רקוויאם לדבר

 

ב-1 ביוני 1925 הופיע הגיליון הראשון של העיתון דבר.

כך נראה הלוגו:

01

וזה חלק מן העמוד הראשון:

02

מי שמתעניין בשנותיו הראשונות של "דבר" כדאי שיקרא את הספר המצוין של מרדכי נאור:

03

בשנים שהייתי חלק ממשפחת דבר זכיתי לשיתופי פעולה רבים וטובים. כאן אזכיר רק שלושה:

חנה זמר
04

אהד זמורה
05

רות בונדי
06

את הרשומה הזאת אקדיש לשלושה גיליונות מיוחדים שהוצאנו. הראשון פורסם כשעיתון דבר חגג 50 שנה. הצילומים שעל שער הגיליון הם של חנן לסקין:

07

את הגיליון הזה ערכו אהד זמורה וישראל לנדרס. בפתח הדבר שנקרא לקראת היובל השני סיפרה חנה זמר את הסיפור שתמיד סיפרו במסדרונות דבר: ביום הראשון שיצא העיתון אסף משה שרת את חברי המערכת ואמר להם: "וכעת כל יום כל יום עיתון". והם, כל החולמים, היו המומים.
ובהקשר זה אני מביא קריקטורה של אריה נבון:

10

בגיליון הזה היו קריקטורות רבות של נבון.

את הרשימה שלה סיימה חנה בדברים הבאים:

11

חיים גורי כתב שם רשימה שנקראה עיתונים ישנים. כך היא נפתחה:

12

וזה האיור שאנחנו (קרמן/קרמן) עשינו לרשימה:

13

אהרן מגד כתב רשימה מצוינת, יד שמאל היא החולמת ובה סיפר איך ולמה סופר מוצא את עצמו בעיתון.
שני איורים שלנו התלוו לרשימה הזאת:

14

15

הנה כמה רישומים מתוכו של נחום גוטמן ושל אריה נבון, שציירו אנשי מפתח בעיתון:

16

17

18

19

וגם מודעה של חברת לודז'יה, שהוכנה במיוחד לגיליון זה על ידי פרסום אריאלי:

20

כשהיה דבר בן 60 בחרו העורכים להביא חוברת ובה אוסף של עמודים ראשונים מעניינים של העיתון.

08

גם כאן דברי הפתיחה היו של חנה זמר. את הרשימה שכותרתה הייתה מול דפי ההיסטוריה סיימה חנה כך:

21

להלן שישה עמודים ראשונים כאלה שפורסמו בגיליון זה:

22

23

24

25

26

27

כש"דבר" חגג 70 חנה כבר לא הייתה עורכת העיתון, והעיתון נערך על ידי רון בן ישי. את הגיליון הזה ערכנו תרזה אייזנברג, אילנה ארבל, שאול רחבי ואני.

09

נעמי שמר שלחה לנו מכתב מרגש שאותו בחרתי להדפיס כפי שהוא, בכתב ידה:

28

אני גאה בגיליון הזה ולשם תמיכה בגאווה הזאת הנה תוכן העניינים שלו:

31

אני לא זוכר גיליון כלשהו שבו יש אוסף כזה של כותבים (טוב, חסרים אמנם עמוס עוז וא.ב. יהושע. אבל חוץ מהם...)
הקריקטוריסט המצוין מושיק לין, שעבד שנים בדבר, כתב רשימה ובה העיר על כמה קריקטורות שלו. אני מביא כאן ארבע קריקטורות עם ההערות של מושיק:

32

33

34

35

דורון רוזנבלום, מגדולי הכותבים, כתב לגליון רשימה שנקראה הציוויליזציה של דבר. זה היה הפתיח שלה:

36
וזה האיור שעשיתי לה:

37

ס. יזהר תרם לגיליון רשימה מבריקה שכותרתה על השימוש הנלוז בסיפורים ובשירים. הנה הפתיח שלה:

הניסיון הנפוץ הוא להראות בזירת הספרות איך חיו היהודים בגליציה לפני מאה שנה, או מה היה מראה הפלמ"חניק ובלוריתו לפני חמישים שנה, או איך הייתה תל אביב לפני שלושים שנה לפי יעקב שבתאי, או מה היה יחס היהודים אל הערבים ואיך השתנה מאז ועד אתמול – אלא שכל זה כמוהו כניסיון לתקוע מסמר בקיר בעזרת כינור.

