הרומן הזעיר

לפניכם רשימה של 38 סופרים. 

רק המבוגרים שבכם ייתכן שיזהו כמה שמות.

  • אדוארד הופ
  • אוליבן ג. אוסברן
  • אירווינג ברסטר
  • אמיל גילברט
  • ארנס הייקוקס
  • ג'. דיוויר
  • ג'.ב. הנדריקס
  • ג. בובקין
  • ג. לומלוק
  • ג. צ'נדש
  • ד.ר. ניוטן
  • דן מיצ'ל
  • הנרי בולס
  • הרווי או. היגינס
  • ו. פוריסטר
  • ויליאם קורקוראן
  • ז'אן פול גובין
  • ט. דלאייר
  • טאלמאז' פאואל
  • י. פרייטג
  • י. ריטו
  • ל. טאבי
  • לסלו גורוג
  • מ. דורסיט
  • מ. האבארד ליין
  • מ. קולצ'אר
  • נ. דלטון
  • נילס נילזן
  • ניק אקוש
  • סטיפן טרנאי
  • סטיפן קלאריג'
  • סימונה גריי
  • סיר רולנד קוב
  • צ'. לזלי
  • ק. מארק
  • ק.ה. מילפורד
  • שארל אסלני
  • שארל לאמרטין

על כל הסופרים האלה (שרובם לדעתי הם שמות בדויים), לא תמצאו מידע באינטרנט. אבל הם הביאו שמחה בילדותי ובנערותי, לי ולבני גילי.
ואני עובר מיד לאביגדור המאירי (פוירשטיין).

01

האיש הזה שהיה חלוץ התיאטרון הסאטירי בארץ ישראל, שכתב כמה מספרי המלחמה הטובים ביותר שנכתבו בעולם על מלחמת העולם הראשונה, לא זכה לדעתי למעמד שמגיע לו בעיצוב התרבות בארץ.
הרשימה הזאת לא תעסוק בדברים הרבים שהמאירי כתב, תרגם ויזם, אלא במפעל אחד: הרומן הזעיר, שהמאירי היה העורך הראשון שלו.

02

03

מי שיטרח ויעיין בערך "אביגדור המאירי" באנציקלופדיה העברית ימצא משפטים כמו:

04

אבל אף מילה על "הרומן הזעיר", וזה מסתדר באופן מושלם עם היחס שלו זכו ה"חוברות" או ה"פנקסים" האלה, הרומנים הזעירים, מההורים שלנו, שראו בהם תועבה.
כל אחד מבני גילי יש לו סיפור אישי איך ואיפה הוא החביא את הרומנים הזעירים.
מראית העין הייתה זו שקבעה את היחס של ההורים לרומן הזעיר: הנייר הזול, ובעיקר צילומי השחקניות על העטיפות. צילום כזה למשל היה נחשב לנועז במיוחד:

05

(אגב, מישהו מזהה מי זאת? אני לא מכיר את השם אדלה אוגוסט).
גם הכתף הזאת נחשבה אז לפורנוגרפיה:

06

(גם אותה לא הכרתי. קוראים לה פייפר לורי).
אם ההורים שלנו היו טורחים לקרוא את הסיפורים שהודפסו ברומנים הזעירים היו נוכחים שלא היה בהם שמץ של פורנוגרפיה, אפילו לא ברמה של "חפן את שדיה בידו המסוקסת". היו בהם סיפורי אהבה אבל הם לא הגיעו למיטה.
על פי ויקיפדיה, משפחת פרגו היא זאת שיסדה את הוצאת הרומן הזעיר עוד בהונגריה, ובשנת 1946 כשעלו לארץ העבירו את ההוצאה לכאן, כשהם מתרגמים את הסיפורים מהונגרית וממציאים שמות עט חדשים לרבים מהכותבים.
אביגדור המאירי, הונגרי למהדרין, נבחר להיות העורך, אבל לאחר זמן קצר חשבו הבעלים שהעברית שלו גבוהה מדי והוא הוחלף על ידי י. (ישראל) פרגו, בנו של המייסד מיקלוש (משה) פרגו.
כמה שנים מאוחר יותר, בשנת 1952, כשהסתבר שהשם "רומן זעיר" לא היה אהוב על כל מיני "גופים רשמיים", הלוגו והשם שונו, וההוצאה נקראה "הקולמוס".

