סאנדרס ובוזאמבו, תמצית הגזענות הקולוניאלית

*שיחת רדיו עם יובל מסקין בתכנית קפה שבת עליה השלום משנת 2010

 

בשנת 2009 מת חברי ואחד המו"לים שלי, אריה ניר.

01

יחד איתו מתו כמה חלומות שהיו לנו להוציא ספרים שאהבנו בילדות ושאני אוהב עד היום.
אחד הספרים שאריה רצה להוציא היה קובץ סיפורים על אפריקה, סאנדרס איש הנהר, של אדגר ואלאס.
היום בעידן הפוליטקלי קורקט אסור לאיש תרבות להודות שהוא אוהב את הסיפורים האלה, שהם תמצית הגזענות הקולוניאלית האנגלית.
הסיפורים האלה מתרחשים במערב אפריקה לאורך נהר הקונגו. הגיבור הלבן הוא נציג המחוז סאנדרס והגיבור השחור הוא בוזאמבו.
כשהייתי ילד, ועד היום בעצם, בוזאמבו היה בעיני הגיבור האמיתי. סאנדרס היה אמנם השליט שהיה יכול בהינף יד לתלות ולהלקות את מי שלא ציית לו, אבל בוזאמבו השחור היה ממזר, חכם ובעל חוש הומור נפלא. הרגשתי שגם ואלאס עצמו אוהב אותו יותר.
אם לערוך השוואה עם הפיקוויקים של דיקנס, ונניח שסאנדרס הוא פיקוויק, אז בוזאמבו הוא סם ולר.
היום קשה להשיג בעברית את התרגומים הישנים שיצאו לספרים האלה, בעיקר בהוצאה הנפלאה כרמי את נאור.
קשה לי להאמין שיימצא מו"ל אמיץ שיוציא אותם. ואני גם לא בטוח שצריך לעשות את זה, אבל בכל זאת חשוב לי להגיד מילה על הגזענות כפי שהיא מתבטאת בספרים של ואלאס:
בתקופה שאותה הוא מתאר לא היה באיים הבריטיים אנגלי אחד שחשב שהילידים באפריקה שווים לו. הללו, לא רק שלא היו להם זכויות, אלא שאיש מהסופרים לא חשב שיש מקום בכלל לכתוב עליהם, למעט פה ושם כדמויות משניות. העובדה שאדגר ואלאס כתב את הסיפורים האלה, מעמידה אותו במדרגה גבוהה יותר מה. ג. ולס, קונן דויל ואפילו קיפלינג זוכה פרס נובל.
למי שמצליח להתעלם מהמסרים הגזעניים שיש בסיפורי הנהר, או למי שקרא אותם כילד, כשלא היה מודע לבעיה, הסיפורים של ואלאס הם מלאכת מחשבת של מְסַפֶּר סיפורים, למרות שהספרות האנגלית המודרנית לא מתייחסת אליו בכבוד גדול.

02

הקומפניון ליטרצ'ר של אוקספורד מקדיש לאדגר ואלאס שלוש וחצי שורות בלבד. וגם אלה נראות כאילו מי שכתב אותן הזיע, אם לא הקיא.

03

אדגר ואלאס כתב 141 סיפורים על סאנדרס ובוזאמבו, שיצאו לאור בכמה ספרים, והיו בזמנם הצלחה שלא תתואר. וככל שהסיפורים האלה הצליחו, כך הפך ואלאס שנוא יותר על ידי הממסד הספרותי.
הביוגרפיה של ואלאס, מהיום שנולד כילד לא חוקי לשחקנית ענייה שמסרה אותו למשפחה אומנת, ועד מותו בהוליווד, כשעבד על התסריט של קינג קונג, נשמעת כאילו הוא עצמו המציא אותה ברגע שהדמיון הפראי שלו השתלט עליו. הוא הסתבך כמעט בכל מה שעשה; הוא פוטר מיותר ג'ובים בהם עבד, ויחד עם זה היה הסופר הכי פורה באנגליה. הוא פרסם מעל מאה ספרים, עשרים וארבעה מחזות, ושבע מאות סיפורים.
בשנת 1927 הוא התמנה ליו"ר מועצת המנהלים של "הבריטיש ליון", חברת הסרטים הגדולה באנגליה. הוא כתב תסריטים, ביים וגם שיחק בחלק מהסרטים שלו. חוץ מכל זה היה מכור למרוצי סוסים.
למרות שלא היה סופר אנגלי שהרוויח כמוהו, ולמרות שבמאה ה-20 לא היה סופר שמספריו עשו כל כך הרבה סרטים כמו מספריו של ואלאס, עם מותו השאיר אחריו חוב ענק בן 140 אלף פאונד, הרבה כסף אז. עברו רק שנתיים והחובות נפרעו מהזכויות שעד היום מכניסות ליורשים שלו הון תועפות.
שלוש שנים לאחר שמת, הפכו סיפורי הנהר לסרט שביים זולטן קורדה (אחיו של אלכסנדר קורדה, שגם הפיק את הסרט). בתפקיד סאנדרס שיחק לסלי בנקס.

