מג'רמי בנתאם ועד אורד וינגייט

כשסיימתי לכתוב את הרשימה על תומאס דיי חשבתי שכדאי לספר על עוד כמה דמויות מוזרות בריטיות.
כשכתבתי את הספר "הולך אתך בלונדון" כללתי בו רשימה שכתב דן אלמגור על המומיה של ג'רמי בנתאם שנמצאת בארון בלונדון יוניברסיטי קולג'.
ג'רמי בנתאם (1748 – 1822) היה הוגה דעות אנגלי נודע, ממייסדי תורת התועלתיות, וגם אחד ממייסדיו של הלונדון יוניברסיטי קולג'.

01

בצוואתו ציווה בנת'אם שיחנטו את גופתו ויושיבו את המומיה בכיסאו בתוך תא זכוכית במסדרון האוניברסיטה.

02

הוא גם ביקש שבכל פעם שהסנט יתכנס לישיבה, יגלגלו פנימה את הכיסא כדי שגם הוא יהיה נוכח שם.

03

בינתיים, בגלל חוסר מקצועיות של החונטים, הראש שלו ניזוק והוחלף בראש משעווה, ואילו הראש המקורי נטמן בכספת של האוניברסיטה.
בספר שעה מלונדון במסלול אוקספורד אני מספר שג'רמי הגאון, שבגיל שלוש למד לטינית ובגיל חמש החל ללמוד פילוסופיה, הגיע לאוקספורד כשהיה בן 12 ומשם שלח מכתבים להוריו, שבהם התלונן על התנאים הקשים, בעיקר על הדרישות המופרזות לסדר ולניקיון.
"מה שאהבתי באוקספורד", אמר בנתאם הצעיר, "הוא שהיא גמלה אותי מהימורים, כי כל הזמן הכריחו אותי לשלם כשהפסדתי אבל כשזכיתי אף פעם לא שילמו לי".
אחד המעריצים של בנת'אם היה דמות מוזרה לא פחות, שמו צ'ארלס קיי אוגדן.

04

הוא היה פילוסוף, עורך ובלשן, והתפרסם בעיקר כמי שהמציא את "האנגלית הבסיסית" – צורה פשוטה של האנגלית שבה יש רק 850 מילים - רעיון שהלהיב את צ'רצ'יל, שגם השתמש בו באחד מהנאומים שלו (1943). אוגדן החזיק בביתו ציפור שיר ששרה רק כשפנו אליה באנגלית בסיסית.
היו לו לאוגדן כמה מוזרויות נוספות: הוא היה ער בלילות וישן במשך היום. בלילה היה נוהג להסתובב בקיימברידג' או בלונדון ולבקר חברים שבחלונותיהם ראה אור דולק. לעומת זאת בביתו שלו הוא סגר את כל החלונות, שכן לדעתו האוויר הצח מזיק לבריאות, והייתה לו "מכונת אוזון" שלדעתו יצרה אוויר בריא יותר.
גם היחס שלו למוות, שקיבל כנראה מדעותיו של מורו הדגול בנתאם, היה מקורי. בשנים האחרונות כשהבין שקיצו קרוב הוא העמיד בסלון שלו ארון מתים.
הוא היה אספן כפייתי ומישהו פעם ספר 42 זוגות נעליים בארון שלו.
חלק גדול מהמוזרויות הבריטיות קשורות בכסף ובעיקר בקמצנות, ובעניין זה קשה להתחרות עם דניאל דנסר, שהיה נצר למשפחת קמצנים ידועה.

