בוויק - האיש ששינה את פני האיור

על מאיירים מעטים אפשר לומר שהם שינו את ההיסטוריה של האיור. אחד שאפשר להגיד עליו את זה בלי לטעות בגדול הוא תומאס בוויק.

01

המאייר והסופר נחום גוטמן אמר פעם שמה שהביא אותו להיות מאייר היו האיורים שראה בספרים בילדותו: "גם בשיר לירי על הים וגם בסיפורי הרפתקאות של שודדי ים הייתי רואה את אותה אוניה", אמר גוטמן.
אני מניח שמדובר באוניה הזאת:

02

זאת אחת האוניות שחרט בעץ גיבור הרשומה הזאת, תומאס בוויק.
כדי להצדיק את דברי שלעיל - "שינה את ההיסטוריה של האיור" - עלי להתייחס לשני דברים.
הראשון הוא טכני. תומאס בוויק היה האיש שהחזיר את העץ כגלופה להדפסת איורים בספרים. חיתוך העץ, כלומר הדפסה מהמקומות הבולטים בלוח, לא היה עדִין מספיק כדי להעביר דקויות ולכן הוחלף בלוחות מתכת, שבהם הקווים היו שקועים וההדפסה נעשתה מהצבע שנשאר בשקעים האלה לאחר שהלוח נוקה מן הצבע. בוויק, שהיה שוליה בסטודיו של חרט מתכת, פיתח את מה שנקרא תחריט עץ, בשונה מחיתוך עץ.
ההבדל היה בסוג העץ ובעיקר בכך שהוא נחתך לרוחב הסיבים.

03

העובדה שמדובר בהדפסת בֶּלֶט ולא שקע כפי שהייתה ההדפסה מלוחות הנחושת, עשתה את ייצור הספר פשוט יותר. להדפסה מגלופות העץ לא היה נחוץ לחץ עצום שנדרש בהדפסה מפלטות נחושת - הלחץ היה דרוש כדי להוציא את הצבע מהמקומות השקועים.
הלחץ על לוחות העץ היה אותו לחץ שנדרש כדי להדפיס אותיות עץ או עופרת, כך שהיה אפשר להדפיס טקסט עם איורים ביחד וזה שינה משמעותית והוזיל מאוד את תהליך ייצור הספר המאויר.
גלופות העץ, למרות שזה נשמע קצת מוזר, החזיקו מעמד הרבה יותר מגלופות המתכת, שנשחקו בגלל הלחץ. מגלופה טובה של עץ בוקס למשל, היה אפשר להגיע לפעמים אפילו עד 900,000 הדפסות.
כך החליפו תחריטי העץ את תחריטי המתכת. תחילה באנגליה ואחר כך בשאר אירופה. תחריט העץ שלט בספרי האיור קרוב למאה שנה.
כאן תוכלו לראות אמן אנגלי בשם כריס וורמל מסביר את התהליך.

ייתכן שהארכתי מעט בעניין הטכני, אבל חשוב להבין שעד שהצילום נכנס לתהליכי הדפוס, המאיירים היו תלויים בטכניקות ההדפסה ובחרטים שהעבירו את האיור לתחריט.
בוויק בעצמו היה אמנם חרט וגם צייר ומאייר, אבל חלק מעובדיו עסקו בתחריט בלבד וכך גם אנשי מקצוע רבים שנכנסו בתחילת המאה ה-19 לתחום תחריט העץ.
מאחר שהמאיירים היו תלויים בחרטים, הפכו האחרונים לידוענים וכמה מהם נעשו גם למו"לים חשובים. הידועים בהם היו האחים דלזיאל, שחרטו בין השאר את האיורים של ג'ון טניאל לשני ספרי אליס של קרול.

04

הם עבדו הרבה גם בשביל אמני אחוות הפרה-רפאליטים.
חרט ידוע נוסף היה ג'וזף סווין, שבין השאר חרט את האיורים של הנרי הולידיי לציד הסנרק של קרול.

05

אבל בוויק שינה לא רק את הטכניקה אלא גם את הדרך שבה הוזמנו איורים.
הוא ייסד את מאגרי התמונות, שרבים כמותם פורחים כיום בעידן האינטרנט – דהיינו אוסף של איורים שלא נעשו לטקסט מסוים ואפשר להתאים אותם לטקסטים שונים (זאת הסיבה שנחום גוטמן הילד ראה את אותה אוניה מלווה טקסטים שונים).
בית המלאכה של בוויק, שבימי השיא שלו העסיק עשרות חרטים, פעל כ-50 שנה, בעצם עד מותו.
העבודה הגדולה הראשונה שלו נקראה ההיסטוריה הכללית של הולכי על ארבע.

06

דרך אוסף איורי החיות שלו ספגו כל מי שחיו בעידן הג'ורג'יאני ידע על חיות. הנה כך למשל נראים אריה ופיל שאין כל עדות לכך שהוא ראה אותם במציאות. זה היה ב 1790 כשבוויק היה בן 37.

07

שבע שנים מאוחר יותר הוציא את מה שנחשב ליצירת המופת שלו ההיסטוריה של הציפורים בבריטניה. ההצלחה הייתה עצומה בעקבותי הפך בוויק למאייר הטבע החשוב ביותר בבריטניה ופתח בכך ז'אנר שהאנגלים מצטיינים בו עד היום.

07

הנה עורב ותרנגול. אותם ואת הסביבה שלהם בוויק הכיר היטב, בניגוד לחלק מהחיות האחרות.

