הסלבריטאים שדחו את הפוסטרים - כרזות לתיאטרון ולקולנוע

ברבים מבתי הספר שאפרים סידון ואני מגיעים אליהם כדי לדבר על ספרים ועל איורים, השאלה הראשונה שילדים שואלים אותנו היא:

האם אתם סלבריטאים?

זה מעציב אותי, כי אני פשוט מתעב את המילה הזאת. גם בעבר היו סלבריטאים, אבל אני לא זוכר כמעט, אולי חוץ מפוקה הירש, שהיו אז רק סלבריטאים או קודם כל סלבריטאים. אני מקווה שאתם מבינים שאני לא מספר את זה כדי לצאת לאיזו מלחמה נגד המוסד הבזוי הזה.
אז למה אני כותב את זה?
לאחרונה צילם ידידי חנן לסקין פוסטרים רבים שעיצבתי לאורך חיי המקצועיים, עוד מהימים שבהם פעל הסטודיו קרמן/קרמן של אריק קרמן ושלי, וזה עזר לי להעלות אותם על המסך.
פוסטרים רבים עיצבתי להצגות תיאטרון ומופעי בידור, וכשאני רואה מה עשינו או עשיתי אז בתחום הזה, וגם כשאני מביט בשנתונים לעיצוב מלפני 30 ו-40 שנה, אני נוכח שאין כמעט צילומים של הכוכבים הראשיים בחזית הפוסטר.
אפשר לומר שפעם, הצגה טובה הייתה מפרסמת שחקן ועושה אותו לידוען, והיום שחקנים ידועים מפרסמים הצגות גרועות. ולכן עיצוב של פוסטר לתיאטרון, שפעם לא היה דבר נכסף ממנו בקרב המעצבים, וגם הופיע בחזית הגרפיקה האיכותית בשנתונים המקצועיים, היום לאיש אין עניין בחלק היצירתי שלו, אלא רק בגודל הראש של הסלבריטי שיופיע שם.
הנה כמה פוסטרים שעיצבתי:

01

^הצגה בהשתתפות שניים מהשחקנים הידועים ביותר, יוסי בנאי וגילה אלמגור. ובכל זאת בחרתי, ביחד עם אנשי ההפקה, להציג בפוסטר ציור של יוסל ברגנר, שבהשראת ציוריו כתב נסים אלוני את המחזה.
בתקופה מסוימת עיצבתי את כל הפוסטרים לצוותא, ביניהם גם לכמה הצגות סאטיריות, שעבור חלק מהן גם עיצבתי תפאורה מינימלית.

02

^בלי שום צילום, לא של גידי גוב ולא של מוני מושונוב.

03

^עם רשימה מפוארת של כוכבים, ובלי אף צילום.
גם בפוסטר הבא, שנעשה לרוויו הסאטירי "חזרה בתשובה" איש לא ביקש ממני שאשלב צילום של גדעון זינגר.

04

שלושת הבאים הם לתיאטרון התנועה של אושרה אלקיים, שבתקופה מסוימת הייתי בוועד המנהל שלו:

05

06

07

באחרון מופיע כבר צילום, לפי בקשתה של אושרה.
אני לא בטוח שיש קשר אבל רוב הפוסטרים להצגות שעיצבתי, שבהם יש צילומים של כוכבים, הם כאלה שעיצבתי לחברים, כמו זה של "הטוב הרע והנערה" שעשיתי לדודאים:

08

או "ההנאות הקטנות של החיים", שעשיתי לחברי בני אמדורסקי:

09

או ללהקת הפלאטינה בה ניגן חברי אהרן קמינסקי:

10

או לשלמה ניצן חברי:

11

12

או לערב של יורם טהרלב:

13

והנה עוד כמה פוסטרים שעשיתי לתיאטרון ולקולנוע:

14

15

16

17

מתוך הפוסטרים הרבים שעשיתי להצגות ילדים אני מביא כאן שבעה:

18

אם שמתם לב, מי שהופיע שם זו גילה אלמגור, שהייתה כבר אז כוכבת על. אבל בהפקה, בשיתוף עם יהודה אטלס, הוחלט בכל זאת להשתמש בעטיפת הספר שאיירתי.
גם ב"סיפורים שענת אוהבת במיוחד" לא הכנסנו את יהונתן גפן או ישראל גוריון, או מתי כספי, או יצחק קלפטר. כולם נחשבו לכוכבים מוכרים היטב.

