הרבה שנים התפרנסתי מהעיתונות הכתובה.
שנים רבות איירתי בעיתונים שונים. ו-22 שנה הייתי בצוות של דבר אחר, המוסף הסאטירי שהתחיל בדבר ועבר לידיעות אחרונות. אפילו קיבלנו את פרס סוקולוב לעיתונות.
אבל אף פעם לא הרגשתי שאני עיתונאי.
ומעולם לא הייתה לי תעודת עיתונאי.
למרות שעיצבתי עיתונים, את דבר וחלקים מידיעות, אני לא חושב שהייתי מעצב חשוב.
אבל כשהוחלט להקים את כותרת ראשית, נידבה אותי חנה זמר, מיוזמי השבועון, להיות בצוות ההקמה כמעצב.
ביקשתי וקיבלתי את עזרתה של תרזה אייזנברג חברתנו מדבר ודבר אחר, ועלינו לירושלים.
למרות שהערכתי מאוד את העורכים, בעיקר את נחום ברנע ויעל חן, לא הייתה לי אף פעם נטייה לדעת “מה הקהל אוהב”, מה כדאי לתת לקהל ומה זאת באמת עיתונות טובה.
אחרי תקופה קצרה העברתי את האחריות לעיצוב לאבנר אברהמי, שבניגוד אלי היה “חיית עיתונות”, ובתוך זמן קצר לא נשאר כמעט דבר ממה שעשיתי כמעצב הראשון, וטוב שכך.
הרשומה הזאת לא באה לסכם את חייו הקצרים של השבועון, שבעיני היה טוב מכל מה שאנחנו מכירים היום, ובוודאי אין לי את היכולת לנתח למה הוא גווע מהר.
אני רוצה להעלות כאן כמה מהדברים שעשיתי אז וגם כמה אזכורים למדורים, לכותבים ובעיקר להומור, שהיה בימיו הראשונים של “כותרת”.
זה השער של הגיליון הראשון שנעשה כניסיון לא להפצה:
הוא הודפס בכמות קטנה של עותקים ב-3 בנובמבר 1982.
הנה כמה פרטים שהיו בגיליון הזה:
האם אתם זוכרים את השם בני נתניהו?
בין הכותבים שגויסו לכותרת היה דורון רוזנבלום, שעד היום רבים, ואני ביניהם, מתגעגעים לכתיבה שלו. הנה קטע הפתיחה של הטור שלו:
דודו גבע הציע טור בשם הפרשת השבוע:
אבל לטור הזה לא היה המשך ובהמשך דודו הצטרף לכפולה המצוינת שכתב אפרים סידון שנקראה לעצטע מה יש.
הנה חלק מהעמוד הראשון שהופיע בגיליון הראשון:
וזה לעצטע הזקן שבכל גליון הופיע עם כיתוב אחר:
כבר שם מופיע ציור של דודו, שבהמשך ייקרא והגדת לבנך:
והנה עוד כמה:
במדור הראשון של סידון מופיע השיר הזה:
האיור הקטן הוא שלי, ולדעתי זו הפעם הראשונה שאיירתי לסידון. מאז יש בינינו שיתוף פעולה הדוק.
בחוברת הניסוי התפרסמה ביקורת של שוש אביגל על המחזה “הפטריוט” של חנוך לוין ובפתיח הובאו כמה ציטטות:
ב-24.11.1982 יצא גליון הכנה נוסף:
וב-1.12.1982 ראה אור הגליון הראשון, ובו הייתה הקריקטורה הזאת של מושיק:
מושיק, שהושאל מדבר, פרסם מדי פעם ב”כותרת” קריקטורה שמסיבות שונות לא נכנסה ל”דבר”. למשל זאת:
בגליון הראשון הוצג גם הטור זה לא הכל של דן בן אמוץ. הנה קטעים מאחד הטורים הראשונים שלו:
בגיליונות הראשונים הופיע גם המדור שלי, בתיה, שבעבר התפרסם במקומונים שערך אדם ברוך:
היה גם מדור של סיפור בציורים של איתן קדמי. למשל:
ב”לעצטע מה יש” של סידון הופיעו קטעי סאטירה מצוינים, כמו למשל זה:
סידון ואבנר אברהמי כתבו מדור מצויר בשם “התנ”ך (למי שלא קרא את הספר. למי שלא ראה את הסרט)”. באחד המדורים האלה עשו סידון ואברהמי פרודיה על דבר אחר:
המדור הזה הניב את הספר הזה:
כשיצא הספר כתב סידון בדבר אחר ראיון עם ה. צבאות:
איירתי כמה שערים לכותרת. רוב השערים התבססו על צילומים. הנה שער אחד על תל אביב:
פה ושם הודפסו גם איורים שלי. למשל זה:
שליווה כתבה של אריה דיין על האשכנזים. זה היה ב-1983 והוא כתב שם שהמתחים העדתיים הולכים ופוחתים…
לא היו הרבה איורים בכותרת והמעטים שהיו פשוט נגנבו ממקורות בחו”ל, בעיקר מהאיורים ב”ניו יורק טיימס”.
אבל הנה איור של אבנר כץ שהיה בכותרת:
מכל הצילומים בחרתי, מסיבות אישיות, להראות לכם את הצילום הזה מתוך כתבה של מני פאר (ז”ל) על יוסל ברגנר (ז”ל):
מאוחר יותר הופיע בכותרת מדור סאטירי/הומוריסטי בשם עזבון שכתבו תומר קרמן ואביב אלחסיד, שפרשו אז באופן זמני מדבר אחר. הנה שלושה שירים מהמדור הזה:
תת מדור שכתבו השניים היה פתק, שבו פרסמו פתקים (מומצאים) מחריצי הכותל. למשל:
היו במדור הזה גם פרפראות מהעולם הגדוש:
בתאריך 14.12.88 הופיע גליון מס’ 315 של כותרת ראשית, הגיליון האחרון:
הנה איור שעשיתי בגיליון “קשר” בתאריך 15.5.1994 לרשימה שעסקה בעיתונים שחלפו מהעולם.
על “קשר” הנפלא, שערך מרדכי נאור, אקדיש בקרוב רשומה אוהדת.
אם יש צורך בהוכחה נוספת לכך שבין “איכות” ל”הצלחה” אין שום קשר, כותרת ראשית היא הוכחה כזאת.
כותרת רטשית ודבר אחר היו עיתונים מבריקים, אחכותיים, סאטירה נושכת ומשעשעת והקריקטורות והאיורים שנונים כמו הכתיבה. כמה חבל שנעלמו אלה מחיינו. זה הכניס לחלוחיות בריאה לשממון האקטואלי.
תודה דני שאתה מעלה באוב מכמנים יקרי ערך.
אין דבר
כמה חבל שאין כאלה עיתונים היום. תודה גדולה
דני יקירי
טוב שמישהו טורח להעלות מחדש את מה שהיה בעבר ולהזכיר לנו את הימים הרחוקים עם הקריקטורות הנהדרות והמכתמים היפים.
נביאים
תודה על הנוסטלגיה.
גרמת לי להתגעגע מחדש לדודו גבע…