לונדון של הפרטים הקטנים

האם נחוץ להכיר היטב את לונדון כדי להתחיל להבחין ואפילו להתאהב בפרטים הקטנים, או שמא עיון בפרטים הקטנים יגרום לנו להתאהב בעיר?

התשובה קשורה לאופי הפרטים ועד כמה הם קשורים לסיפור של העיר.

 

מי הזיז את הגבינה

אחת האטרקציות שמציעה לונדון המודרנית היא הגן הנפלא על בניין הווקי טוקי ברח' פנצ'רץ'. גם לאחר שהזמנת מקום מראש אתה עומד בתור די ארוך, ורק מעטים מהבאים לסקיי גרדן... 

01

יודעים שבבית הסמוך...

02

אפשר למצוא את העכברים האלה:

03

לפי הסיפור, העכברים האלה מנציחים את העכברים שגרמו למותם של שני פועלי בנין שפרץ ביניהם ריב לאחר שאחד מהם האשים את חברו כי גנב לו את הגבינה. במהלך הקטטה נפלו השניים ונהרגו, ורק מאוחר יותר התברר כי היו אלה העכברים שגנבו את הגבינה.

מגדל אמריקאי
המגדל של כנסיית קרייסט בלאמבת נבנה בין השאר מתרומות שהגיעו מאמריקה ולכן בראשו יש פסים וכוכבים.

04

בחיים לא הייתי מגלה את זה אם לא הייתי קורא את זה באיזה ספר.

כרובים עם טלפונים
לונדון מלאה במלאכים וכרובים, ומכולם בחרתי להראות לכם רק את השניים האלה:

05

הם ניצבים בכניסה לבית היפהפה שנבנה ב 1895 עבור הלורד וליידי אסטור כבית הלונדוני שלהם. כדאי להציץ על הבית הזה, שהיום הוא בבעלות חברת ביטוח ולכן אי אפשר להיכנס אליו (למעט בימים מסוימים). כשאתם שם הביטו על השבשבת.

07

זוהי ה"סנטה מריה", הספינה של קולומבוס, וזה די הגיוני, אם זוכרים שהאסטורים היו אמריקאים.

החתול של בייטס
רבים מהנכנסים לחנות הכובעים הנפלאה בייטס ברח' ג'רמיין, אחד הרחובות המהודרים של לונדון, נכנסים לא כדי לקנות כובע אלא כדי לחזות בפוחלץ של החתול בינקס.

08

בינקס, שנכנס יום אחד בשנת 1921 לחנות, אומץ על ידי הבעלים וחי שם כחמש שנים. כשמת הוחלט להשאירו שם. בעניין זה קראו גם בפוסט הקודם.

הכיכר הכי קטנה בלונדון
אני לא יודע מדוע נחשבת ה-Pickering Place לכיכר. אולי בגלל השם ואולי בגלל שבעבר הייתה לה יותר מכניסה אחת. המקום הקסום הזה הוא בעצם חצר קטנה.

09

היא ממוקמת ממש ליד חנות היין הנפלאה ברי ורוד Berry Bros & Rudd ברח' סנט ג'יימס ליד ארמון סנט ג'יימס. חנות היין הזאת נחשבת לעתיקה ביותר באנגליה, ומתחת לחצר יש מרתף יין ענק.
במרכזה יש שעון שמש, ומאחוריה תבליט אבן של לורד פלמרסטון, מי שהיה ראש ממשלת אנגליה והתגורר כאן זמן מה.
בפעם האחרונה שהייתי שם היה שם בית קפה סימפתי ומומלץ.
בכניסה לכיכר חפשו את השלט שמספר שכאן הייתה שגרירות טקסס באנגליה, כשטקסס הייתה עדיין מדינה עצמאית.

ילדי הצדקה
בכמה כנסיות בלונדון תראו בקיר החיצוני של המבנה ילד כמו זה למשל:

10

שנמצא בכנסיית סנט אנדרו בהולבורן.
חוק חינוך חובה שנחקק באנגליה הוא די חדש. לפניו פעלו כמה בתי ספר בכנסיות בעזרת כספים שנאספו מתרומות. כנסיות שבהן פעלו בתי ספר העמידו בחזיתן ילדים כאלה. במקום שקיבלו בו גם בנות היו מציבים גם פסל של ילדה. הנה ה"תאומה" של הילד שלעיל:

11

המצבה של באקסטון

כשאתם נכנסים לגן הקטן שליד הפרלמנט, שם ניצבים אזרחי קלה של רודן, תמצאו שם גם את המבנה הניאו-גותי הזה:

12

המכונה "מצבת הזיכרון של באקסטון".
צ'רלס באקסטון היה חבר פרלמנט, והוא יזם את הקמת המבנה הזה לזכר אביו פואל באקסטון ולזכר עמיתיו: וילברפורס, קלארקסון, מקולי, ברוהאם ולאשינגטון – כולם פעילים נגד העבדות, שהצליחו, בשנת 1834, לבטל את העבדות בבריטניה.
המצבה הוצבה במקור בכיכר שלפני הפרלמנט, ורק ב-1940 הוצבה כאן. כשהוקמה היו עליה פסלים של שמונה מלכים אנגלים וכולם נגנבו. גם את ההעתקים מפיברגלאס גנבו שוחרי המזכרות. אבל אתם שימו לב לפרטים ששיבץ במצבה האדריכל ס.ס. טולון:

13

הגולגולות של כנסיית סנט אולב
דיקנס, שאהב כמוני את המוזרויות של לונדון, היה ממש מאוהב בגולגולות האלה:

14

והנה מה שכתב עליהן:

"חצרות כנסייה מוזרות כאלה מתחבאות בסיטי של לונדון וזו של סנט אולב היא החביבה עלי, ואני קורא לה חצר הכנסייה של העצב הנוראי... זו חצר מאוד קטנה עם גדר ברזל מאיימת כמו בית סוהר. השער מעוטר בגולגולות ועצמות מוצלבות גדולות מהחיים, מוטבעות בברזל ומנוקבות על ידי חרבות ברזל".

מי שאוהב ומוקיר כמוני את סמואל פיפס חייב לאהוב את הכנסייה הזאת, שהייתה כנסיית הקהילה שלו, וכאן קבורים פיפס ואשתו אליזבת (בקרוב אעלה כאן רשומה על פיפס).
הגולגולות האלה מזכירות שבמגפה הגדולה בשנת 1665 נקברו כאן גופות רבות.

אמנים במלחמה
לא רחוק מהמקום שבו אני מתגורר כשאני בלונדון, ב- Dukes Rd קרוב לתחנת סנט. פנקראס ולספריה הבריטית, הבחנתי בלוח החימר הזה:

15

זהו סמלה של יחידת רובאים, האמנים של מידלסקס, יחידת מתנדבים שחבריה היו אמנים, סופרים ומשוררים. היחידה נוסדה בשנת 1889 ושירתו בה חברי אחוות הפרה-רפאליטים. היא התפרסמה במיוחד במלחמת העולם הראשונה, בעיקר בגלל המשורר וילפרד אוון, אחד מחיילי היחידה שנהרג במלחמה, ועל פי שיריו כתב המלחין בנג'מין בריטן את היצירה רקוויאם למלחמה.
הסמל הזה, שבו נראים מארס ומינרווה, מתנוסס בכניסה למבנה שהיה אולם האימונים שלהם. גם ב"רויאל אקדמי" שברחוב פיקדילי תוכלו לראות את הסמל הזה:

16

ההוכחה שוולינגטון היה נמוך
ולינגטון, דוכס הברזל, האיש שניצח את נפוליאון בקרב ווטרלו, לא היה, בניגוד לדימוי שלו, הרבה יותר גבוה מנפוליאון. ולכן הוא ציווה לבנות ליד מועדון אתניאום, שהיה המועדון החביב עליו, את המדרגה הזאת:

17

כדי שיהיה לו קל לרדת מהסוס ולעלות עליו.

מצבה נאצית בלונדון
ליד העמוד של הדוכס מיורק (אשר יש הטועים לחשוב שמדובר בעמוד של נלסון), מאחורי גדר מתכת, נמצא הקבר של גירו.

18

גירו היה הכלב האהוב של ליאופולד פון הֶש, שהיה השגריר הגרמני האחרון באנגליה לפני עליית הנאצים לשלטון. גירו היה, כפי שזה נכתב על המצבה, "בן לוויה אמיתי". הלונדונים מתייחסים למצבה הזאת כאל המונומנט הנאצי היחיד בתחומי לונדון.

כניסה מוזרה לרכבת התחתית
אחת הכנסיות הבודדות שתכנן הוקסמור בסיטי היא כנסיית סנט מרי וולנות שליד תחנת בנק. כשבנו את תחנת הרכבת התחתית בנק, אחת התחנות העמוסות בלונדון, עמדו להרוס את הכנסייה. בסוף הוחלט לחפור מתחתיה. אבל לפני הכניסה לבניין אתם רואים מימינכם את המראה הזה:

19

כאן הייתה צריכה להיות ירידה לתחנה, שכנראה נחפרה בטעות. היא סגורה היום ובעצם מעולם לא פעלה.

