ארנסט שפארד שפחות מכירים

 *הרשומה מוקדשת לעדנה דשבסקי, קוראת נאמנה של הבלוג ואוהבת מאוד את שפארד.

 

בשנת 1953, כשהתמנה מלקום מאגרידג' לעורך הראשי של הפאנץ', הדבר הראשון שעשה היה להעיף משם את הקריקטוריסט הראשי ארנסט שפארד, שהיה אז בגיל שבו אני היום.

01

מאגרידג', שנחשב לאחד מאנשי התקשורת וההומור הבולטים במאה ה-20 בבריטניה, היה בצעירותו קומוניסט נלהב ומאוחר יותר הפך קתולי נלהב ואף כתב ספר על אימא תרזה. אצלי הוא ייזכר לדיראון עולם כמי שהעביר ביקורת זעפנית על חבורת מונטי פייתון.


 מה חשב מאגרידג' על חיי בריאן (בריאן כוכב עליון)

ב 1979 במסגרת תוכנית האירוח "שישי בלילה שבת בבוקר", התייחס מאגרידג' לחבורת מונטי פייתון ולסרטם שיצא אז חיי בריאן. את ג'ון קליז ומייקל פאלין הוא כינה לא ישרים, ואת הסרט הוא הגדיר ליצני וסרט מדרגה 10. עוד אמר עליו: "הסרט הקטן והמסכן הזה..." ו"המספר הנקלה הזה..."
מאגרידג' ראה בסרט חילול קודש למרות שלדברי פאלין הגיע להקרנה באיחור והפסיד את שתי הסצנות הראשונות, בהן מוצגים ישו ובריאן כשני אנשים שונים שחיו בתקופת זמן מקבילה. הקומיקאים התאכזבו ממאגרידג'. כל חברי מונטי פייטון, שעד אז ראו בו סאטיריקן חשוב, שינו את דעתם. קליז אמר שקרנו ירדה בעיניו ופאלין העיר: "הוא פשוט העדיף להיות מאגרידג', שכמו תמיד יש לו דעה הפוכה לגמרי, מאשר מישהו שאין לו דעה בכלל".


קריקטורות של ארנסט הווארד שפארד, בעיני אחד המאיירים הגדולים בהיסטוריה, פורסמו בפאנץ' מאז 1906. אחרי מלחמת העולם הראשונה, שממנה חזר כרב סרן עם עיטורי גבורה, הוזמן ל"שולחן" של הפאנץ', כלומר היה לאחד מתריסר היוצרים שקבעו את דמותו של כתב העת הזה, שהיה אז העיתון הסאטירי החשוב ביותר בבריטניה ואולי באירופה בכלל.

למעשה הוא עצמו טען שאינו קריקטוריסט.
שפארד חי בתקופה שהקריקטורה החלה להיפרד מהאיור, בעיקר ככל שמדובר בהגזמה, וכמו כן רוב הקריקטוריסטים של התקופה נפרדו מההצללה ודבקו בקו, למשל סול סטיינברג:

02

כמאייר וגם כקריקטוריסט, שפארד לא השתמש בהגזמה או בגרוטסקה, ובכלל אין הבדל בין האיורים שלו, כמו זה למשל:..

03

...לבין הקריקטורות שלו.

04

רק לעתים רחוקות הגזים בפרופורציות, כמו למשל באיור הזה:

044

שפארד, שנולד בסנט ג'ונס ווד שבלונדון, החל לצייר בגיל צעיר מאוד. כילד הוא אהב סצנות מלחמתיות, כמו זאת, אותה צייר בגיל שמונה:

05

הוא גויס כאמור להשתתף במלחמת העולם. "לא ידעתי מתמטיקה, לא ידעתי לירות, לא ידעתי לרכוב ולא ידעתי איך ולמי צריך להצדיע", כך מתאר שפארד את פגישתו עם הצבא. בסופו של דבר הוא קיבל מדליה על שירותו, וגם הכין במהלכו המון איורים, שנמצאים היום במוזיאון האימפריאלי למלחמה. הנה כמה מהם:

06

07

08

למרות שהוכשר כצייר, שפארד הבין די מהר שהוא בעצם מאייר. היכולת שלו בצבע, גם הטכנית וגם היצירתית, היא בינונית. בכל פעם שאני מביט על איור צבע שלו אני לא בטוח ששפארד הוא אכן זה שצייר אותו. הנה למשל עטיפה לפאנץ':

09

והנה איור בצבע לספר סוד הגן הנעלם:

10

וזה לספר האלים שגרים על האולימפוס:

11

שני האיורים הנ"ל בינוניים ממש לדעתי (ביחס לסקאלה של שפארד).
כפי שכבר כתבתי יותר מפעם אחת, המפגש הראשון בינו לבין א. א. מילן לא היה כל כך מוצלח. בעניין זה אנחנו חייבים הרבה לעורך הפאנץ' דאז, א. ו. לוקאס, שחיבר בין השניים. מילן ממש לא התלהב כאשר לוקאס הציע לו את שפארד כמאייר. לי אין שום דרך להבין את זה מלבד העובדה שמילן כנראה, כמו סופרים רבים, ממש לא הבין באיור. אבל כאמור, הודות להשפעתו הברוכה של לוקאס שממש התעקש, זכינו לחיבור הנפלא הזה.
שיתוף הפעולה הראשון היה בקובץ השירים פעוטים היינו. וכאן, כמו בכל הזדמנות, אני חוזר ומדגיש שהשירים האלה נדפסו בפאנץ', שלא היה עיתון לילדים.
הנה כך נראה עמוד בפאנץ' עם שיר ואיורים:

12

השיר נקרא בעברית כיסאות חדר הילדים (כל התרגומים המובאים כאן הם של יעקב אורלנד, מתוך הספר שיצא בהוצאת מחברות לספרות בשנת 1971).
והנה עמוד אחד מהשיר בעברית:

13

למי שלא זוכר (ואתם מוזמנים לקרוא על כך בספר ילדים גדולים של יהודה אטלס) השירים בסדרה פעוטים היינו קדמו לפו הדב.
הנה עוד עמוד מתוך הפאנץ' עם השיר קווים וריבועים:

14

והנה שני עמודים מהספר בעברית:

15

16

במהדורה העברית של הספר יש איורים רבים בצבע. קשה להאמין ששפארד אכן צייר אותם. אבל צריך גם לזכור שבימים ההם נהגו הוצאות הספרים בארץ לסרוק את האיורים מתוך הספר באנגלית, שגם הוא לא בטוח מהדור הראשון, כך שהאיורים שהתקבלו לא היו ממש דומים למקור. כמו זה למשל:

17

גם האיורים בשחור-לבן איבדו הרבה במעבר לעברית. הנה למשל האיור מהפאנץ' לשיר שלושה שועלים:

18

וכך זה נראה בספר העברי:

19

אציין שאת האיורים מהפאנץ' סרקתי מתוך החוברות המקוריות של המגזין, שהן בנות יותר מ-90 שנה.
והנה עוד כמה דפים מתוך כרכים של הפאנץ' שנמצאים בספריה שלי:

20

21

22

שפארד שיתף פעולה עם עוד כמה כותבים שכתבו שירים על עולם הילדות, שאז לא בדיוק נקראו שירים לילדים. הנה שני עמודים מהפאנץ' של טקסטים שאינם של א. א. מילן, אבל גם הם ברוח הקומפוזיציות של שירי פעוטים היינו:

23

24

25

יכולת הרישום של שפארד הייתה יוצאת מגדר הרגיל ובכל זאת הוא הכין סקיצות רבות. הסקיצות לאיורים בפו הדב מוכרות היום לא פחות מאשר האיורים עצמם. בארכיונים השונים ובעיקר באוניברסיטה של גילפורד במחוז סארי, יש המון סקיצות שמלמדות את המסתכל על צורת העבודה של שפארד, כמו זאת:

26

... שאותה הכין לצורך האיור הזה:

27

או הסקיצה הזאת:

28

...שהוכנה לטובת איור מתוך הספר שלו צויר מזיכרון:

29

צויר מזיכרון הוא אחד משני הספרים שכתב שפארד על חייו, שעוסק בתקופת הילדות שלו. בספר ישנם 120 איורים, ובהם שלושה פורטרטים של הדודות שלו, אותם צייר כשהיה ילד:

31

מי שמנסה לנתח את השינויים שחלו באיורים של שפארד לאורך הזמן ימצא שבניגוד למאיירים כמו טומי אונגרר או טוני רוס, שפארד לא ניהל מעבדה של ניסויים בטכניקות ובסגנונות. ובכל זאת משחק הקווים שלו הוא מרתק, כמו באיור הזה, גם הוא מאותו הספר, של הקבצן שהכיר בילדותו ושהיה נותן לו לפעמים מטבע:

32

הקבצן מצויר פה בקווים אנכיים ושפארד עצמו כילד בקווים אופקיים. אולי הוא עשה זאת כדי להדגיש שכל אחד מהם שייך לעולם אחר.
את הגאוניות של שפארד, שבאה לידי ביטוי בשימוש בקו, אפשר להגדיר במשפט כזה: שפארד עובר בקלות מפונקציה אחת של קו לשנייה ועל ידי כך מגיע לאחידות שאין כמעט אצל שום מאייר שהקו הוא הכלי שלו.
הביטו באיור הזה:

33

הקווקוו בשיער ובשמלה הוא ריתמי וקשה להבחין בו בין קו מתאר לקו הצללה ריתמי. לעומת זאת הקווים בגרביים של הילד משמשים פשוט כצבע אפור. ובפנים של שתי הדמויות הקו הוא רק קו מתאר. אצל שפארד אין כמעט קווקוו בפרצופים כמו שאפשר לראות באיור עתיר הקווקווים הזה:

34

מעטים המאיירים שעוברים באיור אחד בקלות זורמת כזאת מביטוי לביטוי.


 הנשים הכבודות של שפארד

שפארד היה פטריוט אנגלי וצייר איורים רבים שקשורים להיסטוריה האנגלית. כשמתה המלכה ויקטוריה בשנת 1901, שפארד היה בן 22. בשנת 1934 כששפארד היה בן 55, הוא אייר את המלכה ויקטוריה ב"יובל היהלום" שלה.

35

המראה של ויקטוריה הזכיר לי יד עוד איורים שבהם צייר שפארד נשים "כבודות", גם בפאנץ' וגם בספרים.
את שתי הנשים הבאות צייר שפארד עבור הפאנץ' בשתי קריקטורות שונות בשנת 1924, אבל קל לראות שהוא כמעט העתיק מעצמו:

36

באחת הקריקטורות מופיעה סבתא, גם היא בפוזה דומה:

37

הטקסט שם הוא:

פיטר: לכי מפה!
סבתא: תאר לך שהיית בא אלי ואני הייתי אומרת לך, "לך מפה פיטר?"
פיטר: הייתי הולך.

והנה הגברת שגרה לבדה על הגבעה, מתוך הפאנץ':

38

והנה אוסף של נשים כבודות מהספר צויר מזיכרון:

39

והנה שלוש נשים כבודות מהספר פעוטים היינו:

40

ואי אפשר בלי הכובסת הכבודה מבית הסוהר מהספר הרוח בערבי הנחל:

41


 

 

כששפארד היה בן 76 הוא כתב ואייר את הספר הזה:

42

זהו סיפור על ידידות בין נער לבין גירית.

43

שפארד, כפי שאתם אולי יודעים, צבר ניסיון בציור של גיריות, וברוק הוא ממש לא התחש מהרוח בערבי הנחל. אדרבא, הוא בעל משפחה.

44

האיורים של שפארד בספר הזה שונים ממה שאתם מכירים בפו הדוב ובהרוח בערבי הנחל. הם גסים יותר.

45

46

וחלקם נראים כאילו צוירו ביד לא יציבה.

