רואלד דאל וססיל רודז – על אנטישמיות וגזענות

יוסי ציטט: 

"ברחוב דאונינג מס' 10 נעצרה מכונית ריקה וממנה יצא קלמנט אטלי".

"מי אמר את זה?" שאלתי.

"צ'רצ'יל", אמר יוסי.

הדברים האלה נאמרו כשיוסי גולדברג, חברי הלונדוני, לקח אותנו לבקשתי למוזיאון של רואלד דאל.
המוזיאון נמצא בעיירה גרייט מיסנדן אשר במחוז באקינגהמשייר, שבה גר דאל ושם הוא גם קבור.

00

אבל העיירה מתפארת בעוד כמה ידוענים שגרו בה. אחד מהם הוא קלמנט אטלי.

01

אטלי היה אחד השמות הפחות אהובים בארץ ישראל טרום מדינת ישראל.
האנגלים לעומת זאת חושבים שאטלי היה ראש ממשלה מצוין, ויש בהם שחושבים שהוא היה ראש הממשלה הטוב ביותר (או כמו שהם אומרים: "יותר טוב מצ'רצ'יל").
יוסי ממשיך ומצטט: "אטלי היה איש צנוע, ובצדק" (כן, חברים, את הקביעה הזאת שמתאימה לכל כך הרבה אנשים, צ'רצ'יל היה הראשון שאמר).
הידוען השני שבו מתפארת גרייט מיסנדן, הוא רוברט לואיס סטיבנסון.
אם כסופר רואלד דאל הוא בעיני "מדיום", סטיבנסון הוא "XXX לארג'".
ניסיתי להיזכר, גם בעזרת הרשת, מתי ולמה גר שם סטיבנסון, ואז מצאתי שאכן בסיוריו בגבעות צ'ילטרן (Chilterns) סטיבנסון לן לילה אחד בגרייט מיסנדן...
איך ולאיזה צד שלא נסתכל, לדאל יש מוזיאון ולסטיבנסון אין.
אם אטלי עשה צרות ליישוב היהודי בתוקף מעמדו ומשרתו, דאל היה אנטישמי ממש.

02

את הקטע הזה צילמתי מתוך הספר המצוין "ילדים גדולים" של יהודה אטלס, ומי שמבקש לדעת משהו על האיש הזה – אגב, כמו על סופרים רבים שכתבו לילדים - טוב יעשה אם יעיין בספר הזה.
לא צריך לנסוע עד מיסנדן הגדולה כדי לשאול: "מה זה מוזיאון לסופר ואיך זה צריך להיראות?" אבל אני רגיל לשאול את השאלות האלה כשאני במיסנדן (הגדולה). ממש ליד הצילום של דאל.

03

אני שייך למקרים הקשים שאוהב לראות איפה חיו ופעלו אלו שאני מעריך ושגרמו לי הנאה.
כילד התרגשתי בבית של ביאליק. התעניינתי מאוד בביתם של דיקנס וברנרד שו. הבית של פושקין בסנט פטרבורג היה מרגש כמעט עד דמעות. שלא לדבר על הבית של דרווין בדאון, בדרום מזרח לונדון, שאני ממליץ לכם לא להחמיץ אותו.
במוזיאון של דאל לא הראו לי את המקום שבו חי ויצר. זהו למעשה ניסיון לספר את קורותיו והצלחותיו של דאל בעיקר בעזרת עודף עיצוב (כלומר דברים שתלויים באלכסון).
מאחר שאת רוב ספריו של דאל אייר קוונטין בלייק...

04

...ראינו במוזיאון איורים רבים שלו. למשל במפת ההסבר למוזיאון:

05

בלייק הוא מאייר נפלא, אבל את האיורים שלו אני מעדיף לראות בספרים.
בנסיעה הזאת קניתי ספר חדש שלו:

06

המתכננים ניסו להעניק למקום תחושה של "סיפור" - גם כותרת המשנה של שם המקום היא "מרכז הסיפור".
לחלק מספריו הראשונים שתורגמו לעברית בהוצאת "מרגנית" איירתי את העטיפות:

07

08

09

איירתי גם את העטיפה לגרסה הראשונה "מר שועל המהולל". והנה יוסי ואני ליד הוויטרינה של הסיפור הזה:

10

מאוחר יותר הבינו המו"לים בארץ שכדאי להשתמש באיורים של בלייק. את העי"ג למשל ממש העתקתי מבלייק:

11

רואלד דאל הוא סֶלֶבּ כמו שהאנגלים אוהבים.