07

ב"הקולמוס", פרט לרשימה הארוכה של שמות הסופרים שהבאתי לעיל, היה אפשר לפגוש מדי פעם בשמות מוכרים כמו אדגר ואלאס, ג'ק לונדון או ארל סטנלי גרדנר.
אני קורא עד היום רומנים זעירים, ולא מטעמים נוסטלגים, אלא כי יש ביניהם סיפורים נפלאים, וגם כי קל לשאת אותם בכיס.

הערה: הרשימה הזאת לא עוסקת בכל מפעליו של אביגדור המאירי ואין לי שום יומרה לספר על ההיסטוריה של "הרומן הזעיר". יחד עם זאת, למרות שנודף ממנה ריח חריף של נוסטלגיה, הייתי שמח אם לא תחליטו שאני בורח אל הנוסטלגיה, שכן כבר שנים שאני מנסה לברוח מנוסטלגיה כמו מאש.
האהבה שלי לספרי "הרומן הזעיר" קשורה לכך שאני רואה בהם ערך גם היום.

לא כל אחד מהסופרים שהבאתי ברשימה אני מסוגל לאפיין ככותב, אבל כבר מילדותי ידעתי ש "י. ריטו" כותב סיפורי הרפתקאות שמתרחשים באפריקה או באוקיינוס ההודי, כמו זה:

08

או זה:

09

...שבו אפשר למצוא תיאורים כאלה:

10

...מה שנותן לי הזדמנות לצייר אותו.

11

למרות שקראתי בילדותי את ריטו בעניין רווי מתח, היום הוא נראה לי כאוסף של "ענקים זעופי פנים" "רובי וינצ'סטר" וילידים מלאיים חכמים, וכמובן תמיד בחורה אמיצה שנחוץ להציל אותה.
מבין הסופרים שכתבו סיפורי הרפתקאות היו גם מ. האבארד ליין, ויליאם קורקוראן שכתבו בעיקר סיפורים מהמערב הפרוע.

12

13

ואמיל גילברט, שהתמחה בסיפורי מלחמה.

14

שבהם היו טקסטים כאלה:

15

סיר רונלד קוב היה אמור להיות סופר בריטי, שכתב סיפורים על האימפריה ובעיקר על הודו, כמו אלה:

16

17

גם אצלו, בכל 32 העמודים היית יכול למצוא אקדוחים עצומים וחרבות מורעלות, משפטים כמו: "זה לא היה יפה מצידך היברד קשישי", וטקסט כמו זה:

171

אחד הסופרים שאהבתי היה סטיפן קלאריג'. לא תמיד יכולת לדעת אם הבודאפסט עליה כתב הייתה לונדון או ניו-יורק כפי שמתבקש מהשם, אבל האיש ידע לכתוב סיפורי אהבה, כמו זה למשל:

18

במקרה זה העלילה מתרחשת באנגליה ובחלקה בלונדון, ואני חייב להודות לאחר שבדקתי, שמר קלאריג' בהחלט עשה שיעורי בית.
החוברת הזאת שיצאה כמו שאתם רואים עם הלוגו "הקולמוס", הודבקה עליה מתישהו גם מדבקת "הרומן הזעיר".
אם תעיינו בה תמצאו בעמוד הראשון את הודעת העורך הזאת:

19

ובעמוד האחרון גם את זאת:

20

קלאריג' כתב גם את למענך אמות.

21

שמסתיים כך:

22

וזה כדי להוכיח שלא תמיד הסוף היה טוב.
כש"הרומן הזעיר" הפך ל"הקולמוס" החליטו העורכים לשלב בו גם תשבצים, חידות ובעיקר בדיחות ואנקדוטות. הנה אנקדוטה מ"אצלה עסק בלבד":

23

גם את הסיפור הזה כתב סטיפן קלאריג':

24

תאמינו לי, האיש יודע לספר סיפור.
היה גם ז'אן-פול גובין, שכתב סיפורים טובים שמתרחשים בצרפת כמובן. כמו זה:

25

או זה:

26

אבל אני הכי אהבתי ועדיין אוהב את סיפורי האהבה שכתבו הסופרים שהעורך השאיר להם את השמות ההונגריים (או שמא גם אלה שמות בדויים) כמו לסלו גורוג

27

או לסלו טאבי

28

או ג. צ'אנדאש

29

ומתוכם הכי אהבתי את ניק אקוש, ועד היום אני חוזר וקורא בעונג את הסיפורים הרומנטיים שלו.