05

הביוגרפים של דנסר יודעים לספר למשל שבאחד מהטיולים שערך דנסר עם אחותו, התמזל מזלם להיתקל בגווייה מרקיבה של כבשה, שמתה ממחלה כלשהי. הם סחבו את הגווייה הביתה, הפשיטו אותה מעורה והכינו ממנה פשטידות שאגרו כדליקטס. כשאחד השכנים העיר שגברת דנסר נראית קצת מדוכאת, היא הסבירה שאחיה האשים אותה שהיא בזבזנית מפני שגמרה את הפשטידות מהר מדי.
גברת דנסר נראתה מחוץ לבית רק לעתים רחוקות, אבל דניאל אהב לשוטט, לאסוף עצמות לכרסום וגללים של פרות, שמהם בנה מקום מסתור לכספו. לפי ביוגרף אחד הוא היה כל כך קמצן עד "שכאשר נדרש לעשיית צרכיו הוא העדיף ללכת אפילו שני מייל כדי לעשות זאת בשדה שלו ובכך לתרום לדישון האדמה שלו".
אחותו מתה ב 1766. דנסר סירב להביא לה רופא בטענה "שאם הגיע זמנה של הילדה, כל התרופות של רופאי האליל בממלכה הנוצרית לא יצילו אותה – היא יכולה באותה מידה למות עכשיו כמו בכל זמן". את מקומה תפס משרת בשם גריפית'ס, קמצן גם הוא, שהצליח, לפני שהצטרף לדנסר, לחסוך 500 ליש"ט ממשכורת שאף פעם לא הגיעה ליותר מ 10 ליש"ט בשנה.
שכנתו של דנסר, הליידי טמפסט, יעצה לו מתוך דאגה לבריאותו לקנות כובע שעלותו שילינג אחד. בפעם הבאה שראתה אותו הוא היה עדיין גלוי ראש. כאשר הביעה טמפסט את הפתעתה הסביר לה דנסר שמכר את הכובע לגריפית'ס ברווח של שישה פני. בהזדמנות אחרת שלחה ליידי טמפסט לדנסר צלחת עם דגי שמך מבושלים ביין אדום. דנסר מאוד אהב את דג השמך, אך המנה הציבה בפניו דילמה – מצד אחד עלות הדלקת האש לשם חימום המנה הייתה נוראית ולא עלתה על הדעת. מצד שני, אוכל קר גרם לו לכאב שיניים. הוא פתר את הדילמה בכך שפשוט ישב על הדג עד שהיה חם מספיק לאכילה בבטחה.
על שאר ההרגלים שלו, בעיקר בענייני רחצה, אדלג. לטובתכם. רק אציין שאצל הבריטים יש לפעמים מאפיין מוזר לקמצנות, שהיא באה על חשבונו של הקמצן עצמו ולאו דווקא על סביבתו.
המשרת של דנסר, גריפית'ס, חי בנוחות על חשבונו של דנסר. שכן שלו הציע פעם לדנס להתלוות אליו לאיילסברי בענייני עסקים. דנסר אמר למלווה שלו: "אנא אדוני היכנס לפונדק, הזמן מה שאתה רוצה וחיה כמו ג'נטלמן. אני אשלם עבור זה בשמחה. אך לגבי עצמי – אני אלך בדרכי". הוא קנה מנה זעומה של לחם, ישן מתחת לאורווה וביום למחרת שילם בשמחה את החשבון של חברו, 15 ליש"ט.
קמצן אחר בן דורו של דנסר הוא  ג'ון קמדן נילדבגיל 34 היה נילד עשיר גדול, ולמרות שאביו היה פילנטרופ, הוא עצמו העדיף לאגור את הכסף מאשר לחלק אותו. היו לו את כל התכונות שיש לקמצן: שינה על קרשים חשופים בבית מרוהט בצמצום; הארכת חיי הבגדים שלו על ידי כך שלא כיבס אותם ולא הבריש אותם; הליכה ברגל מביתו שבצ'לסי ועד לאחוזה שלו בבאקינגהמשייר לצורך סקירת הנכס; לינה בצריפים העלובים של האיכרים במקום לשלם לפונדק. במקביל היה לו הרגל משונה – הוא לא אהב לקבל דברים בחינם ותמיד התעקש לשלם סכום זעום (את המינימום שהיה יכול) עבור טובות שקיבל.
כשביקרתי בכנסייה בעיירה נורת מארסטון שבברקשייר, למדתי שקמדן, העשיר המקומי, היה אחראי לתיקון גג הכנסייה. במקום לכסות את הגג בעופרת כפי שהיה נהוג, הוא הורה לבנאים לכסות אותו ברצועות כותנה, וכשהם עשו זאת הוא ישב על הגג לראות שהם ממלאים את מכסת העבודה היומית. וכשמת השאיר את כל הונו – 500,000 ליש"ט למלכה ויקטוריה. "אני מבקש מהמלכה", כתב קמדן, "לקבל את המתנה לשימושה ולטובתה הבלעדית" (אגב, כל הקמצנים הכרוניים היו פטריוטים גדולים).
המלכה קיבלה את הכסף והשתמשה בו כדי לתקן את גג הכנסייה בנורת מארסטון.

06

הדמות האחרונה שעל המוזרות שלה אספר לכם מוכרת לכל אחד כאן בישראל, אורד וינגייט.

