מועדון הפיקוויקים - מקומות, דמויות ואזכורים

התרגום החדש של "מועדון הפיקוויקים", גרם לכמה מחברי להתעניין מחדש בספר המיוחד הזה.

בפברואר 2016 פרסמתי רשומה ארוכה ומפורטת על הפיקוויקים.
ברשומה הזו אציין כמה מהמקומות הנפלאים שמוזכרים בספר וקיימים עד היום, אביא איורים - לאו דווקא המקוריים של פיז שמודפסים ברוב המהדורות - אראה כמה צילומים מתוך סרטים ומחזות, אפנה לכמה סרטונים ואספר מעט על הדמויות שעל פיהן עיצב דיקנס הצעיר את גיבוריו.
ככה נראה צ'רלס דיקנס כשהיה בן 23 כשהתחיל לכתוב את מועדון הפיקוויקים:

01

מכל המקומות הרבים שבהם מוליך דיקנס את קוראיו בחרתי ארבעה, כולם בלונדון, בהם הייתי מציע לכם לבקר גם אם לא היו מוזכרים בפיקוויקים, ואלה הם:

ג'ורג' והנשר
כשקראתי בילדותי את הפיקוויקים בתרגומו של טביוב, אהבתי מאוד את השם ג'ורג' והדיה, למרות שדיה באנגלית היא Kite, אולי בגלל שהיא דומה לעפיפון.
ג'ורג' והנשר הוא הפונדק שפיקוויק וסם עברו לגור בו לאחר הסכסוך עם האלמנה בארדל. גם מר וינקל ואשתו הצעירה גרו שם זמן מה, כשאביו של וינקל בא לראות את כלתו. אפשר להגיד ששם הייתה ה"מפקדה" של הפיקוויקים. אוהבי מועדון הפיקוויקים רואים במקום הזה את אחד מיעדי העליה לרגל, וקל להבין אותם (אותנו), שכן המיקום של ג'ורג' והנשר, שהיום הוא לא מלון אלא מסעדה, הוא נפלא. ממש באמצע מבוך הסמטאות שליד כנסיית סנט מייקל, מימין ל"קורנהיל" במרכז הסיטי.

02

כמעט בכל סיור בסיטי שאני מתחיל ב Bank אני מגיע די בהתחלה לרשת הסמטאות שיש בהן גם את "בית היין ג'מייקה" שנחשב לבית הקפה הישן ביותר בלונדון, את המסעדה סימפסון וכמובן את הכנסייה סנט. מייקל קורנהיל.

הגילדהול
המשפט "בארדל נגד פיקוויק" נערך באולם של הגילדהול.
לא כל מי שביקר בגילדהול נכנס לאולם. בעיני הוא אחד האתרים המעניינים ביותר שיש בלונדון ובעיקר בסיטי.

03

כדאי לעבור בו מאנדרטה לאנדרטה ובעיקר להתעכב על רשימת המשפטים שנערכו בו.
כאן נערך משפטה של ג'יין גריי שמלכה באנגליה רק תשעה ימים והוצאה להורג בטאואר.
יוצא גרדום אחר שנשפט פה הוא הדוקטור רודריגו לופס, שהיה רופא יהודי ממוצא פורטוגלי. הוא היה רופאה האישי של אליזבת הראשונה ובשיא הצלחתו היה קרבן לקשר אנטישמי. המעלילים טענו כי קיבל כסף כדי להרעיל את המלכה. כאן הוא נשפט. הוא הורשע והוצא להורג. מביני דבר טוענים שלופס היה ההשראה לדמותו של שיילוק, גיבור "הסוחר מוונציה".

הספאניארד אין
בפרק 46 מבלה האלמנה בארדל עם חברותיה בספאניארד אין כאשר מגיע לשם מר ג'קסון השליח של דודסון ופוג, ביקור שגורם לתפנית יפה בעלילה.
בוויכוח הנצחי בנושא מהו הפאב היפה ביותר בלונדון, הספאניארד אין מוזכר תמיד כאחד המועמדים הראשונים. למרות שבצילום הזה הוא לא ייראה לכם מרשים...