19

והנה עוד כמה:

20

21

22

23

24

הפוסטרים שנעשו לתיאטרון, לקולנוע ולמופעים אחרים בעולם, נחשבו לפוסטרים הטובים ביותר, שכן לא עסקו רק במכירה אלא גם במה שמכונה תרבות. בארץ בלט במיוחד המעצב המצוין רפי אתגר, שכרזותיו פורסמו בספר "חיים בתיאטרון":

244

הנה שתי כרזות שלו:

25

26

מכל המעצבים הגדולים בעולם שעיצבו כרזות לתאטרון ולקולנוע, אני מזכיר כאן רק את יאן לניצה הפולני. הפולנים היו מעצמה בעיצוב, ולמעשה נשארו עד היום. יאן לניצה, אחד המעצבים הגדולים של המאה ה-20, הלך לעולמו בשנת 2001. הנה כמה פוסטרים שלו:

27

28

29

30

לניצה היה אשף הסגנון בשחור-לבן ויצר בזמנו חיתוכי עץ מצוינים עם מסרים לוחמניים:

31

32

הוא השפיע על רבים, ובין היתר גם עלי. אני מציע לכם לחפש סרטונים של לניצה. לא תצטערו. וגם לחפש פוסטרים לקולנוע ותיאטרון בפולין.

*הערה: לא בטוח שרק הדבר הזה שנקרא "סלבריטאים" הוא שגרם לכך שבתקופה האחרונה יש פחות פוסטרים לתיאטרון ולקולנוע באיכות גבוהה. זה דורש מחקר קצת יותר רציני מזה שעשיתי כאן♣

12 תגובות

  • לינק לתגובה יוסי שדה שלישי, 28 מרס 2017 09:45 נשלח על ידי יוסי שדה

    דני ידידי,
    העולם השתנה. הכל דינאמי- גם האלוהים זה לא מי שהיה. והכללים- נכון, לא נכון, יפה, לא יפה, פונקציונאלי, כלל לא?. אני לא בטוח שהיית מאייר את האיורים הניפלאים שלך היום, באותו סיגנון שהם נעשו "אז". השופט הוא, כנראה, הקהל, וגם זה השתנה במשך השנים.
    אני זוכר את הפירסום על "זעקי ארץ אהובה", איזה חידוש היתה היד המושטת, לפני 60 שנה ויותר, בשחור על רקע אדום. האם היום היו עושים אותו דבר? הקהל הוא המולך החדש- ולא יעזור חינוך שלו!!! , המפרסמים פונים לכיס שלו!!!.

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי שלישי, 28 מרס 2017 08:27 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    מדהים לגלות שרבים מהפוסטרים של התיאטרון היו מאד מוכרים לי ולא היה לי מושג שאתה, דני, עיצבת אותם. הם כל כך יפים שבעיניי זו אמנות בפני עצמה. כמה טוב שאתה חושף לאט לאט עבודות שלך שלא היו בתודעה שלי. עונג גדול לעיניים.
    ואכן עניין הסלבריטאות משפיעה, וכיום הוא חזות הכל, ובכך הציבור הושפע מהוליווד וחבל! שווה בכל זאת לחקור את הסיבה לכך שאמנות הפוסטרים נדחקה לפינה, הרי שימשה אמנות בפני עצמה ולא רק ככרזה פונקציונלית. מחכה ללמוד עוד...

כתוב תגובה

* - שדה חובה