08
פעמיים ניסה בוויק להשתלב בחיי הכרך בלונדון, ופעמיים ברח משם בחזרה לטבע בנורת'המברלנד, שם נולד ושם יצר ביחד עם שותפים ועובדים את קורפוס העבודה הענק שלו, ומשם כמעט והשתלט על עולם האיור בתקופה הג'ורג'יאנית.
רוב האיורים של בוויק היו קטנים, משהו כמו שמונה ס"מ, וזה בגלל שלא היה אפשר למצוא בקלות עצים גדולים יותר (להזכירכם העץ נחתך לרוחב הענף). וגם הגודל הזה של האיור הפך למאפיין חזותי מובהק של התקופה.
מכיוון שבסטודיו עבדו עובדים רבים בעלי יכולות מגוונות והאיורים לא היו חתומים, מתקשים היום החוקרים לדעת בוודאות אילו מהאיורים הם של בוויק עצמו. הנה למשל אוסף מקרי של חמישה איורים שהנושא שלהם הוא רכיבה:

09

קל לראות שכל אחד מהם נעשה על ידי חרט אחר.
אחד האיורים שנחשב ל"בוויק טהור" הוא השור הזה:

10

השור הזה שנקרא "השור (או שמא הפר?) מצ'ילנגהאם", נחרט על עץ גדול יחסית והוא נחשב לסמלו של בוויק, ממש כמו הארנבת או הקרנף של דירר.
זואולוגים העוסקים בהיסטוריה של הבקר בבריטניה מעניקים לאיור הזה חשיבות, שכן הבקר של צ'ילינגהאם כלומר עדר בן כמאה יחידים שנמצא בפארק בטירת צ'ילינגהאם (טירה נהדרת מהמאה ה-12) נחשב לשורד היחיד של עדרי בקר הפרא שחיו שם עוד בימי הביניים.
וכדי לסכם ולתת תוקף למה שהעזתי לכתוב בתחילת הרשימה, דהיינו שבוויק שינה את פני האיור, אני מרשה לעצמי להגיד:

  1. בוויק שיצר בתקופת הגל הראשון של המהפכה התעשייתית הנציח את התקופה הג'ורג'יאנית בה חי כעידן הזוהר של הטבע היפה והבריא, והתעלם כמעט לגמרי מחידושי התעשייה. על ידי כך הוא קיבע במוחות רבים את זהותה של התקופה הזו עם הטבע.
  2. במה שקשור לקשר בין הטקסט לאיור הוא היה חלוץ התפיסה על פיה אפשר לחבר יסודות שלא תוכננו מלכתחילה זה לזה. אם תרצו, אחד ממבשרי הפוסט-מודרניזם.
  3. מגבלת גודל העץ יצרה סוג חזרתי מסוים של ספרים, והנה אוסף מתוך הקטלוג של תומאס בוויק:

11

12

13

14

ומשהו אישי:

בשנת 1958 כשאני וחברי אבנר כץ היינו בשנה השלישית בבצלאל, החליף יעקב פינס את יעקב שטיינהרדט בהוראת המקצוע חיתוך העץ.

15

פינס, שהיה גם חוקר ואספן בתחומו, לימד אותנו תחריט עץ. השגנו אז כלי עבודה מתאימים שחלקם שמורים אצלי עד היום:

17

אמנם לא הצלחנו להשיג עצי בוקס כמו אלו שבהם חרט בוויק, והסתפקנו בעצי דובדבן שהם פחות צפופים, אבל הצלחנו להתחבר לבוויק בעבודות שעשינו. הנה כמה תחריטים שלי:

18

19

20

לעבודת הגמר שלי בחיתוך עץ עשיתי תחריטים ל"שירי מכות מצרים" של אלתרמן.
חוש השימור והארכיונאות שלי לא היה מפותח אז, ולא שמרתי היטב על כל מה שעשיתי. הנה הדפס אחד מעבודת הגמר ששרד אצלי:

21

6 תגובות

  • לינק לתגובה עינת קרמן מיזהר שבת, 08 יולי 2017 19:05 נשלח על ידי עינת קרמן מיזהר

    תודה רבה איש יקר חכם מוכשר ומעשיר⚘

  • לינק לתגובה זיוה וקוקו שבת, 08 יולי 2017 18:10 נשלח על ידי זיוה וקוקו

    מה היינו גם אנו עושים בלעדיך!

  • לינק לתגובה אפרת שבת, 08 יולי 2017 09:51 נשלח על ידי אפרת

    דני
    אחרי שקוראים רשימה כזו מסתובבים עם סימן שאלה ענק מאוייר סנטימטר מעל הפנים :"איך אתה מסתובב עם כל השפע הזה בעולם"?
    תודה .למדתי בין היתר שהפוסט מודרניזם נולד עם בוויק ולא כמו שהוגים מסויימים נוטים לחשוב.מה שמוכיח שכל גחמה/מחשבה/נטיה אנושית,יש לה כבר תקדים בהיסטוריה.

  • לינק לתגובה motior שבת, 08 יולי 2017 09:35 נשלח על ידי motior

    תודה על המידע המעניין והמעשיר :-)

  • לינק לתגובה גד סואן שישי, 07 יולי 2017 22:08 נשלח על ידי גד סואן

    מאלף ומשכיל.
    מה היינו עושים בלעדיך, יקירי

  • לינק לתגובה אדיבה גפן שישי, 07 יולי 2017 17:59 נשלח על ידי אדיבה גפן

    דני יקר
    עוד פיסת הנאה וידע
    תודה לל

כתוב תגובה

* - שדה חובה