04

הנה הגן הנפלא שלו:

05

אבל המיקום שלו ליד המסטד הית, במקום שבו היה בעבר מחסום תשלום באחת הכניסות הצפוניות למרכז לונדון, הוא אידיאלי.
זה היה מקום אהוב על שודד הדרכים המפורסם דיק טרפין. אין ספק שדיקנס אהב את הפאב הזה מאוד, ויש עדויות רבות שבילה בו.
למרות שהספאניארד אין לא נמצא על מפת התיירות של מרכז לונדון, כל מי שמגיע לשם מתאהב במקום.

הג'ורג' בסאדק
אחד המקומות הראשונים שאני מביא אליו את חברי כשאנחנו מטיילים בלונדון הוא פאב שנקרא הג'ורג', לא רחוק מגשר לונדון.

06

זהו הפאב היחיד שנשאר מהפאבים הרבים שכונו "פונדקי מרכבות", שבהם היו הנוסעים נחים ומחליפים מרכבות.
הפרק העשירי שבו מכניס דיקנס לספר את הגיבור האמיתי, סאם ולר, מתרחש בפונדק מרכבות שנקרא הצבי הלבן. הפאב הזה, שכבר לא קיים, היה בערך 150 מטרים מהמקום שבו נמצא הג'ורג'.
כבר בשנת 1888 כתב אחד המומחים הגדולים לכתבי דיקנס, ג'. אשבי סטרי, שדיקנס מתאר בעצם את הג'ורג' ורק החליט לתת לו שם אחר.
יש בכתבי דיקנס עוד כמה מקרים בהם משנה הסופר שמות של מלונות ופאבים.
היום עדיין מתווכחים אוהבי פיקוויק מהו המקום אליו ברח אלפרד ג'ינגל עם רייצ'ל וורדל.
דיקנס הכיר את הג'ורג' היטב, שכן הוא די קרוב לכלא מרשלסי, שבו היה כלוא אביו, והוא מזכיר אותו בספר בשם "דוריט הקטנה" (אני עוד זוכר שבג'ורג' הייתה מסעדה שנקראה דוריט הקטנה אבל נדמה לי שבינתיים נסגרה).
מר פרסי פיצג'ראלד, שנחשב בזמנו לסמכות הגדולה ביותר בכל הקשור למועדון הפיקוויקים, טען בלהט שהשמועה שהג'ורג' הוא הצבי הלבן – אין לה שחר.
אבל אתם אל תוותרו על הג'ורג'.

***

ומשהו על בתי הכלא למי שבמקרה לא חי בתקופה הג'ורג'יאנית:

חלק גדול מבתי הכלא היו "בתי כלא לבעלי חובות". בלונדון היו כמה כאלה. השניים הגדולים היו כאמור ה"מרשלסי", אותו דיקנס הכיר היטב שכן אביו היה כלוא בו, והשני היה ה"פליט", שבו מתרחשת חלק מעלילת הפיקוויקים.
בבתי הכלא האלה היו אגפים שבו גרו ה"מכובדים", בדרך כלל בקומות העליונות, והם גם שילמו "שכר דירה". והיו אגפים לפשוטי העם, שמוקמו בקומת הקרקע או במרתף. הכלא היה עסק לכל דבר, האסירים שילמו בעד מזון ובכל כלא כזה הייתה חנות. האסירים שילמו גם עבור כל סוג של נוחות, כולל פתיחת דלתות ויציאה מהכלא.
כלא פליט היה בזמנו הכלא היקר וה"מכובד" ביותר באנגליה.
מי ששילם מספיק כסף היה יכול לישון גם מחוץ לכלא, והותר לאסירים לשכור חדרים באזור קרוב שכונה Liberty of the Fleet.
בכלא היו אפילו חתונות.
כלא פליט כבר לא קיים. הנה מפה שבה נמצאים שלושת בתי הכלא בסביבה של פליט סטריט ופרינגדון:

07

בקיר שפונה לרח' פרינגדון היו סורגים שדרכם יכלו האסירים לפשוט יד ולבקש נדבות מהעוברים והשבים.