נל גווין בצ'לסי
נל גווין היא הפילגש הכי ידועה בהיסטוריה האנגלית. לפי הסיפורים, היא הייתה מוכרת תפוזים בתיאטרון דרורי ליין, ואז צ'רלס השני (זה שהחזיר את המלוכה) התאהב בה.
בציור שלה במוזיאון "נשיונל פורטרט גלרי" היא חשופת חזה:

20

אבל בשדרות סלואן שבצ'לסי יש מלון דירות שקרוי על שמה ושם תוכלו לראות את הפסלון הצנוע הזה:

21

לא הצלחתי לברר מה הקשר. ייתכן שהיא הייתה עוברת שם כשגרה לא רחוק, בפולהאם.
יום אחד אכתוב על נל גווין שאצל האנגלים היא מגלמת את רוח הרסטורציה.

האסטרולוג והילד המוזהב
בצד המערבי של ארמון סומרסט תמצאו את הלוח הזה:

22

ויליאם לילי היה אסטרולוג שתמך בקרומוול במלחמת האזרחים, וכשהתברר שאכן קרומוול ניצח הוא זכה למלגה לכל החיים. כשהמלוכה הושבה, לילי נאסר ושוחרר מיד, אבל אחרי השרפה הגדולה ב-1666 הוא נאסר שוב בחשד שידע מראש על השרפה.
השרפה הגדולה היא אירוע טראומתי בהיסטוריה של לונדון, וכמובן שחיפשו אשמים. לילי אמנם זוכה, אבל איזה צורף צרפתי בשם יוברט נמצא אשם והוצא להורג, ורק אחר כך התברר שאין לו שום קשר. באופן טבעי האשימו בסופו של דבר את רוח הנהנתנות והגרגרנות שבאה לאי עם שובו של צ'רלס השני, וזאת הסיבה שהנער הזה:..

23

...שמוצב על הקיר בפיי קורנר, הוא גם שמן וגם מוזהב, כי הילד הזה מסמן את הגבול שעד אליו הגיעה השרפה.

מצבת זיכרון לדו קרב
הולנד פארק הוא אחד הגנים היפים והמתוכננים שיש בלונדון, ומבקרים רבים מחמיצים אותו.
שם, בהולנד פארק, תמצאו את אתר הזיכרון הזה:

24

כאן במקום הזה נורה בדו קרב ומת מפצעיו אחד בשם תומאס פיט, ברון קאמלפורד השני.

25

פיט היה קצין באדמירלות ונודע בהתנהגותו האלימה ויש הטוענים אפילו הבלתי שפויה. פעם הוא הסתכסך עם עמיתו הקפיטן בסט. ברקע הייתה אישה (אלייזה סימונס אם זה חשוב לכם) שסכסכה ביניהם והפיצה לאוזניהם שמועות מופרכות. פיט, כמו שזה קורה לפעמים אצל אנשים שהגאווה מובילה את ההחלטות שלהם, למרות שידע שבסט נחשב ליורה הכי מקצועי בלונדון, הזמין אותו לדו קרב.
את המצבה הזאת הקים לורד הולנד, בעל המקום דאז.

האיש שסיפק את ארגזי התה למסיבה
מי שחושב שמסיבת התה המפורסמת של בוסטון היא שהביאה למלחמת השחרור ולאמריקה עצמאית החליט שכאן בסמטת קריצ'רץ' מס' 14 התחילה העצמאות האמריקאית.

26

הסמל הזה, כתר ושלוש כיכרות סוכר, היה שייך לסוחר תה שהתה ששלח היה בארגזים שנזרקו לים על ידי המורדים בבוסטון.