כך מתחילה הרשימה:

39

באופן לא מפתיע האיור שלי היה זה:

40

והנה שני ציטוטים מתוכה ששימשו כותרות ביניים לרשימה:

41

בהזדמנות אביא כאן את הרשימה כולה.
חיים באר, שבשנת 1963 התחיל לעבוד כשוליית מגיהים בדבר, תרם רשימה שנפתחה במילים האלה:

43

הנה האיור שלי שצורף לרשימה:

44

ולסיום הנה גלגוליו של הלוגו של דבר:

45

1. הלוגו הראשון
2. הלוגו שעיצבנו, סטודיו קרמן/קרמן, בשנת 1970
3. הלוגו האחרון בימיו של רון בן ישי

 

 

9 תגובות

  • לינק לתגובה שמוליק בדאור שני, 05 יוני 2017 13:02 נשלח על ידי שמוליק בדאור

    וואללה, דני, איפה הכינוי הכי נפוץ ולאו-דווקא הכי מקובל: "דבר - עיתון פולני (בצירה מתחת לנון) ארץ ישראל"?
    דחיל-ראבקום!

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי ראשון, 04 יוני 2017 23:20 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    זוכרת היטב את העיתון שהיה תמיד בבית חמי, איש ההגנה. גלריית הכותבים שלו מפוארת, ומעוררת געגועים לתקשורת טובה, נקייה וחלוצית.

  • לינק לתגובה תרזה איזנברג שבת, 03 יוני 2017 18:35 נשלח על ידי תרזה איזנברג

    קראתי את הרשומה הזאת בדמעות.

  • לינק לתגובה יוסי שדה שישי, 02 יוני 2017 20:59 נשלח על ידי יוסי שדה

    sic transit gloria mundis.\
    דבר דבור על אופניו,
    ונוסע , על אופניו, לעולם השיכחה-
    אם לא דני קרמן שמוסיף כותרת למצבתו.
    הכרתי את חנה זמר, שעודדה אותי, יחד עם דני קרמן וכמובן אהרון שמי, לכתוב את הטור שלי, "איגוף מימין", בדבר.
    גם האיגוף וגם דבר הם זיכרונות המהלכים על בהונות.

  • לינק לתגובה נעמי ארנון חמישי, 01 יוני 2017 22:10 נשלח על ידי נעמי ארנון

    ודנצ'ו אומר שאימא שלו קראה בנאמנות את דבר כי רק שם היא הכירה את האנשים ששמותיהם התפרסמו במודעות האבל.

  • לינק לתגובה אפרת חמישי, 01 יוני 2017 17:38 נשלח על ידי אפרת

    לא קראתי אף פעם, רק דבר אחר ודבר לילדים.ובכל זאת נדמה לי שנתקפתי נוסטלגיה וגעגועים לדבר שלא הכרתי. אסור להיתקף נוסטלגיה,לא למה שמכירים ולא למה שלא מכירים,הרי לא באמת היה פעם יותר טוב מעכשיו,זה רק נדמה לנו .
    ובכל זאת- מסקנה אחת מתבקשת לאור מה שכתוב פה: קח כל קטע אקראי מהרשימה פה למעלה, תן אותו לתלמיד תיכון,לסטודנט,למורה,לאדם מן הישוב,לחבר כנסת,לנער גבעות,לחייל סדיר, אף אחד מהם,לא רק שלא יבין את הרעיונות, את העברית הוא לא יבין.

  • לינק לתגובה יצחק יורש חמישי, 01 יוני 2017 15:48 נשלח על ידי יצחק יורש

    כתבה מצויינת ומיוחדת במשמעותה !
    ראויה, מושקעת, חשובה , ממש מרתקת את המתעניין המעוניין. מיקבץ ייחודי של רישומים וקריקטורות של כמה מהמשמעותיים של המאיירים של התקופה, כולל איורים מצויינים ומגוונים של דני קרמן מחבר ומקבץ החומר.
    מלוא הערכתנו .

    יורש

  • לינק לתגובה זקן עצוב חמישי, 01 יוני 2017 15:46 נשלח על ידי זקן עצוב

    אחרי מות קדושים אמור. שנים רבות היה עיתון דבר מונח על שולחני כל בוקר. למעט דבר השבוע של אוהד זמורה, אני לא זוכר שקראתי בו למרות שכתבתי שם ואפילו הייתה תקופה שהיה לי טור קבוע בענייני תקשורת. חנה אמרה לי פעם: לפחות תקרא את אמיר אורן, הוא אחר העיתונאים הכי טובים בארץ. רק היום כשאני קורא אותו בהארץ אני חושב שהיא צדקה. דני, אתה דולה את הפנינים הנפלאות הללו ואני ממש מופתע. אולי צריך פרספקטיבה היסטורית בשביל להעריך את האוצר הזה, וגם בכך, חנה צדקה בדבריה ביומולדת 60. מאוד מרגש, תודה דני

  • לינק לתגובה Motior חמישי, 01 יוני 2017 14:58 נשלח על ידי Motior

    יהי זכרו ברוך...

    האמת שלא קראתי בו מעולם. הסתפקתי בדבר לילדים ודבר אחר.

כתוב תגובה

* - שדה חובה