17

18

הארווי, שכמעט עד סוף חייו השתמש בשם העט אָלֵף (ALEPH), סיפר בהקדמה שאת המפות האלו ציירה נערה צעירה כדי לשעשע את אחיה החולה. עד היום אין יודעים בדיוק מי הוא שצייר את הקריקטורות האלה, והאם מדובר בהארווי עצמו. דבר אחד ברור - מדובר באדם מקצועי מאוד.
וכאן אני מכניס את עצמי ומפנה אתכם לרשימה שפרסמתי בשם "על המפה ומסביבה".
העניין שהיה לי בעשיית 300 המפות בספר "על המפה" נבע מהפרשנות הוויזואלית שיכולתי לתת לקווי המפה של ישראל, או יותר נכון ארץ ישראל, שהיו תקועים לי ולבני דורי חזק במוח, ולהעביר את אפקט ה"נונסנס", שכאמור נמצא בין המוחלט לאסוציאטיבי, בין הטכני לדמיוני או אפילו ללירי, ממש כמו ההבדל בין "מפגע דווח" לבין מישהו שעוצר להשתין או לקטוף פרח.
הנה עטיפת הספר על המפה:

19

הנה כמה מפות שלא הופיעו ברשימה שפרסמתי באתר:

199

20

21

22

23

24

25

26

27

למי שמעוניין, הספר "על המפה" הוא הספר היחיד שלי שהוצאתי באופן עצמאי (תחת חסות הוצאת דביר) ואפשר לרכוש אותו אצלי במחיר 70 ₪.
ולסיום, עוד כמה משפטים על הולאר ולמה אני אוהב אותו.
יש לי חיבה לאנשים שאוהבים עיר מסוימת למרות שלא נולדו בה וששפתה איננה שפת האם שלהם.
את אהבתי לפראג למשל, אני חב לאיטלקי אנג'לו מריה ריפלינו, שהספר שכתב - Magic Prague הוא הספר הטוב ביותר על פראג שאני מכיר.
את פריז למדתי מתירזה ואלואה (Thirsa Vallois) והספרים המצוינים שכתבה שגם היא לא פריזאית במוצאה.
הולאר התאהב בלונדון, ואף על פי שהאנגלים לעולם לא יגדירו אותו כאנגלי וגם לא כבריטי, בשבילי הוא המורה ללונדון של המאה ה-17.
על פי העדויות הולאר מת בחוסר כל.
עוד סיבה לאהוב אותו, לא?

 

8 תגובות

  • לינק לתגובה אפרת (אחרת) ראשון, 19 מרס 2017 16:48 נשלח על ידי אפרת (אחרת)

    נפלא!
    והנה עוד מפה נהדרת ברוח אחרת
    https://drorburstein.com/2011/04/13/%D7%94%D7%9E%D7%A4%D7%94/

  • לינק לתגובה זקן עצוב חמישי, 16 מרס 2017 21:13 נשלח על ידי זקן עצוב

    אין על "על המפה",
    אבל אין מפה אמיתית ומדויקת יותר מזו של סול סטיינברג
    חוץ אולי מהמפה 1X1 של בורחס

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי חמישי, 16 מרס 2017 15:01 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    מחכים, מאיר עיניים ונוסטלגי ללא תקנה. במיוחד אהבתי את הקריקטורה של גילרי שמראה מה חושבת האימפריה הבריטית על אוכלי הצפרדעים.
    אני מוכרחה להזכיר שיש מפות מדומיינות אבל מאד רציניות כמו זו של שפהרד בפתיח לפו הדוב ובו כל המקומות המוזכרים , חזור והזכר בספר.
    כרגיל הצחקתני.

  • לינק לתגובה אפרת חמישי, 16 מרס 2017 10:48 נשלח על ידי אפרת

    חסרה לי פה מפת העולם של סול סטיינברג.ניו יורק תופסת 3/4 שטח ,רוסיה סין ויפן מצומצמות לנקודות קטנות באופק.
    כמו שכשמבקשים מילד לצייר את מפת עיר מגוריו הבית שלו ענק וכל השאר שולי.
    תודה כרגיל על רשימה מרחיבת דעת.ואופק.

  • לינק לתגובה עמירם גונן חמישי, 16 מרס 2017 00:46 נשלח על ידי עמירם גונן

    השימוש הקריקטורי במפות הוא עוצמתי.ובמיוחד בסגנון של גילרי ושל קרמן. מן הראוי שיחזרו לכך בימים אלה של פתרון שתי מדינות" כאן אצלנו וכל מה שנובע מכך, כגון "גושי התנחלות" שמזכירים כל מיני דברים. וגם בימים של "ברקזיט" באירופה. וזה רק קצה של חוט.
    וגם לא יזיק שיחזרו לצייר ציורים על מפות. גם וייז שעוסק במפות נשען על ציור כסמל מסחרי אבל למה להסתפק בכך ולא לצייר פקקים למשל במקומות מתאימים במפות הדרכים ואפילו שלוליות, בוץ, ברד או שלג. ואולי גם בקבוק בירה במקומות שניתם להתרענן. ומה עם פיסוארים בצדי הדרכים למי שזקוק להם.
    פעם היינו אומרים לצייר מפות. אחר כך עבור להגיד לשרטט מפות והפכו זאת מאמנות למלאכה. חבל.

  • לינק לתגובה motior רביעי, 15 מרס 2017 21:40 נשלח על ידי motior

    כרגיל רשומה משעשעת, מעניינת ואפילו חינוכית :-)

  • לינק לתגובה ארדון רביעי, 15 מרס 2017 19:19 נשלח על ידי ארדון

    ויליאם הרווי פרסונה מאד חשובה ברפואה הוא לראשונה פירסם את מחזור הדם שהיה ידוע באופן חלקי בעבר אך הוא תאר את המחזור הגדול והקטן-זה שעובר בריאות וחוזר ללב השמאלי.

  • לינק לתגובה יורש רביעי, 15 מרס 2017 15:35 נשלח על ידי יורש

    רעיונות מאוד יפים ,
    הדגמה מצוינת לחשיבה ולהמחשה של צורות כביטוי למילים ולמשמעויות.
    מלוא הערכתי.

כתוב תגובה

* - שדה חובה