אל מול מגירות הדחויים

כשהרהרתי באפשרות להקים את האתר הזה, אחד השיקולים שלי היו שאוכל להעלות בו מדי פעם איורים וציורים שלא הופיעו בדפוס, כלומר כאלו שחברים ואחרים שמתעניינים לא ראו.
הרעיון הטיפשי הזה מבוסס על כמה הנחות מוטעות: הראשונה – שמה שהודפס וראה אור כן נראה על ידי אותם חברים ומתעניינים. והשנייה – שדברים שעשיתי, כאלו שהודפסו וכאלה שלא, מעניינים מישהו.
עד היום פרסמתי רק רשומה אחת "האם בחרנו נכון" שבה הבאתי דברים שלא פורסמו, ושם הראיתי סקיצות לעטיפות ספרים שעשיתי. מדובר בספרים שבסופו של דבר עיצבתי להם את העטיפה הסופית. הפעם אביא סקיצות ואיורים שנדחו, והמזמין שדחה אותן בחר לפנות למעצב אחר.
זה יהיה מוגזם להגיד שהעבודות שלא התקבלו, דהיינו נדחו על ידי המחברים, העורכים או המומחים לשיווק, הם הדברים הטובים שעשיתי. מוגזם, אבל לא מוגזם מאוד.
אם הייתי מביא בצד העבודות שנדחו, את שמותיהם של אלה שדחו, או אפילו את מכתבי הדחייה, הייתי מוסיף עניין רב לרשומה, אבל אני מתאפק ומקווה שגם בלי היסוד הרכילותי תמצאו עניין בעבודות.
הנה למשל סקיצה לכרזה להצגה סוף ההתחלה:

01

סוף ההתחלה הוא מחזה קצר בן מערכה אחת שכתב שון אוקייסי. המחזה מבוסס על סיפור עממי ידוע, שמופיע בתרבויות שונות ומספר על בעל ואישה שהתחלפו בתפקידים.
בספר "סיפורים שאהבתי" סיפר יהודה אטלס בשפתו את הסיפור הזה. הנה שני איורים מתוך הספר:

02

03

אני מניח שהמפיקים העדיפו צילומים של המשתתפים. על ההעדפה הזאת תוכלו לקרוא כאןוכאן אפשר לראות קטע מהמחזה בעברית, בהשתתפות ספי ריבלין ודב רייזר.

*

הנה סקיצה שעשיתי לספר של ורדה רזיאל שהשם השני שלה היה אז ויזלטיר. שם הספר – אהבה על תנאי:

04

הסקיצה נדחתה והעטיפה בספר שראה אור היא זו:

05

אין לי מושג מי עיצב אותה.
אתם מכירים איזה ספר שהעטיפה הזאת לא מתאימה לו?
*

בשנת 1985 עלתה הצגה סאטירית בכיכובו של דובי גל בשם זו ארץ זו, כשם הספר הסאטירי שיצא עשר שנים קודם לכן. הנה שתי סקיצות לכרזה שעשיתי למופע הזה:

06

07

והנה הפוסטר שנבחר. לא שלי כמובן:

08

*

העניין רב השנים שלי בספר הבדיחה והחידוד של אלתר דרויאנוב הניב בסופו של דבר את הספר הזה:

09

קדמו לספר הזה ניסיונות רבים לאייר את דרויאנוב.
אחד מהם היה באיורים דמויי חיתוך עץ. הנה שלושה מהם, יחד עם הסיפורים:

10

11

12

זה היה אמור להיות עם רקע בצבע:

13

ניסיון אחר היה רישומי עיפרון שניסיתי לשוות להם אופי של ליתוגרפיות:

14

15

16

במקרה זה של דרויאנוב מדובר בהחלטה של המו"ל אהד זמורה ושלי, כך שלא מדובר בדחייה.
*

יאיר פקר היה סוכן של זכויות יוצרים. בין היתר היה נציג של אולפני דיסני והיה אחראי לתביעה של דיסני נגד דודו גבע. יאיר ניסה כוחו בכתיבה לילדים וביקש ממני לאייר לו.
הנה שני איורים שעשיתי לו אבל הם לא עברו את הרף המקצועי שלו:

17

18

היו לי כמה מדורים בכתבי עת שונים, ביניהם של המשטרה, של אגד ושל רשות הטלפונים.
אינני זוכר באיזה מהם היה האמור להתפרסם האיור הזה:

19

וגם אין לי מושג למה הוא נדחה.
במשך 60 השנים שאני מאייר ומצייר, ניסיתי כמה פעמים להכין כרזות לבעלי מקצוע. בהזדמנות אביא רשימה על סדרת הפוסטרים לעורכי דין ולרופאי שיניים.
מישהי ניסתה ליזום סדרת כרזות לרופאים, והכנתי לה רישומים שלא הבשילו לכלל פוסטרים. הנה כמה מהם:

20

21

22

הנה עוד רישום שהיה בסיס לפוסטר עבור מועדון שהתכוון להתקיים ממספרי סיפורים:

23

בין האיורים שלי שנדחו יש סמל שעשיתי לבנק דיסקונט:

24

אבל אני לא מצליח לזכור לאיזה קמפיין זה נעשה ולמה זה לא התקבל.
*

ולסיום, שני איורים שעשיתי לעטיפות ספרים. לצערי אני לא זוכר בדיוק את הספרים שלהם עשיתי את העטיפות. אני מניח שהעטיפה הראשונה הייתה לספר שעסק במלחמת לבנון, אבל אין לי מושג מה זה היה.