08

כמובן שבעלי החוב שנכלאו הביאו איתם את משפחותיהם ואפילו את המשרתים. כשג'ון, אביו של דיקנס נכלא בגלל חובות, דיקנס הילד לא רצה לגור בכלא והוא שכר חדר במקום סמוך.
גם כלא מרשלסי לא קיים היום, אבל הותירו ממנו כותל אחד. הנה הוא:

09

 

***

על המאיירים

ברשומה הקודמת על הפיקוויקים כתבתי בהרחבה איך התגלגל ה"סיפור בציורים" להיות רומן ואיך הגיע פיז לאייר את הסיפור בהמשכים וגם כמובן את הספר.
כאן אוסיף עוד שלושה מאיירים שציירו איורים לפיקוויקים. דמותו של הגיבור דומה אצל כולם מכיוון שדיקנס תיאר אותו באופן חזותי כמו שהוא ידע.
המאייר הראשון הוא הארי פרניז, עליו כתבתי בהרחבה ברשומה על סילבי וברונו.
בשנת 1910 יצאה מהדורה של הפיקוויקים עם רישומים שלו. הנה הפיקוויק כפי שהוא צייר אותו:

10

והנה איור נוסף של פרניז:

11

המאייר והצייר הארולד קופינג נחשב למאייר התנ"ך הידוע של זמנו. הוא גם ביקר בארץ ישראל ועל ציורי התנ"ך והברית החדשה שלו פרוס דוק מסיונרי מתקתק. באותה רוח הוא אייר את פיקוויק. הוא לא בדיוק הבין את הרוח הסאטירית של דיקנס, אבל צריך לזכור שהפיקוויקים היה רב מכר כמעט כמו התנ"ך, ולכן קופינג נחפז לצייר אותו.
הנה פיקוויק נואם בפרק הראשון:

12

וכאן נראים סם ולר ואביו טוני:

13

עוד מישהו שהכניס צבע לפיקוויקים היה בן זמנו ססיל אולדין. אולדין נחשב לצייר "כפרי" וצייר כמעט כל כלב שהיה באנגליה (כן, לפעמים גם סוסים).
הנה שני איורים שלו לפיקוויק:

14

15

הנה איור שלי שעשיתי מזמן. מדובר בסצנה הדרמטית בהשתתפות פיקוויק ובארדל שהביאה לתפנית בעלילת הספר:

16

והנה עוד איור של פיז ואחריו הסקיצה אותה העביר לדיקנס בליווי הערות שכתב לו דיקנס:

17

18

כמה הערות בעניין האיורים:

1. פיז אייר פעמיים את הפיקוויקים. פעם כאשר הסיפור התפרסם בהמשכים ופעם כשזה יצא כספר. התחריטים שנעשו לחוברות היו מרובעים וממסגרים והיו מסוגננים ו"תיאטרלים" יותר. הנה האיור שבו נופלת האלמנה בארדל לזרועותיו של פיקוויק, מתוך החוברת:

19

והנה אותו איור מהספר:

20

והנה האיור שבו פוגש פיקוויק את סם ולר מתוך החוברת:

21

ואותו מעמד בספר:

22

במהדורה העברית שיצאה בהוצאת מעריב בתרגומו של אהרן אמיר, בחר המו"ל אריה ניר להשתמש משום מה דווקא באיורים שהופיעו בחוברת.

2. מכיוון שהרישומים של המאייר נועדו להפוך לתחריט, הסקיצות הן הפוכות בהיפוך מראָה מהאיורים בספר.