12

טייס קרב מחונן שהבין בזמן הנכון שילדים הם בעצם מבוגרים קטנים ולכן יש לספק גם להם אלימות, ואם אתה עוטף את זה בהומור, עוד יותר טוב.
בטיול הזה למוזיאון דאל היו איתי גם חברתי אלה, בתי מאיה ונכדתי זואי.

13

ערב קודם לכן הן ראו בלונדון את המחזמר "מטילדה" שנעשה על פי ספרו של דאל. לא זכור לי שהן התלהבו מהמחזמר.
וכאן כדאי להזכיר שאנטישמי אחר ואיש שירי הנונסנס הנפלאים, הילר בֶּלוֹק, כתב על מטילדה סיפור מחורז נפלא עוד לפני דאל. ובכלל בלוק הקדים את דאל באבחנה שילדים אוהבים אכזריות. המטילדה של בלוק הייתה ילדה שקרנית שבגלל השקרים שלה נשרפה עם הבית. רק חתולי (אלי שרייבר) יכול להתחרות בבֶּלוֹק. הנה איורים של המאיירת הנהדרת פוזי סימונדס למטילדה של בֶּלוֹק:

14

פוזי סימונדס אגב שווה רשומה נפרדת.

אם אני נשמע בלתי מתלהב מרואלד דאל אין לזה קשר עם מה שהוא אמר עלינו היהודים:

15

דאל הגזען, שהיה נחרץ בדעותיו בעניין האכזריות שילדים אוהבים, היה גם איש מכירות וידע מתי להיענות לדרישות השוק. יהודה אטלס מספר שה"אומפה לומפה" שלו בממלכת השוקולד היו במקור כושים קטנים, שבלחץ הביקורת הוא הפך לגמדים מזוקנים ורדרדי עור:

16

יום לפני הביקור במוזיאון דאל, נסעתי עם כמה חברים לאוקספורד, ושם ליד בית המלגות של רודז...

17

...וליד הפסל של ססיל רודז ב"אורייל" קולג'...

18

...סיפרתי להם מה שכתבתי בשנת 2005 בספר "שעה מלונדון":

19

כשחיפשתי ברשת צילום טוב של הפסל שבאורייל קולג' (כי הוא ממוקם גבוה וקשה לצלם אותו) מצאתי את הצילום הזה:

20

שבו הפסל נראה מטונף.
וגם את הצילום הזה:

21

שבו נראית הרשת שהותקנה שם כדי להגן עליו מפני הטינופת שסטודנטים זורקים עליו.
ואז התברר לי שכעת, 12 שנה לאחר מה שכתבתי, יש מערכה שמנהלים סטודנטים ומרצים לסלק את הפסל של רודז וזאת לאחר שבדרום אפריקה סילקו פסל שלו.

22

באוקספורד יש הרבה ויכוחים בעניין הפסל. למרות שאיש לא מצדיק את מעשיו של רודז, רבים טוענים שאין לסלק פסלים מהעבר, גם אם הם לא מתאימים לתפיסות של היום (האם בגן שבבית הנשיא בירושלים ניצב פסל של קצב?). ההיסטוריונית מרי בירד יוצאת גם נגד אלו שרוצים לסלק את הפסל אבל ממשיכים לקחת את הכסף שלו (צריך לספר לה על הוויכוחים שהיו פה בקשר לפיצויים מגרמניה?)
רודז היה אימפריאליסט, סכסכן ורודף בצע והיה אחראי למלחמות הזולו והמטבֶּלֶה. אנחנו, שהכרנו את האירועים הקשים שרודז היה אחראי להם באופן שונה, מהספר הנפלא "בארץ לובנגולו מלך זולו" של נחום גוטמן, היינו גזענים מהיום שלמדנו לקרוא.
גוטמן - שהמוזיאון על שמו עולה בהרבה על המוזיאון של דאל בעיקר כמובן בגלל העובדה שגוטמן היה צייר - מציג את לובנגולו כשליט שנוא על נתיניו. וכך הוא נראה אצל גוטמן:

23

וכך נראה לובנגולה על פי ציור מתקופתו:

24

גוטמן, בשביל החרוז, הפך את לובנגולה ללובנגולו.
כך מתאר גוטמן את מותו של לובנגולו:

25

התיאור הזה רחוק מהאמת כמרחק בין מוזיאון גוטמן למוזיאון רואלד דאל.
אז מה, גם גוטמן, כמו דאל, היה גזען?
ממש לא. גוטמן היה תוצר של התקופה, ואפילו בספר הזה יש מחאה נגד העבדות:

26

דאל בניגוד אליו בחר בדעותיו לאחר שלפי דבריו בחן אותן.
מכל מה שכתב דאל, אהובים עלי בעיקר החרוזים המפחידים שלו וחלק מהסיפורים עם הסוף הלא צפוי שלא נועדו לילדים. כמה מהם היו לסדרת הטלוויזיה לא יאומן כי יסופר.

