שישי, 04 אוגוסט 2017 03:14

בואו נדבר על טכניקה

יש מעט מאוד ספרים שעליהם אני יכול להצהיר בוודאות שהשתמשתי בהם בטכניקה אחת.

פורסם ב בלוג
שלישי, 29 נובמבר 2016 23:45

מישהו מבין באדריכלות?

כשאני מדריך חברים בלונדון אני נשמע לעצמי כאילו אני מבין באדריכלות.

פורסם ב בלוג

כשהכרתי את יוסי התחלתי להבין את כוחה של הכריזמה ואת הכוח העצום של ההומור כמגבש חברתי

פורסם ב בלוג

בערב הפתיחה סיפר אבנר כץ על בצלאל שבו למדנו. אני מביא כאן את דבריו 

פורסם ב בלוג
שלישי, 30 ספטמבר 2014 11:00

גברת אחת מרחוב בצלאל

בספר הזה יורם אסף שירים לילדים, שחלק מהם נודעו כבר כפזמונים פופולאריים.

 

פורסם ב בלוג
שני, 02 דצמבר 2013 08:33

קוראים לזה טכניקה מעורבת

לכל יוצר יש יחסים מיוחדים עם הטכניקות שבהן הוא מביא לכלל ביטוי את המה שיש לו להגיד.

פורסם ב בלוג
ראשון, 27 אוקטובר 2013 10:53

שנות ההדפס שלי

כאשר אמנים החלו להשתמש בטכניקות של הדפס, הם לא ראו בזה דרך ביטוי אמנותית, אלא דרך לשכפל את הציורים שלהם

פורסם ב בלוג

השבוע תיפתח במוזיאון תל אביב תערוכת ציורים של אבנר כץ. לפני 13 שנה, כשהציג כץ באוניברסיטת "הרווארד" תערוכת איורים בבוסטון, כתבתי בקטלוג את הדברים הבאים:

פורסם ב בלוג
שישי, 26 אפריל 2013 20:18

בפירוש קרמן/קרמן

כשהייתי בשנה הרביעית בבצלאל, התברר לי פתאום שלשנה א' נכנס אחד אריק קרמן


 כשהייתי ילד ידעתי במעורפל שלבן דוד של אבי יש בן ששמו אריק. האמת היא שבמשפחה ההיא היו כל כך הרבה "אריקים", שהייתי קצת מבולבל. כשהייתי בשנה הרביעית בבצלאל (אני מקפיד לכתוב "הייתי" ולא "למדתי"), התברר לי פתאום שלשנה א' נכנס אחד אריק קרמן, התוודענו זה לזה והפכנו לחברים. חברות בין תלמיד כיתה רביעית לתלמיד הכיתה הראשונה לאו מילתא זוטרתא היא ובזכות הקשר הזה עברה על "בצלאל" שנה עליזה במיוחד.

אינני זוכר מתי בדיוק עלה הרעיון לעבד ביחד, אבל התזמון היה מושלם. אני סיימתי את השירות הצבאי בדיוק כשאריק גמר את לימודיו ב"בצלאל" ואז הקמנו את הסטודיו קרמן/ קרמן, שפעל 14 שנים בין השנים 1963-1977. בשנים הראשונות היה הסטודיו ממוקם בדירתה של אמו של אריק.
טלפונים היה קשה לקבל, אז ביקשנו מבעל מכולת סמוך (תמורת תשלום כמובן) שנוכל לקבל שיחות דרכו והעברנו חוט עם פעמון מהמכולת לקומה השלישית שבה ישבנו. כל צלצול כזה היה חגיגה, שכן הוא בישר עבודה אפשרית, ומי שרץ למטה (לפי התור) קיווה שיביא בשורת עבודה. שלחנו אז לכל משרדי הפרסום את הכרטיס הזה, שנחשב אז די מתקדם לזמנו:

studio_keman_add1

במשך 14 שנות קיומו של סטודיו קרמן/ קרמן עסקנו כמעט בכל תחום שהשיק למה שנקרא אז גרפיקה. הקמנו חברה לעיצוב תערוכות, תכננו מוזיאונים, תכננו כמה עדלאידות בתל אביב ואפילו היינו שותפים בהוצאת ספרים. וזאת כמובן מלבד עבודות לכל סוגי הפרסום והעיתונות. הסטודיו שלנו, שנדד במשך השנים בכל רחבי תל אביב, התמקם בשנים האחרונות על גדות הירקון והיה גם מועדון חברתי, בעיקר בימי שישי ושימש בית ועד ליוצרים מכל הסוגים.
מיד לאחר שהשתחררנו מהגיוס במלחמת ששת הימים, הוצאנו, אריק ואני, את ספר הקריקטורות 6 אחרי המלחמה (לספר זה אקדיש רשימה משלו) ואז, בזכות הספר, התחלנו לאייר בכמה עיתונים: "ידיעות אחרונות", " דבר" ו"הארץ", ובשנת 1975 יצא לאור בהוצאת "זמורה ביתן מודן" הספר "בפירוש קרמן/ קרמן" ובו אוסף איורים משלושת העיתונים:

kermankerman_cover

הספר נפתח בשלוש הקדמות - של רות בונדי מ"דבר", של אדם ברוך מ"ידיעות אחרונות" ושל יואל מרקוס מ"הארץ", שלושה עיתונאים שאיירנו להם באופן קבוע. אני מביא כאן כמה שורות אופייניות מתוך כל אחת מההקדמות:

ruth_bondi

yoel_marcus

 

adam_baruch

 

 

והנה כמה מהקריקטורות:

adam_baruch

fears

full_time_humorist

high_strategy

let_my_people

secured_borders

urban_garbage

who_is_jew

book_people

בשנות ה-70 של המאה ה-20 ביקשו מאיתנו אנשי המכירות של דפוס המשי "שהר", שהיה בית הדפוס הגדול, ובעצם היחיד, בטכניקה של הדפס משי, לעצב להם כמה פוסטרים למכירה. ועל כך ברשימה הבאה.

פורסם ב בלוג
ראשון, 28 אוקטובר 2012 14:52

העיקר שיהיה שמח

המו"ל הראשון שנתן לי עבודה נראה לי אז בדיוק כפי שדמיינתי שמו"ל אמור להיראות, גבה קומה, קירח ונשוא פנים...

פורסם ב בלוג