25

26

 

 

11 תגובות

  • לינק לתגובה תרזה איזנברג שני, 16 אוקטובר 2017 21:29 נשלח על ידי תרזה איזנברג

    ההצעות שלך , דני, פשוט חכמות מדי לכמה אנשים שקובעים.
    העטיפה לוורדה רזיאל, לדוגמה, או הכרזה של דובי גל. באמת.
    אגב, איזו הוצאה הוציאה את ורדה רזיאל?

  • לינק לתגובה דני כספי שבת, 14 אוקטובר 2017 22:55 נשלח על ידי דני כספי

    כל נדחי.
    ועל אף כל המדוחים, מזלנו (כאוהבים אנוכיים של קרמן) שנדחו, שכן אחרת לא היינו זוכים היום במדור מדחי אל דחי.

  • לינק לתגובה motior חמישי, 12 אוקטובר 2017 13:38 נשלח על ידי motior

    עטיפות הספרים שאתה עיצבת ללא ספק טובות יותר מאלה שהתקבלו...
    את הסמל לבנק דיסקונט אני בהחלט מבין שבנק לא יקבל. לבנקים אין חוש הומור.

  • לינק לתגובה זקן עצוב חמישי, 12 אוקטובר 2017 09:27 נשלח על ידי זקן עצוב

    הזיכרון שלי אף פעם לא היה משהו אבל עכשיו הוא משתפר והולך ככל שאני מתרחק מעברי. הנה אני זוכר שלוש עובדות:
    1- למשטרה, לדן (לא אגד) ולטלפונים היו בעלונים שלהם, שאני ערכתי, מדורים מאויירים מטורפים-נהדרים שאתה ציירת.
    2 - את האיור הזה לא ראיתי מעולם.
    3- אף פעם לא פסלתי עבודה שלך.
    יכול להיות שאתה החלטת שלא להשתמש באיור הזה?

  • לינק לתגובה אדחבה רביעי, 11 אוקטובר 2017 17:38 נשלח על ידי אדחבה

    אצלי הכל היה מתקבל דני אהוב,

  • לינק לתגובה עדנה דשבסקי רביעי, 11 אוקטובר 2017 17:01 נשלח על ידי עדנה דשבסקי

    כל איור - פגז! ואשר לדחייה, ממרחק זמן אני יודעת היום שהדחייה מעידה יותר על הדוחה מאשר על הדחוי. והראייה - עטיפת הספר של ורדה רזיאל.
    זה גרם לי לצחוק.
    הידד לרשומה מסקרנת, וגם אני אשמח לסיפורים שמאחורי הקלעים.

  • לינק לתגובה עירית רביעי, 11 אוקטובר 2017 14:50 נשלח על ידי עירית

    יופי של איורים , מעניין להיזכר בסיפורים שמאחורי הדחיות דווקא. אהבתי במיוחד את איורי הבריאות..
    דש חמה , מזמן לא התראנו מרגישה געגועים.
    עירית
    אחות של אפרת :)

  • לינק לתגובה מרב זית רביעי, 11 אוקטובר 2017 09:51 נשלח על ידי מרב זית

    דחויי כל העולם התאחדו..

  • לינק לתגובה מיכל פנקס רביעי, 11 אוקטובר 2017 09:45 נשלח על ידי מיכל פנקס

    קליינטים תמיד היו Tambalim.
    לפחות אנחנו נהנים.

  • לינק לתגובה אפרת רביעי, 11 אוקטובר 2017 09:38 נשלח על ידי אפרת

    יש לך גם איורים שנדחו ל"סבא שלי היה רב".
    האיור למלחמת לבנון השניה- עם בת יענה שצומח לה טנק על הגב- מתאים גם היום לכל מה שקשור למדיניות הבטחון של הממשלה.
    יש המון סיפורים על דחיות ,אפילו ברנסנס ברונלסקי הפסיד לגיברטי בתחרות על עיצוב דלתות הבפטיסטריום של פירנצה והלך במקום זה לסגור להם את החור בתקרת הכנסיה הגדולה.
    לפעמים כבוד יותר גדול שדוחים אותך.תלוי במקרה.
    תענוג לקרוא ולראות,כרגיל.

כתוב תגובה

* - שדה חובה