ניסיתי להעביר לכם את חוויית אהבתי לארנסט שפארד, בלי להזכיר כמעט את תרומתו לפו הדוב ולהרוח בערבי הנחל.
אין לי ספק כי לו שפארד היה רואה את הרשימה היה מרוצה.
והנה הפנייה לרשימה שלי על יחסי סופר ומאייר ששם אני כותב על יחסו של שפארד לפו הדוב.

7 תגובות

  • לינק לתגובה דניאל רביעי, 14 יוני 2017 02:25 נשלח על ידי דניאל

    מצטרפת לתגובות הנלהבות. מרתק ומרענן . תודה לך!

  • לינק לתגובה מודי שני, 12 יוני 2017 08:58 נשלח על ידי מודי

    לא ידעתי שהשירים של מילן התפרסמו קודם בפאנץ' (זכרתי שהוא כתב שם ובכלל, הוא כתב בעיקר למבוגרים והיום ספק אם בכלל זוכרים משהו שכתב חוץ מפו הדב-תופעה מעניינת ששווה לכתוב עליה פעם). כרגיל מרתק!

  • לינק לתגובה אפרת (אחרת) ראשון, 11 יוני 2017 16:14 נשלח על ידי אפרת (אחרת)

    איזו רשימה נפלאה (לפעמים אני מרגישה כאילו אתה ממש כותב בשבילי)

  • לינק לתגובה זקן עצוב שבת, 10 יוני 2017 17:11 נשלח על ידי זקן עצוב

    נפלא!
    מתי יגיע תורו של סול סטיינברג?

  • לינק לתגובה יואל דונחין שבת, 10 יוני 2017 13:19 נשלח על ידי יואל דונחין

    איזה יופי . ישלי דמויות שחיות איתי - מר פקוויק, הכובען המשוגע והשטויות של אדוארד ליר . בכל אלה האיור קבע את הדמות . גם בסרט שנעשה על פי מועדון הפיקוויקים מר פיקוויק הולבש ישר מתוך האיור .

  • לינק לתגובה motior שבת, 10 יוני 2017 10:20 נשלח על ידי motior

    ארנסט שפארד היה מאייר מעולה ללא ספק.
    תודה על היכרות נוספת עם איורים שלו.

    כנראה זה לא מקרה היום רבים מכירים את שפארד ואת מונטי פייטון אבל לא את מאגרידג'...

    (אגב, מה דעתך לכתוב על האנימיציה של טרי גיליאם? זה משהו אשתה מתחבר אליו?)

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי שבת, 10 יוני 2017 10:17 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    ראשית דבר , תודה ענקית לך, דני, שהקדשת לי את הרשומה על שפרד. הוא אכן מאייר נפלא שהלהיב את דמיוני מאז בגיל 12 קיבלתי לראשונה במתנה את שני הכרכים של פו הדב ונפלתי שדודה הן בשל התכנים והן בשל האיורים. כבר אז, בלי שום רקע אמנותי, לטשתי עיניים סקרניות לקווים הדקיקים המאונכים והאופקיים שאפיינו את איוריו. יתרה מזאת, קסמו לי במיוחד האיורים של עצי האלון הבריטיים הגדולים והמרשימים שגזעיהם הפכו לתלת מימד בקוים אופקיים דקיקים. נכון, גם שמתי לב להצללה שכבדרך אגב, התחבאה בין הקווים.
    אין ספק שבכל היצירות, פו הדב, הבית בקרן פו, פעוטים היינו של מילן , וגם הרוח בערבי הנחל של קנת גרהם, קיים איזון נפלא בין התכנים הנפלאים לבין האיורים המעולים של שפרד.
    קראתי בשקיקה את כל הידע שהרעפת על קוראיך והתיעוד יקר הערך מתוך הפאנץ' - איזה עולם אתה דולה עבורנו ומעלה אותו באוב לשמחת ליבי. ת'אלפים של תודות. אני עוד שבה וקוראת....

כתוב תגובה

* - שדה חובה