דיקנס ידוע בנטייה שלו לקחת דמויות מהחיים ולהכניס אותן (בשם אחר כמובן) לספריו.
דייויד קופרפילד למשל מבוסס קצת על דיקנס עצמו.
דמותו של מר מיקובר מבוססת על אביו.
ב"פיקוויקים" מביא דיקנס דמויות מעולם המשפט שהוא הכיר היטב בנעוריו. למשל, דמות השופט במשפט בארדל-פיקוויק - שבספר נקרא סטארליי (Stareleigh), שפיקוויק מתאר אותו במילים "כל כך שמן עד שנראה כי כולו רק פנים ומותנייה" – מבוססת על אחד סיר סטיבן גאזלי (Gazelee).

23

גאזלי היה דמות משפטית ידועה ונלעגת בימים ההם, ולכן זוהה מיד על ידי הקוראים, מה שגרם לו להתפטר מתפקידו.
גם דמותו של עורך הדין בזפאז, שייצג את האלמנה בארדל, מבוססת על דמות אמיתית – באריסטר בשם בומפס.

24

מר פוט, העורך של ה"איטנסוויל גאזט", הוא אחת הדמויות המעניינות אליו יצק דיקנס את מה שהוא חושב על פוליטיקאים רעשניים בעלי חשיבות עצמית, שלא לומר שובינסטים גבריים.

לדעת החוקרים, דיקנס בנה את דמותו של פוט על פי דמותו של לורד ברוהאם.

25

והקוראים מיד זיהו את האיש, שהיה שר אוצר מטעם המפלגה הליברלית, אדם חזק, בעל אנרגיה בלתי רגילה, גס רוח ומגושם. ולמרות שהיה פוליטיקאי מבריק ויעיל ונערץ על ידי חוגים מסוימים, הוא הפך אצל הסאטיריקנים לדמות קומית.
לאחר המשפט, כשפיקוויק מחליט לנסוע לבאת, הוא פוגש במרכבה את מר דאולר, איתו יבלה ארבעה פרקים בספר.
דאולר מבוסס על דמותו של ג'ון פורסטר, חברו הקרוב של דיקנס והביוגרף שלו.

26

ובפינת התיאטרון והקולנוע:

בשנת 1913 הופק סרט אילם. בתפקיד פיקוויק שיחק ג'ון באני.

27

צ'רלס לוטון, מגדולי השחקנים, שיחק את פיקוויק על הבמה. הנה הוא בסצנה המפורסמת עם האלמנה בארדל:

28

וכאן כשהוא פוגש את ג'ינגל בכלא פליט:

288

בשנת 1952 ביים נואל לנגלי סרט של הפיקוויקים שנחשב לקלאסיקה עד היום. בתפקיד פיקוויק שיחק ג'יימס הייטר, שהוא אולי הפיקוויק המוכר ביותר:

29

ב 1985 הפיק ה-BBC סדרה מצוינת, ששודרה גם בארץ בטלוויזיה החינוכית, ושם בתפקיד פיקוויק שיחק נייג'ל סטוק, פיקוויק נפלא לדעתי. כאן הוא נראה עם שלושת חבריו:

30

נסתפק הפעם באלה, למרות שהיו הפקות נוספות.

 

 

9 תגובות

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי שלישי, 08 אוגוסט 2017 14:56 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    מקווה שלא מאוחר.
    על הרשומה הזו אני מגיבה באיחור, כי אני שומרת לי רשומות מבטיחות לזמן איכות, שנתאפשר לי רק היום.
    ובכן, כמה אהבה שלך דני מורעפת ברשומה הזו על המקומות הקסומים, הדמויות, ובעיקר על חקר האיורים מפרי עטם של מאיירים שונים. איזה כיף לאהוב מעומק הלב יצירה ספרותית דשנה כמו זו.