07

את מה שאכתוב כאן לא תמצאו בויקיפדיה.
מבחינה צבאית נחשב וינגייט גאון אסטרטגי, אבל הוא גם נחשב לילד הרע של הצבא בגלל הבוז שרחש למוסכמות חברתיות.
פרט לכל מה שהוא עשה כאן לטובת הגנת הארץ, הנה פרטים נוספים:
הוא היה נודיסט ונהג לקבל אורחים, גם בענייני עבודה, כשהוא עירום. אליהו אילת, עוד לפני שהתמנה לשגריר בלונדון, בא לפגוש אותו ומצא את עצמו מפתח שיחה רצינית על מצב הציונות עם איש עירום.
בתקופה מסוימת החליט וינגייט שלהתרחץ זה ממש לא בריא ומאז היה מביך את המבקרים. ליאונרד מוזלי שפגש אותו בחרטום מצא את המארח שלו לא רק עירום אלא מנקה את גופו בקפדנות עם מברשת שיניים במשך כל זמן הפגישה. כל הדיונים נפסקו באחת כשהשעון המעורר המיניאטורי שענד על אצבעו הקטנה הודיע שנגמר הזמן. גם אם היה באמצע המשפט היה וינגייט מתרומם מהכיסא ומלווה את אורחיו לדלת.
אך לא תמיד קיבל את אורחיו בעירום. הייתה לו חליפה מיוחדת ששמר ל VIP – היא הייתה מכוסה בכתמים שומניים והביעה באופן בירור את סלידתו מהתחשבות במעמד ובדרגה.
וינגייט טען שכל אחד צריך להיות הרופא של עצמו. אחת התיאוריות שלו בקשר לבריאות באזור הטרופי הייתה שאכילת חצי תריסר בצלים חיים ביום היא הדרך הטובה ביותר להישאר בריא ובכושר. לפעמים לא אכל דבר פרט לבצלים וענבים במשך ימים שלמים.
כזכור, וינגייט נהרג בהתרסקות מטוס בשנת 1944 כשהיה בן 41.
בספר המיוחד שכתבה קתרין קופילד, שעוסק במוזרויות של הבריטים, מופיעים איורים של מאייר מצוין בשם פיטר טיל.
הנה איור שהכין טיל לרשימה על אורד וינגייט:

08

וכאן אנצל את ההזדמנות כדי להציג עוד כמה עבודות של טיל:

09

10

11

12

 

6 תגובות

  • לינק לתגובה galia חמישי, 28 ספטמבר 2017 10:45 נשלח על ידי galia

    דני אורד וינגייט הוא הגבר שאני מחפשת ארחץ אותו למישע יהוא חתיך הורס

  • לינק לתגובה זקן עצוב רביעי, 27 ספטמבר 2017 01:27 נשלח על ידי זקן עצוב

    חברי, דודו ויזר, דייר הרחוב המחלל, שאל אותי פעם: אתה נורמלי? אתה מכיר מישהו נורמלי? ואני ארחיב מעט: אלה שבחרו בטראמפ, נתניהו, ארדואן - נורמלים?
    אז מי יזרוק את האבן הראשונה?

  • לינק לתגובה motior שבת, 23 ספטמבר 2017 09:34 נשלח על ידי motior

    סיפורים מפתיעים ומדהימים - תודה :-)

  • לינק לתגובה גד סואן שישי, 22 ספטמבר 2017 12:37 נשלח על ידי גד סואן

    דני יקירי
    כל פעם אתה מצליח להדהים אותי מחדש ברשימותיך ואני עומד (בעצם יושב ) נפעם ממידע, מההומור , החידודים והעיטורים שלך.
    יחיד ומיוחד בעולמנו הקרתני !
    שנה טובה לך ומועדים לשמחה ולהתראות אך ורק בשמחות !

  • לינק לתגובה אפרת שישי, 22 ספטמבר 2017 09:04 נשלח על ידי אפרת

    קודם פיטר טיל- תענוג גדול!
    שנית- אין כמו ג'רמי בנתהאם לרענן שיעור היסטוריה. קודם מספרים על התועלתנות ואחכ על המומיה.
    תודה רבה כרגיל!

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי חמישי, 21 ספטמבר 2017 22:08 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    רשימה מרחיבת דעת. הטיפוסים האנגלים על מוזרויותיהם מעוררים חיבה רק משום שאתה, דני, מתאר אותם בסלחנות גדולה. העירום של אורד וינגייט מביך מאד, ותעלול העירם והשעון המעורר בהחלט פטנט נפלא לקיצור פגישות מעייפות.
    מחכה לסיפור הבא ....

כתוב תגובה

* - שדה חובה