אלפרד קובין ומה שעשה הסוריאליזם לאיור

כמעט אף פעם לא התעורר בי צורך לפגוש אמנים שהערכתי. 

היחיד שרציתי לפגוש הוא רולאן טופור. יום אחד באביב של 1999 מצאתי את עצמי במקרה בבית הקברות של מונפארנס בפריז, ליד קבר טרי עם סימן של מגן דוד ועם השם בכתב יד – רולאן טופור.

01

ההשפעה של הסוריאליזם על האמנות הפלסטית פחותה בהרבה מההשפעה שהייתה וישנה לזרם הזה על האיור.
טופור הוא האיש שבעבודותיו שלט הסוריאליזם באופן מובהק, לכן בחרתי לפתוח את הרשומה איתו ועם עבודותיו.

02

03

033

לו היו רוצים לכתוב על המצבה שלו מה הוא היה, זה היה ממלא את כל האבן. על פי מה שנכתב עליו בוויקיפדיה הוא היה: צייר, קריקטוריסט, מאייר, צייר קומיקס, סופר, מחזאי, תסריטאי, במאי ושחקן.
למרות שהסוריאליזם הרשמי קיים רק מאז פרסם אנדרה ברטון את המניפסט הסוריאליסטי בשנות ה-20 של המאה ה-20, באמנות הפלסטית היו גילויים רבים בעלי אופי מיסטי הרבה לפני שהשם "סוריאליזם" היה קיים. כולם מכירים כמובן את היצירות של הירונימוס בוש, בן המאה ה-15.

04

ושל פטר ברויגל האב בן המאה ה-16.

05

בסוף המאה ה-19, גדל במרכז אירופה דור של אמנים שהיו גם ציירים וגם מאיירים, שהיום אפשר לכנות אותם "קדם סוריאליסטים". רובם עסקו בתחריט. כמה מהם מוכרים למי שמתעניין באמנות, כמו ג'יימס אנסור שפעל בבלגיה למרות שאביו היה אנגלי.

06

רק בסוף חייו, התקבל אנסור כאמן חשוב ועדיין יש לו שם של "אמן של אמנים". הוא מוכר כמי שצייר שלדים ואנשים מאחורי מסיכות גרוטסקיות.

07

08

כמה עשרות שנים לפני הסוריאליזם באמנות, הדברים האלה היו קשים לעיכול.
אחד האמנים הבלגים שהשפיעו על אנסור היה פליסיאן רופס שמוכר פחות.

09

רופס היה מבוגר מאנסור ב-25 שנה ויצר בעיקר תחריטים. עבודותיו עסקו במוות ובעבודת השטן והן בהחלט ראויות לכינוי "מקאבריות".

10

11

גם את בן דורו של אנסור, אנרי דה גרו, ראוי להזכיר כאן.

12

בימיו הוא נחשב לסימבוליסט. היום היינו מסווגים אותו כ"פנטסיוניסט".

13

14

גם האמן מקס קלינגר נמצא היום בשולי תולדות האמנות.

15

אבל לצורך הרשומה הזאת הוא יכול בהחלט להיחשב כאחד ממבשרי הסוריאליזם. סדרת העבודות שלו "על כפפה שנמצאה" היא מעניינת במיוחד ושווה רשומה נפרדת:

16

17

הזכרתי את כל השמות האלה כי לכולם הייתה השפעה על מי שהעמדתי במרכז הרשומה הזאת, אלפרד קובין.

18

לפני שאציג בפניכם את מה שאני מכנה "הדילמה האיורית" בעבודותיו של קובין, נחוץ להזכיר כי ברקע של כל מי שהוזכר לעיל מרחף פרנסיסקו גויה, וכוונתי לגויה הסאטיריקן בניגוד לצד האחר שלו שאכנה אותו כאן "המסחרי".

19

20

כצייר אלפרד קובין די נשכח. גם כאשר הוא מוזכר, זה בדרך כלל בהקשר של קבוצת הפרש הכחול, הקבוצה שקמה לאחר שקבוצת הגשר התפרקה. השמות המוכרים שפעלו בקבוצה היו וסילי קנדינסקי, פרנץ מארק ופול קליי. קובין, שהיה אינדיבידואליסט מובהק, עזב את הקבוצה די מוקדם. הוא היה אדם לא כל כך יציב מבחינה נפשית, גם על פי כתביו שלו, ובגיל צעיר החליט להתאבד על קבר אימו, אלא שהאקדח שהביא איתו לשם לא פעל...

כדי לדבר על השפעת הסוריאליזם על האיור בחרתי בקובין, שהיה גם צייר וגם מאייר. הנה כמה מעבודותיו של קובין שנעשו כציורים:

21

22

23

והנה כמה מאיוריו שנעשו לעיתונים, בעיקר ל"סימפליציסימוס":

24

25

26

27

28

29

30

גם אם דרך הביטוי שלו באיורים היא פרועה ואלימה יותר ממאיירים אחרים בני זמנו, הרי שאין כמעט יסודות סוריאליסטיים באיורים שלו. הסיבה לדעתי היא שכמאייר היה קובין כפוף לחוקי השוק ולטעם הקהל וכמובן לטקסט שאותו אייר.
יש עדויות שכמה נשים התעלפו כשראו ציורים של קובין. עיתון מתקופתו, ואפילו עיתון לוחמני, לא היה יכול להרשות לעצמו להדפיס איורים שלא התאימו לקיבותיהם של הקוראים.
האם יהיה נכון לשער שהאמנים האלה שאני מכנה אותם "קדם סוריאליסטים" הביאו בעבודות האמנות שלהם איזה כאב שחוו, ואולי אפילו מה שהיום היינו מכנים "אמנות של פגועי נפש" ואילו באיור, מתוך הצורך הכפול, הן לעבוד לפי טקסט והן לא להבעית מדי את הקוראים, הם החלישו בכוונה את הנטייה הזאת?
רק כמה עשרות שנים מאוחר יותר, כשהאמנות הפלסטית העניקה חותם כשרות לסוריאליזם, והאמנים הסוריאליסטים לא ציירו דווקא מתוך מצוקות או סערות נפש, קל היה למאיירים להשתמש בשפה החדשה, שפתחה בפניהם אפשרויות אינסופיות.
כשמאייר מצוין כבראד הולנד צייר איור כזה לרשימה שעוסקת בהתמכרות לסמים:

31

...הוא השתמש בשפה דומה לזו שבציורים של קובין. אבל אצל הולנד בשונה מקובין זה נעשה מתוך מחשבה מקצועית ולא מתוך יאוש אישי.
הנה למשל כמה איורים שעשיתי אני במשך השנים לעיתונים - איורים שלא הייתה להם הצדקה חזותית לפני שהשפה הסוריאליסטית הפכה להיות תקנית וחדרה לעולם האמנות הפלסטית:

32

33

34

35

36

37

הערה חשובה:
כמעט כל הדוגמאות שהבאתי כאן הן של איורים מתוך כתבי עת. משמעות הדבר היא שמדובר ב"איור רעיוני", דהיינו כזה שבא לתת ביטוי חזותי לרעיון של הכתבה או המאמר אליהם הוא מתלווה.
בשונה מכך, בספרים האיורים הם בדרך כלל "סיטיואטיביים" – באים לתת ביטוי לסיטואציה, ושם כמעט שלא נראה השפעה של הסוריאליזם.

הנה למשל שני איורים של קובין לסיפורים של אדגר אלן פו:

38

39

קובין היה מאייר פעיל ואייר כ-70 ספרים, ביניהם של דוסטויבסקי, פו וקפקא. ואולי כאן המקום להזכיר שהיה גם סופר. אזכיר כאן רק את ספרו החשוב "הצד האחר".
מעטים המאיירים שמביאים גם בספרים יסודות סוריאליסטיים באיורים שלהם.
אחד כזה הוא אטיין דלזרט השוויצרי, שביקר לפני שנים אחדות בארץ. הנה איור שלו לסיפור על החתול שהלך לבדו שכתב קיפלינג מתוך המחזור Just So Stories.

40

הנה איור של קיפלינג עצמו לסיפור הזה:

41

והנה איור שלי לסיפור הזה:

42

אני מרגיש שאני חייב להוסיף מילים אחדות על רולאן טופור, איתו פתחתי את הרשימה. זאת מכיוון שגם בעבודותיו, כמו אצל קובין, אפשר לראות עוצמה רגשית סוריאליסטית כשהוא מצייר ציורים או הדפסים באופן חופשי, כלומר בלי קשר לטקסט:

43

44

45

46

47

וגם כאשר הוא מאייר לעיתון, במקרה זה ל"ניו יורק טיימס":

48

49

50

51

52

...הוא לא מרשה לעצמו (או שמא אין מרשים לו) להיות בוטה כפי שהוא רגיל או כמו שתוכלו לראות ביוטיוב.

בשנת 1987 הציג מוזיאון תפן תערוכה של טופור.

53

בהקדמה כתב עמוס קינן, שהיה האוצר:

54

והנה ארבע עבודות מתוך הקטלוג הזה:

55

 

57

58

 56

6 תגובות

  • לינק לתגובה תפוז גלים רביעי, 05 יולי 2017 11:15 נשלח על ידי תפוז גלים

    תודה רבה! ממליץ בחום על הסרט הסוריאליסטי של טופור עם במאי האנימציה rene laloux, פנטסטיק פלאנט.

  • לינק לתגובה חנה שבת, 01 יולי 2017 17:59 נשלח על ידי חנה

    מעניין וחשוב..אך..קצת קשה לעיכול מנקודת מבט של אישה.. עיברו שוב על הכל, ושימו לב לדימויים, ליחסי הכח, למקום שיש לאישה...
    ברוך שעשני אישה במאה העשרים והעשרים ואחת..
    שבוע טוב
    חני

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי שני, 26 יוני 2017 14:57 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    איזה שיעור עשיר בתוכן ובמראות ובהיכרות עם אמנים מרתקים. ככל שאני עוקבת אחר הרשומות, אני פחות מצליחה להבחין בין אמנות הציור ואמנות האיור, לעיתים הם קרובים זל'ז ובפרט אם בסוריאליזם עסקינן.
    זקוקה לשיעורים נוספים כדי לעשות ''אבחנה מבדלת''.
    אין ספק שעושר גדול של איורים מרתקים כלולים ברשומה זו, ומפתיעים לא פחות הם איוריך שלך, שצירפת.

  • לינק לתגובה זקן עצוב שני, 26 יוני 2017 11:06 נשלח על ידי זקן עצוב

    איורים נפלאים! באיזשהו מקום נדמה לי שקראתי: "ציור סוריאליסטי זו מטאפורה בשיר הכאוטי של חיינו" או "בשיר חיינו הכאוטיים".

  • לינק לתגובה Motior שני, 26 יוני 2017 10:08 נשלח על ידי Motior

    תודה על ההיכרות עם האמנים המעניינים.
    באופן אישי אני אוהב סוריאליזים...

  • לינק לתגובה אפרת שני, 26 יוני 2017 08:03 נשלח על ידי אפרת

    תודה על האופקים שאתה מרחיב ומרחיב וכשנדמה שאין יותר לאן להרחיב,אתה מרחיב עוד יותר.

כתוב תגובה

* - שדה חובה