כריסטיאן מורגנשטרן, והאם לגרמנים יש הומור?
מי שמנסה ללמד סנגוריה על ההומור הגרמני מביא בדרך כלל את שמו של כריסטיאן מורגנשטרן, שבו בחרתי להתרכז ברשימה הזאת.
לאה גולדברג, וכמה הרהורים על מה שמכונה ספרות ילדים
כשאני קורא ושומע את כל מה שנאמר על לאה גולדברג, נראה לי שאני היחיד מקרב בני הדור שלי שלא ישב על המדרגות בבנייני האוניברסיטה בירושלים ולא שמע את ההרצאות שלה.
מיִזִ'י טרְנְקה עד שוונקמאייר – איור, בובות ואנימציה
תיאטרוני הבובות, הנכס הלאומי של צ'כיה, פונים למבוגרים ולא רק לילדים. האמנות הפלסטית הצ'כית לא נטשה את הפיגורטיבי ואפילו את האילוסטרטיבי.
פיטר פן – האיורים והפסלים. והספר של זואי
פיטר פן לא נמצא בראש רשימת ספרי הילדים שאני אוהב, ולכן ברשומה הזאת לא אסביר למה הוא נפלא…
בין טכניקה לסגנון – פרק שני
ישנם ספרים שבהם זה מתבקש לצייר בשני סגנונות שונים. אבל לפעמים אני מכניס שני סוגים של טיפול גם בספר שבו זה לא מתבקש.
סיני ודֶני משוטטים בלונדון
כמי שמכור לשוטטות בלונדון, בחרתי להקדיש את הרשומה לשני משוטטים מיוחדים. שניהם בערך בני אותו גיל ונולדו בתחילת המאה ה-20.
המגפיים של יוזף. צ'אפק – יוצר רב תחומי
למרות שהוא עצמו רצה שיכירו בו כצייר, הוא עסק בתחומים רבים: סופר, משורר, עיתונאי, מבקר, מחזאי ומעצב במה.
בין טכניקה לסגנון – פרק ראשון
מי שעסוק בפיתוח או אימוץ "סגנון" לעצמו במקום לתת לדברים לקרות בעצמם, מגיע מהר מאוד למניירה.