אני משאיר לכם הקוראים להחליט עד כמה יש לשנות את העבר שקיים עדיין בצורת פסלים וציורים. האם באמת כדאי לסלק כל פסל של דמות שלא מתאימה לתפיסה ה"ליברלית" של היום? ואם כן, כמה פסלים יישארו על כנם?
אגב, בשעות הרבות שהיינו במוזיאון דאל, לא ראינו שם אף ילד כהה אחד, או במילים אחרות כושי.
ואיך לא, אסיים בהשוואה בין דאל לגוטמן. ב"גיימס והאפרסק הענקי", כשהאפרסק מתחיל להתגלגל, דאל כותב:

27

הוא ספג הרבה ביקורת על גיהוץ הדודות.
22 שנים לפניו היה גם לנחום גוטמן רעיון דומה, אבל בשונה מדאל גוטמן רק שיחק ב"מה היה אילו":

28

6 תגובות

  • לינק לתגובה תרזה איזנברג שני, 16 אוקטובר 2017 21:14 נשלח על ידי תרזה איזנברג

    חבל. אני דווקא אוהבת לקרוא את רואלד דאל!

  • לינק לתגובה עטרה חמישי, 12 אוקטובר 2017 14:48 נשלח על ידי עטרה

    יווו יש פה מלא ספרים שאבא שלי תרגם ולפחות אחד שאמא שלי תרגמה! כיף. נשיקות ♥

  • לינק לתגובה גד סואן שלישי, 10 אוקטובר 2017 17:54 נשלח על ידי גד סואן

    דני יקירי
    כאחד שגדל על ברכי דבר לילדים ובמשך שנים שמרתי לפחות 20 כרכים (החל בכרך א' ) אני זוכר את ציוריו וספוריו של נחום גוטמן וכמובן את לובנגולו מלך זולו שתמיד נעים להיזכר בו.
    חג שמח חביבי.
    גד סואן

  • לינק לתגובה אפרת שבת, 07 אוקטובר 2017 17:01 נשלח על ידי אפרת

    כשרצו לסלק פסל של רוברט אי לי מגן ציבורי בשרלוטסוויל ,וירג'ניה, פרצו כאלה מהומות אלימות ובמהלך אחת מהן נהרגה מפגינה בפיגוע דריסה.
    אי אפשר להחיל אמות מידה מוסריות של היום על ההיסטוריה.
    עוד כמה עשרות שנים אכילת בשר תיחשב פשע נגד האנושות וכלבים יקבלו זכות בחירה לפרלמנט.לא כזה מופרך.אז כולנו ניחשב אנשים ניאנדרטלים וכל הישג של אדם מהמאה ה21 ילווה בהערה הנכונה של המאה ה22:" הוא אולי המציא את ווייז/דיסק און קי/תרופה לסרטן אבל אסור לשכוח שהוא נהנה מסטייק ויש שמועות ששתה קפה עם חלב"
    דני- תודה כרגיל.גם אם אתה אוכל שניצל.

  • לינק לתגובה motior חמישי, 05 אוקטובר 2017 19:03 נשלח על ידי motior

    דאל היה סופר מצוין אבל אדם כנראה לא כל כך מצוין... רודז? לא יודע מה אפשר לומר בזכותו

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי חמישי, 05 אוקטובר 2017 13:12 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    עונג של חג סוכות. ולמה? ראשית, כתבת על רואלד דאל שאהבתי לקרוא לילדי בשנותינו בלונדון, ואיתי בני ציטט שורות ארוכות בעל פה. מסתבר שאנטישמי או לא, הוא ידע לכתוב והקסים ילדים ובוגרים. שנית, שמחתי לראות בתמונות את יוסי גולדברג נהנה בחברתך, וכבר התגעגענו אליו כי חלפו שלושה חודשים מפגישתנו האחרונה. השלישית, רעיון נהדר לבקר במוזיאון של רואלד דאל, ונעשה זאת אם נצליח בביקור הבא בממלכה הבריטית. אלפי תודות על הרשומה היפה הזו.

כתוב תגובה

* - שדה חובה