30

קשה לי לסיים את הרשימה בלי לתת רקע תקופתי בצורת כמה מודעות פרסומת שהיו ב"הקולמוס".

32

33

34

35

והנה הודעה מהעורך:

36

והיה גם מדור שהופיע לפעמים, "דאר מהמערכת":

361

מלבד "הרומן הזעיר" יצאו בארץ עוד חוברות בפורמט דומה. למשל "רומן השבוע":

37

וגם משהו שנקרא "הוצאת הצל", שאפילו לא טרחו לכתוב את שמות הסופרים.

39

 

6 תגובות

  • לינק לתגובה זקן עצוב שבת, 26 אוגוסט 2017 17:46 נשלח על ידי זקן עצוב

    לאימא של מלכה היה סלון יופי וספריה גדולה של חוברות הרומן הזעיר. אני אהבתי מאוד את ספרי המתח: המערב הפרוע, בלשים, בריטים מול הילידים הפרימיטיבים באסיה ואפריקה. קראתי אותם במשורה, היו שתי בעיות אימא של מלכה לא רצתה להשאיל ואימא שלי לא הרשתה להכניס הביתה. לפעמים מלכה הייתה מפלחת כמה חוברות ואני הייתי קורא אותם בשירותים ומחזיר בו ביום.

  • לינק לתגובה תירזה איזנברג שבת, 26 אוגוסט 2017 17:01 נשלח על ידי תירזה איזנברג

    ... הרומן הזעיר לא הגיע עד צפת. כמה חבל!
    איפה אפשר להשיג היום?

  • לינק לתגובה motior שישי, 25 אוגוסט 2017 18:41 נשלח על ידי motior

    מסתבר שאני צעיר (רק בן 50) אבל איכשהו אני זוכר חוברות כאלה בקיוסקים בתחנה המרכזית הישנה...
    ואיכשהו חלק מהסיפורים (הפחות רומנטיים) הזכירו לי את הסוכן החשאי הנועז גיא אג"ח מהבלוג שלי.

  • לינק לתגובה עמירם גונן שישי, 25 אוגוסט 2017 18:36 נשלח על ידי עמירם גונן

    מצטער אבל עקפתי בזמנו את הרומן הזעיר. זה לא נחשב אצלי רבים מאיתנו לז'אנר ראוי. למה אני לא יודע. ככה זה יצא. היו דברי קריאה הרבה יותר מעניינים. אבל כנראה שכבר היינו שבויים בסרטי הוליווד למיניהם שרבים מהם היו כעין רומן זעיר. לפעמים נראה לי שהרומן הזעיר היה גרסה אבולוציונית של הרומן למשרתות שהיה נפוץ קודם לכן. פתאום בא דן וכמעו ומאליל את הרומן הזעיר עד כדי כך שאני מרגיש שהחמצתי משהו בחיי וכנראה נגרם לי חסך עמוק עד עצם היום הזה. אבל אם הכתבה של דן הולידה את האיור המדהים שך הברנש הגוץ הרי שיצאתי נשכר כל זאת.

  • לינק לתגובה אדיבה גפן שישי, 25 אוגוסט 2017 13:52 נשלח על ידי אדיבה גפן

    הי דני
    געגועים העליתי בי לימים בהם היה הרומן הזעיר והמעורר עלמת חמודות שכמוני קן תפילותי...
    ולגבי אביגדור מאירי, ארכיונו היה נמצא אצלנו בגנזים\ אתה מוזמן לבקר או להכנס לאתר שלנו ולגלות שפע כתבי יד שלו וציורים שצייר בעצמו, כולל מחזות ופליטונים
    כתובתנו היא gnazim.org
    ציע ליצחק בר יוסף שעורך את הבלוג שלנו לצרך את מאמרך המקסים מקסים מקסים

  • לינק לתגובה אפרת שישי, 25 אוגוסט 2017 09:56 נשלח על ידי אפרת

    להורים שלי היו כמה כאלה בבית.

כתוב תגובה

* - שדה חובה