טרום עידן הפוטושופ

01

כדי שהרשומה תפתח באווירה דרמטית אז אתחיל בזה שכאשר הנאצים עלו לשלטון פרצו נציגיהם לסטודיו של ג'ון הרטפילד (מיד נברר מיהו). הוא נמלט בקפיצה מהחלון והתחבא בפח אשפה, ואחר כך הצליח לברוח לצ'כוסלובקיה.

02

בחרתי בהרטפילד כי הרשימה הזו תעסוק בפוטומונטאז' סאטירי, והרטפילד (שבמקור היה לו שם גרמני, הלמוט הרצפלד) הוא אחד האנשים החשובים בתחום הזה.
ואם פתחתי בקפיצה מחלון אני חייב להחזיר אתכם עוד קצת לאחור ולשתף אתכם במה שגיליתי לא מזמן: בשנת 1899, כשהלמוט הקטן היה בן שנתיים, הוריו שכנראה הושפעו מהנזל וגרטל נטשו אותו, את אחיו ואת שתי אחיותיו ביער. למזלנו הם ניצלו על ידי איזה דוד וגדלו אצלו.
אי אפשר להגיד על הפוטומונטאז' שזאת אמנות עתיקה כמו שאפשר להגיד כמעט על כל ז'אנר, שכן בשביל זה היה צריך קודם כל להמציא את הצילום.
התהליכים שאפשרו את האישור האמנותי לחיבור של צילומים כדי לבטא רעיון סאטירי קרו בתנועות הדאדא והסוריאליזם, ובעיקר בפלג הגרמני של הדאדא, שהרטפילד היה פעיל בו ביחד עם גיאורג גרוס.
הרעיון לחבר כמה צילומים לאימג' אחד היה קיים עוד לפניהם. אבל המושג פוטומונטאז' הוא של גרוס והרטפילד.
הנה מה שכתב גרוס:

כאשר ג'ון הרטפילד ואני המצאנו את הפוטומונטאז' בסטודיו שלי בסאות אנד בחמש בבוקר חודש מאי 1916, לאף אחד מאיתנו לא היה מושג על הפוטנציאל העצום הטמון בו ולא על הדרך מלאת החתחתים אך המוצלחת שהוא יעשה. כמו שקורה פעמים רבות בחיים, נתקלנו בעורק זהב מבלי שידענו זאת.

בלי קצת היסטוריה שקדמה להם הרי אי אפשר.
בשנת 1857 יצר הצלם אוסקר ריילנדר באנגליה מונטאז' שנקרא שתי דרכי חיים. מדובר בעבודה אלגורית ברוחו של הוגארת, על שני בחורים שאחד בחר דרך חיים שלילית והשני בחר בחיים האמיתיים (בכיוון הדתי כמובן).
המונטאז' זכה לתגובות רבות, מעורבות ונסערות.
כדי לייצר את שתי דרכי חיים שנחשבת לעבודה הראשונה והחשובה בתחום הפוטומונטאז', השתמש רג'לנדר בשלושים נגטיבים.

03

את הרשומה הזאת אני מקדיש לפוטומונטאז' סאטירי.
הנה כמה עבודות של הרטפילד:

04

05

06

08

07

כיתוב התמונה שלמעלה:

פיוס
היטלר משחיז את הסכין ומתכונן לשחוט את התרנגול הצרפתי. שר החוץ הצרפתי בונה אומר: אין לך מה לפחד. היטלר צמחוני.

דמות אחרת שכדאי להזכיר בהקשר של פוטומונטאז'ים הוא הרברט באייר, שהיה צעיר מהרטפילד בעשר שנים, אמן רב תחומי, טיפוגרף, מעצב, אדריכל, צייר וצלם. הוא נולד באוסטריה והיה מזוהה מאוד עם הבאוהאוס. בגיל 38 עבר לארצות הברית. הנה שתי העבודות הידועות ביותר שלו. השנייה היא דיוקן עצמי:

09

10

ומכאן, באופן די חצוף, אני עובר מיד לפוטומונטאז'ים שעשינו אנחנו, חבורת דבר אחר.
אבל נחוצה כאן הקדמה קטנה. בעשר השנים הראשונות של דבר אחר, החל מיסודו בשנת 1982 בעיתון "דבר" , הודפס המוסף בשחור-לבן וכמובן שלא השתמשו עדיין בפוטושופ או באמצעים דומים. רוב המונטאז'ים נעשו על ידי בטכניקה פרימיטיבית ובמכונת צילום משרדית.
פרסמנו בדבר אחר שני סוגים של מונטאז'ים.
האחד - מונטאז' שמחקה או מחליף צילום עיתונאי של סיטואציה שמצורף בדרך כלל לכתבה, הנה כמה כאלה:
שני הראשונים הם מונטאז'ים שעשיתי בגיליון מיוחד בעקבות הצילום המפורסם של הנשיא הרצוג שהצטלם כמו הרצל במלון "שלושת המלכים" בבאזל. הגיליון היה בעצם אלבום של הרצוג שבו הוא מצטלם כמו דמויות נוספות.
כאן הוא בתור משה רבנו:

11

וכאן בתור הפסל דוד של מיכאלאנג'לו שבאקדמיה בפירנצה:

12

המונטאז' הזה הביא לדבר אחר הכי הרבה מכתבי מחאה ברוח "איך העזתם להציג את נשיא מדינת ישראל עירום כביום היוולדו?!!!" יאיר גרבוז ענה לכולם שאם כך היה הנשיא ביום היוולדו, הוא מסיר את הכובע.
כדי להבין את האפקט המיידי של הסאטירה יש להדגיש שאף אחד מהקוראים לא התלונן על כך שמציגים את דוד מלך ישראל הגדול בעירום. אבל את הרצוג זה כבר סיפור אחר.
פעם, כשגירשו את עובדי האשפה של תל אביב לעזה, הראינו הפגנת מחאה נגד האפשרות שיחזרו לתל אביב:

13

הנה המונטאז' שעשינו ביום שבו הרבי מלובביץ', יבדל לחיים ארוכים, המשיך לחיות:

14

הבא הופיע ברשימה על תינוקות מבחנה:

15

הנה בוגרי ישיבה שסיימו קורס כלשהו (למיטב זיכרוני זה לא היה קורס טייס):

16

לרשימה שעסקה באופן שבו מתכוננים בתי המלון בטורקיה לקראת ביקור של ישראלים, צורף המונטאז' הזה:

17

והנה רבין עם המפעיל שלו:

18

כשהתחלף האלף מינטז'תי את הסעודה הזאת, האחרונה של האלף השני:

19

במקרה הזה וברבים אחרים השלמתי את המונטאז' בציור, מה שהרטפילד למשל לעולם לא היה עושה.
והנה ראש הממשלה שלנו בטיול פרטי, רחוק מעין הציבור:

20

כפי שאתם רואים אפילו שרה לא שם. לכאורה. כי למעשה בחזית המונטאז' ישנה שרה, ומדובר בשרה קסטרו, שעבדה איתנו בידיעות אחרונות.

ברשימה על טיול לרוסיה עשיתי את המונטאז' הזה:

21

סוג שני של מונטאז' הוא המונטאז' הקלאסי מבית מדרשו של הרטפילד - מונטאז' רעיוני שאינו שייך לרשימה ועומד בפני עצמו כמעין קריקטורה עצמאית.
הנה כמה שהופיעו ב"דבר אחר":

22

אני לא זוכר למה חיברתי את השופר הזה עם בקבוק הקולה, אבל הרי קוקה-קולה הולך עם כל דבר:

23

כדי להדגים את מה שהיום כולם יודעים, שהציונות התחילה עם ז'בוטינסקי, עשינו את זה:

24

הנה פורטרט של דוד לוי:

25

והנה החפץ האולטימטיבי שהגבר הישראלי תוקע בחריץ של התחת:

26

הדגם של הטלפון הסלולארי מסגיר את התקופה.

וזה שמתאים כמעט לכל דבר:

27

והנה מונטאז' שעבדתי עליו די הרבה:

28

4 תגובות

  • לינק לתגובה motior שישי, 21 אפריל 2017 17:37 נשלח על ידי motior

    יופי של מונטאז'ים :-)

  • לינק לתגובה אביגיל שישי, 21 אפריל 2017 12:56 נשלח על ידי אביגיל

    מכירה אישית את המונטז'ים שלך מהימים שעבדתי איתך. כבר אז אהבתי את השנינות.

  • לינק לתגובה אפרת שישי, 21 אפריל 2017 10:12 נשלח על ידי אפרת

    מצויין ותודה כרגיל.
    אפילו את הסרט ההוליוודי עם הנזל וגרטל במבטא קליפורני ועם שירים במיטב מסורת פסטיבל מחזות הזמר ראיתי .
    כל יום בית ספר איתך.

  • לינק לתגובה יצחק שישי, 21 אפריל 2017 06:07 נשלח על ידי יצחק

    מאסטרפיס
    את רבין כבובת הפיתום של הבר אני רואה לראשונה. מדהים. איך היו התגובות?

כתוב תגובה

* - שדה חובה