המצבה הכי חמודה בלונדון
בגני קנסינגטון, קרוב למקום שבו נהג ג'יימס מתיו בארי לספר לילדי משפחת לואלין דייוויס את סיפורי פיטר פאן, עומדת המצבה הקסומה הזו שרבים מכירים ואוהבים:

27

הנה קטע מתוך הספר הולך אתך בלונדון שמתייחס לפסל הזה:

דמותו של פיטר במצבה עוצבה על פי דמותה של השחקנית נינה בּוּסִיקוֹ, שהייתה הראשונה ששיחקה את פיטר פן על הבמה בשנת 1904. בכך ייסדה מסורת, שעל פיה את תפקיד פיטר פן משחקות בדרך כלל נשים. את הפסל יצר בשנת 1911 סר ג'ורג' פראמפטון, שהצליח לשבץ בגוש הברונזה הזה, פרט לפיטר ולוונדי, אחת עשרה פיות, חמישה ארנבים, שבעה עכברים, שלוש ציפורים, שבלול אחד וסנאי אחד.
באחת הפעמים שביקרתי במקום, ראיתי פתק קטן לבן מבצבץ מבין העכברונים. פתחתי אותו. הוא היה כתוב באנגלית רצוצה, ונאמר בו: "פיטר היקר, תעשה שאימא שלי תאהב אותי יותר מאשר את גרטה אחותי." על החתום היה הַנְס מלייפציג. האם היה פה רמז להנזל וגרטל? ואולי האימא חשבה שגרטל טעימה יותר? לפיטר פתרונים.

והנה כמה פרטים מתוך הפסל:

29

28

30

31

32

33

9 תגובות

  • לינק לתגובה תרזה איזנברג שני, 16 אוקטובר 2017 11:44 נשלח על ידי תרזה איזנברג

    קסם,קסם, קסם. עושה חשק לבקר באמת בלונדון.
    אני מעבירה לחברה שגרה שם ומלמדת באוניברסיטה כבר הרבה מאוד שנים.
    נפלא!

  • לינק לתגובה גד סואן שלישי, 10 אוקטובר 2017 18:29 נשלח על ידי גד סואן

    דני יקירי
    כל רשימה שמגיעה אלי מסקרנת , מלמדת , מרנינה את הלב ומעשירה את הידע שלנו.
    נשגב מבינתי איך כרכוראי כמוך הפך ללונדוןפיל ומענג את קוראיו במשך שנים מרובות...

  • לינק לתגובה איריס שטרן חמישי, 05 אוקטובר 2017 13:09 נשלח על ידי איריס שטרן

    תודה דני קרמן, ממתינה לספר הבא שלך! באשר לגני Victoria Tower Gardens שליד הפרלמנט- שם, מתחתיו, עתיד להיבנות מוזיאון השואה של לונדון, ובקרוב צריכה להתקבל ההחלטה מי מבין 10 המתחרים המובילים בעולם בבנית מוזיאונים יזכה להיות המתכנן של המוזיאון.

  • לינק לתגובה אפרת שני, 02 אוקטובר 2017 17:21 נשלח על ידי אפרת

    כמה תענוג ברשימה אחת.
    צילומים מצויינים גם.כמעט שאפשר לוותר על לראות במו עיני.
    תודה!

  • לינק לתגובה motior ראשון, 01 אוקטובר 2017 20:53 נשלח על ידי motior

    רציתי לכתוב כמה מדהים שבביקוריי בלונדון לא פגשתי אף אחת משכיות החמדה האלה, אבל לשמחתי כן ביקרתי את הפסל של פיטר פן :-)

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי ראשון, 01 אוקטובר 2017 11:54 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    נפלא לפתוח את היום בסיפורי לונדון, ועד יומי האחרון, ולמרות שנים רבות של ביקורים ובתוכן ארבע שנות מגורים בלונדון, אני לומדת עליה עוד ועוד. אוהבת את המונומנטים הזעירים ובעיקר את הסיפורים שמאחוריהם. נשבעתי שבביקור הבא אצא לגני קנזיגטון לבחון את הפסל הקסום הזה מקרוב. מוכנה לקרוא ספר שלם של רשומות לונדון, כמו ספרך ''הולך איתך בלונדון'' ולהתבשם.

  • לינק לתגובה חנה בן מנחם ראשון, 01 אוקטובר 2017 10:02 נשלח על ידי חנה בן מנחם

    תודה דני, נהניתי מאד לטייל ״אתך״ בלונדון

  • לינק לתגובה דני כספי ראשון, 01 אוקטובר 2017 00:03 נשלח על ידי דני כספי

    למרות שמתגעגעים אליך לא נורא שעוד לא חזרת אם הביקור יעורר עוד ועוד סיפורי לונודן קסומים.

  • לינק לתגובה זקן עצוב שבת, 30 ספטמבר 2017 20:58 נשלח על ידי זקן עצוב

    נפלא דני! מתי כבר תחזור? הצום היה קשה מאוד בלעדיך

כתוב תגובה

* - שדה חובה