ראשון, 26 פברואר 2017 13:12

אל יהיה הדבר קל בעיניכם


ועוד מספר אחד - סיפור מאת יאיר גרבוז

פורסם ב בלוג
שני, 03 אוקטובר 2016 21:33

מפעל חיים של משרד התרבות

הטעות הגדולה והנפוצה היא לדון את האמנות באמות המידה ובמושגים שבהם אנחנו דנים את החיים.

פורסם ב בלוג
שישי, 15 ינואר 2016 01:11

מי אתה, דויל?

הסבא של שרלוק הולמס

פורסם ב בלוג
ראשון, 18 אוקטובר 2015 17:37

הרשומה ה-200

המשפט "אני לא שיפוטי," הוא אחת המחמאות הכי טיפשיות שאדם מחמיא לעצמו. 

פורסם ב בלוג
רביעי, 15 יולי 2015 15:41

שתי תגובות

התגובות הן חלק בלתי נפרד

פורסם ב בלוג
רביעי, 25 פברואר 2015 14:15

אריזת מתנה?

מה תעדיפו לתת מתנה, משהו שאתם אוהבים או משהו שהמקבל יאהב?

פורסם ב בלוג
שלישי, 24 פברואר 2015 11:59

אריזת מתנה?

בהרצאה על אמנות שאל יאיר גרבוז את הקהל מה הם מעדיפים לתת מתנה, משהו שהם אוהבים או משהו שהמקבל יאהב. התשובה הייתה כמובן "משהו שהמקבל יאהב". ואז יאיר אמר, "מה שהוא אוהב הוא בטח ירכוש בעצמו. משהו שאתם אוהבים, אולי יגלה לו משהו חדש..." זה כמובן התקשר עם התפיסה שלו בעניין צריכת אמנות.

פורסם ב בלוג

חלק מסוים מהאזרחים בני הגיל שלי, וייתכן שזה כולל גם כמה מכם, עדיין קוראים ספרים. 

פורסם ב בלוג

מדי פעם כשאני קורא ספר אני חושב: "ככה גם אני יודע לכתוב", ולפעמים אני חושב: "ככה לא אוכל לכתוב אף פעם".


מדי פעם כשאני קורא ספר אני חושב: "ככה גם אני יודע לכתוב", ולפעמים אני חושב: "ככה לא אוכל לכתוב אף פעם". אבל לפעמים קורה שאני חושב: "ככה הייתי רוצה לכתוב".
אינני בטוח שמישהו קרא אי פעם את "טריסטראם שנדי" של לורנס סטרן - הרומן שנכתב במאה ה-18 - באופן מסודר מתחילתו ועד סופו. ייתכן שאפילו סטרן עצמו לא קרא אותו באופן מסודר, כך לפחות עולה מההנחיות שלו לקורא, שכתובות בגוף הטקסט ומציעות לו הצעות שונות ומשונות בעניין הקריאה.
stern_portrait

stern_quat_1

stern_quat_2

stern_quat_3

stern_quat_4

אינני קורא נלהב של שירה ויש לי גם תכונות רעות אחרות, אבל אני לא מדלג על אף מילה (שתורגמה לעברית) שכתבה ויסלאבה שימבורסקה. הפעם אני מתכוון לא לשירה אלא לספר שלה שמעורר בי קנאה ברוח "ככה הייתי רוצה לכתוב" - הספר "קריאת רשות", שבו מביאה שימבורסקה לקורא הרהורים בעקבות ספרים שהגיעו לידיה. היא אינה מתייחסת דווקא לספרות יפה. היא מתייחסת למשל גם ללוח שנה כאל ספר. היכולת של סופרת להריץ במוחה מחשבות מעניינות בהשראת כל טקסט, ואז ללא כל מאמץ (שנראה לעין הקורא) להעביר את זה לנייר, היא פשוט מופלאה.
shimborska_portrait
שלא כמו את "טריסטראם שנדי" את "קריאת רשות" קראתי פעמים רבות בנשימה עצורה מהתחלה ועד הסוף. חבל שהוא קצר כל כך. מי ייתן ורפי וייכרט ימשיך ויתרגם עוד רשימות (קצרצרות) כאלה שכתבה האישה הנפלאה הזאת, שחוש ההומור העדין שלה עומד בניגוד לכל המאמצים שמשקיעים רבים שסבורים שהומור חייב להצחיק.
מאחר ש"קריאת רשות" הוא אוסף של קטעים קצרצרים, בחרתי להביא קטע אחד בשלמותו. שימבורסקה כתבה אותו לאחר שקראה ספר שנקרא "תאונות בית" שראה אור בפולין, בהוצאת הארגון הארצי של ההוצאות הרפואיות.

shimborska_accidents

תחושה של "ככה אני רוצה לכתוב" חשבתי גם כשקראתי ספר של אדם שלא מגדיר עצמו ככותב - הקרמיקאי אדמונד דה ואל שכתב את הספר "הארנבת בעלת עיני העכבר" וכך אני מרגיש כשאני קורא ספרים וביקורות שכותב יאיר גרבוז, אמן, סופר וסאטיריקן.
אלא שהמשמעות המעשית של "ככה אני רוצה לכתוב" אין פירושה לכתוב כמותם. מי שינסה לכתוב בעת ובעונה אחת כמו לורנס סטרן הנודניק הנפלא, וכמו שימבורסקה הלקונית עד כדי ליקוק האצבעות, יגיע למסקנה שיש רק דרך אחת לעשות זאת והיא להימלט מהסגנונות האלה לזה הפרטי שלך, אבל רק לאחר שהבנת מה חושב כל אחד מהם על הקורא ועל מי שיכתוב עליו ביקורת. סמיואל ג'ונסון למשל, שהיה הסמכות הספרותית בלונדון בימיו של סטרן, כתב עליו, "האיש הזה הוא לא אנגלי". ובעיני ג'ונסון לא היה עלבון גדול מזה. כאשר אתה כותב, חשוֹב שהדמויות האלה מביטות בך מעבר לכתף. ובעיקר: "ככה אני רוצה לכתוב" לא נאמר כאן כציון של איכות דווקא.
טריסטראם שנדי יצא ב"ספריה החדשה" בהוצאת הקיבוץ המאוחד בתרגומה של אסנת כספי, שגם הוסיפה הערות. "קריאת רשות" בתרגומו של רפי וייכרט ראה אור בחרגול וקשב לשירה.

 

פורסם ב בלוג