  • לינק לתגובה יורש יצחק שישי, 28 יולי 2017 23:09 נשלח על ידי יורש יצחק

    דני,
    מאוד מרשים הידע שלך בנושא והבקיאות בפרטים ולא פחות מאלו ההשקעה באיסוף החומר, עיבודו והתאמתו ל ולפרסום באינטרנט. כמות ועושר הפרטים וההקשרים, מלמד, מאלף ומעשיר.
    תודה ומלוא הערכתי

    יורש

  • לינק לתגובה ישראל שק (איסי) שישי, 28 יולי 2017 21:03 נשלח על ידי ישראל שק (איסי)

    לדני שלום,
    תודה עבור האזכורים.
    עפתי שוב אל הכתבה המאירה "מועדון הפיקוויקים / צ'רלס דיקנס" משנת 2015. יופי מצד דיקנס, פיז ושות' ויופי מצדך.
    שבת שלום איסי (ישראל שֶׁק)

  • לינק לתגובה ריקי בן עמי שישי, 28 יולי 2017 16:59 נשלח על ידי ריקי בן עמי

    תודה תודה .
    אפשר להגיד שאתה "קצת" אוהב את הפיקוויקים...
    עשית לי תיאבון ורצון להכיר אותם.
    וכמו תמיד, משתאה ומתפעלת מהידע המעמיק והנרחב שלך !!!

  • לינק לתגובה motior שישי, 28 יולי 2017 16:11 נשלח על ידי motior

    בזכותך קראתי את הספר ונהניתי :-)
    אבל אני לא זוכר של מי היו האיורים בספר שקראתי...

  • לינק לתגובה גד סואן שישי, 28 יולי 2017 13:16 נשלח על ידי גד סואן

    דני יקירי
    כשהכרתי אותך לפני כמה עשרות שנים בקושי דיברת אנגלית והנה ברבות הימים הפכת מומחה לאנגליה, הספרות האנגלית והתרבות האנגלית.
    אני כל פעם משתאה ונפעם למראה הידע העצום שלך.
    לו הייתי דתי - הייתי אומר : יישר כוח !

  • לינק לתגובה זקן עצוב שישי, 28 יולי 2017 09:35 נשלח על ידי זקן עצוב

    כתבת כאן: "במהדורה העברית שיצאה בהוצאת מעריב בתרגומו של אהרן אמיר, בחר המו"ל אריה ניר להשתמש משום מה דווקא באיורים שהופיעו בחוברת." הנה הסיבה: יום אחד מצאתי עותק ישן של הספר על באסטה בקמדן טאון. חלק מהדפים היו מנוקבים כאילו סכין חדרה דרכם. אמרתי למי שהייתה אתי - הוא רוצה 50 לירות אבל אני אציע לו 15 בגלל החתכים. ואז המוכר האנגלי (שהיה לדבריו שנתיים בארץ כמתנדב) פונה אלי בעברית ואומר - אני מוכר לך ב-15 לירות. ספרתי לאריה את הסיפור והוא ביקש שאשאיל לו את הספר לצורך העתקת האיורים. למרות שביקשתי, הפצרתי וגם דרשתי הספר לא הוחזר לי. מוסר השכל - אסור להשאיל ספרים, במיוחד למי שבאמת אוהב ספרים.

  • לינק לתגובה אפרת שישי, 28 יולי 2017 09:08 נשלח על ידי אפרת

    למה ככה להשאיר אותנו בבורותנו? למה קטעת את הרשימה באמצע?
    תודה כרגיל, בזכותך התוודעתי לפיקוויקים ובזכות התרגום החדש העזתי וצלחתי אותו.יש בו סצינות שממש דורשות בתוקף ,אפילו מאיימות על המאייר בסכין חדה שיאייר אותן.

  • לינק לתגובה יואל דונחין שישי, 28 יולי 2017 09:04 נשלח על ידי יואל דונחין

    איזה יופי
    ישראל כרמל היה מדריך שלי בתנועה ואני נפגש עימו כל שבת בבוקר להליכת ישישים בהרי ירושלים. אני חושב שהייתי בין הדוחפים לקבל תרגום חדש ואכן לבסוף הוא יצא לאור לאחרונה. כפי שאמרה שימבורסקיה ליד מיטתה יש את מועדון הפקיוויקים וכך אני נוהג, שני כרכי התרגום הישן יחד עם הספר האנגלי ( כדי להבין את העברית ) ליד מיטתי. ועכשיו יופי של הסברים נוספים. איך לקראו את הטור הקודם . בברכה סם וולר

כתוב תגובה

* - שדה חובה