04

אבל בתפקיד בוזאמבו שובץ הזמר פול רובסון, שהיה האפרו-אמריקאי, מה שנקרא אז כושי, הכי מפורסם בעולם.

05

רובסון, שגר באותו זמן בלונדון ועסק בחקר התרבות והמוזיקה האפריקאית, נסע במהלך הסרט עם הצוות לאפריקה. לטענתו חשב שהוא עושה דבר גדול וחשוב להעלות את קרנה של התרבות האפריקאית. רק אחרי שהסרט הושלם, הבין רובסון למה הוא נתן יד. לטענתו המסר של הסרט שונה במהלך העריכה.

06

אני מודה שזה קצת מוזר, מאחר שהסיפורים של ואלאס היו כבר ידועים הרבה זמן.
רובסון טען שרומה וניסה לקנות את כל העותקים של הסרט כדי להשמיד אותם, אך לא הצליח.

07

כמעט כל האוכלוסייה האפרו-אמריקאית באמריקה הייתה נגדו. עבר זמן רב עד שהפסיקו להתייחס אליו כמשתף פעולה עם הלבנים.

08

רוב סיפורי הנהר שתורגמו לעברית, תורגמו על ידי אליעזר כרמי, המתרגם הנפלא שהתפרסם כשעשה את הבלתי אפשרי בתרגומים של דיימון ראניון. רובם יצאו בשני ספרים בהוצאת כרמי את נאור שהוזכרה בפינה שלי בתוכנית הזאת יותר מפעם אחת.
מאחר שאני לא מכיר את הסיפורים במקור האנגלי, אני מרשה לעצמי רק להניח שאת הביטויים, שבמקור נאמרו על ידי הילידים, השאיר כרמי כפי שהם.
בלונדון, בקצה רחוב פליט, בכיכר לאדגייט, יש שלט לזכרו של ואלאס:

09

ועליו הכתובת הזאת:

"הוא ידע עושר ועוני, אך למרות זאת התהלך עם מלכים ברוח גאה. הוא העניק מכישרונותיו בשפע לספרות אך לרחוב פליט הוא נתן את לבו".

עד מותו של ידידי אריה ניר, כשהתכוונו הוא ואני לקיים פגישה בענייני עבודה, היינו משתמשים במילה פאלאבר (אצל ואלאס יש לה משמעות של "פגישה" או "שיחה"),
אבל היום זה כבר נראה לי קאלה-קאלה, כלומר מזמן מזמן...

5 תגובות

  • לינק לתגובה אפרת שני, 24 יולי 2017 17:04 נשלח על ידי אפרת

    עוד 300 שנה יכתבו שזה היה נורא גזעני ומתנשא לכתוב על חיות מחמד ויתחלחלו לקרוא שבני אדם ניזונו מחלבון מן החי.
    אז גם יתברר שסיגריות ואלכוהול יפים לבריאות, ואנשי העתיד ירחמו עלינו על שניסינו להגמל.
    מה יחשבו עוד 600 שנה- עד אז דעתי אינה משגת.
    תוד'ה כרגיל,דני.

  • לינק לתגובה motior ראשון, 23 יולי 2017 22:57 נשלח על ידי motior

    תודה על עוד רשומה מעניינת ומעשירה!

  • לינק לתגובה יוסי שדה ראשון, 23 יולי 2017 21:48 נשלח על ידי יוסי שדה

    נפלא, פשוט נפלא.
    יש לי, ואני שומר מכל משמר על הספרים בהוצאת כרמי את נאור, וביחוד את ספרו של אדגאר ואלאס, שיצא בהוצאת כרמי את נאור בשנת 1957- 60 שנה חלפו!!!
    בהוצאה שלי, יש שתי כותרות לסיפורים- "בוזאמבו איש הנהר" ו"אנשי הנהר הגדול", כי כפי שציין דני בצדק, הגיבור הוא בוזאמבו ואנשי הנהר.המחזור אנשי הנהר הגדול מוקדש לסיר סמואל סקוט, בארונט וחבר בית הניבחרים...
    חזרתי לבוזאמבו היה שחור כמגף, ושהודיע לשליח שהגיע אליו שהפאלאבר נגמר, חזרתי לסרג'נט עביבו ולשבט האקאסאווה והאוקורי, וכמובן לטובולאקה , שהחליט להתחתן עם אשה לבנה, רחמנא ליצלן.
    אז תודה דני, החייתני.

  • לינק לתגובה פיני ראשון, 23 יולי 2017 18:46 נשלח על ידי פיני

    דפדוף קצר בעיתונות החרדית בת ימינו מגלה שהגזענות חיה ובועטת.
    וגרועה ממנה היא הגזענות הבלתי מודעת, וכשהיא מהולה בפטרונות מתחסדת, היא רעל אמיתי.

  • לינק לתגובה זקן עצוב ראשון, 23 יולי 2017 16:58 נשלח על ידי זקן עצוב

    סאנדרס, טרזן, קים, תום סוייר, רובינזון קרוזו, אוהל הדוד תום, סיפורי הדרום, לובנגולו מלך זולו, 35 במאי, יד הנפץ, אלף לילה ולילה... איך התקינות הפוליטית הרגה לי את גיבורי ילדותי

כתוב תגובה

* - שדה חובה