הרשומה הזאת מוקדשת לאחד מגדולי אמנות העיצוב של המאה ה-20, סול בס.
ובעיקר לתרומה שלו למה שנקרא “הכתוביות בסרטי הקולנוע”.
בראשית ימי הסרט הנע, כאשר ברוב בתי הראינוע והקולנוע היו מסכים קדמיים כמו בתיאטרון, היו מקרינים את שלוש הדקות הראשונות שבהן היו שמות הסרט והיוצרים על המסך הזה, ואז היו מעלים או מסיטים את המסך הזה ומקרינים את הסרט על מסך קבוע. הדקות האלה נקראו “דקות הפופקורן” או “דקות הפיפי”.
היה מעט מאוד קשר בין החלק הזה של המידע הכתוב לבין תוכנו של הסרט. לפעמים, בקומדיות למשל, היו מקרינים על המסכים הקדמיים איורים קריקטוריים, שרמזו לצופה שמדובר בקומדיה.
וכאן נכנסת דמותו של סול בס, מעצב אמריקאי ממוצא יהודי, שהיה כבר מעצב ידוע ומצליח כשהתחיל להתעניין בתנועה שהקולנוע מעניק לעיצוב, וגילה עניין בתנועה ובאנימציה.
כמה פרטים על האיש (ואת השאר, כרגיל, תמצאו ברשת).
הוא נולד בברונקס למהגרים יהודים ולמד אמנות ואנימציה במנהטן ובכיתות ערב בברוקלין. בשנות ה-40 הוא פתח סטודיו לעיצוב גרפי. סטודיו סול בס עיצב סמלים מסחריים רבים לחברות ידועות.
כבר בשנות ה-40 הוא עיצב כרזות רבות לסרטי קולנוע, ואז נוצרו לו קשרים עם במאים ידועים, ביניהם אוטו פרמינגר ואלפרד היצ’קוק.
ברבים מהמקרים היה איזה אלמנט אחד ברור, בדרך כלל בשחור על רקע צבעוני חזק, בדרך כלל אדום.
הכרזות של בס יצרו די מהר שפה קלה לזיהוי והשפיעו על מעצבים רבים.
בס זכה לתואר “מינימליסט”, ואכן אם משווים את הכרזות שלו לכרזות מאירופה (ובעיקר מפולין) שנעשו אז למופעי תרבות וקולנוע רואים את המסרים הסמליים הברורים והמיידיים שאפיינו את הסטודיו של בס. הנה כמה כרזות אופייניות מאירופה באותה תקופה:
בזכות קשריו עם במאים, ובעיקר עם פרמינגר, התחיל בס בשנות ה-50 להיכנס לתחום הפתיחים והסיומות לסרטים.
בערך באותו זמן לקח בס כשותפה את איליין מאקאטורה, שגם הפכה לאשתו, ולמעשה רוב הפתיחות הידועות של סטודיו בס הן פרי יצירתם המשותפת של סול ואיליין.
אם יש לכם סבלנות צפו בסרטון הזה. זה סרטון די ארוך. אפשר לצפות בו בדילוגים.
על הפתיחים שלו לסרטים אמר בס: “אני מנסה להגיע למשפט ויזואלי פשוט, שיספר על מה הסרט וירמז על תמצית הסיפור”.
בחלק מהפתיחים בס השתמש באותם אלמנטים שהופיעו בכרזות, שנראים כאילו נגזרו בכמה אבחות מספריים.
הסמל שנשאר הכי חזק בתודעתם של אנשי הקולנוע היה היד הזאת, שכיכבה בפתיחה לסרט האיש בעל זרוע הזהב:
קשה להבין איך יד שמסוגננת בצורה די פשטנית הפכה לאייקון גרפי חזק כל כך.
ייתכן שגם נושא הסרט, שעסק בהתמכרות לסמים – נושא שבימיו לא ממש עסקו בו, והוא היה חלוץ בתחום ונתפס גם כפרובוקטיבי – עזר ליד הזאת להיקבע במוחם של צופים רבים, ובעיקר של מעצבים רבים.
אין ספק שסול בס אהב ידיים. הביטו בצילומים האלה שבהם הוא מדגיש את הידיים:
ואכן, היו בכרזות שלו המון ידיים. והידיים האלה כבשו די מהר גם את הדמיון היצירתי של מעצבים אמריקאים רבים. עד כדי כך שהיום כבר אין יודעים, ואולי גם לא רוצים לדעת, אילו ידיים מכל האוסף הזה עוצבו על ידי סול בס:
כמה במאים, ובהם היצ’קוק, נעזרו בסול בס גם כדי לצייר את הסטורי בורד של סרטיהם. ואכן בס היה זה שצייר את הסטורי בורד לאחת הסצנות הידועות בהיסטוריה של הקולנוע – סצנת המקלחת בפסיכו:
גם שם יש לידיים נוכחות בולטת.
עד היום תמצאו אנשי קולנוע שיגידו שהסצנה הזאת שייכת יותר לבס מאשר להיצ’קוק.
אחד הפתיחים שפרסמו את בס, מכיוון שהיה ארוך במיוחד והביא בקיצור את כל הסיפור של הסרט, היה הפתיח לסרט מסביב לעולם ב-80 יום:
שם השתמש בס בתחריטים ישנים ופתח בכך פתח רחב לשימוש בתחריטים כאלה.
בחלק מהפתיחים שלו לסרטים מתפקד בס כבמאי. הפתיח לסרט Walk on the Wild Side שבו הופך בס חתול רגיל למשהו שמעביר צמרמורת בצופים, הוא בעיני אחד הפתיחים החשובים שהשאירו לנו סול ואיליין.
וכך מגיע סול בס, המעצב הגרפי המשפיע ביותר בזמנו, לתחום הבימוי, ובשנת 1974 הוא מביים סרט עלילתי בשם “שלב 4″ – Phase IV”” – סרט מדע בדיוני מלודרמטי, שמספר איך נמלים שפועלות על פי אות קוסמי יוצאות להחריב את המחריבים שלהם, כולל את האנושות.
למרות שעלילת הסרט מתרחשת במדבר באריזונה, בס צילם את רוב הסרט באנגליה.
אני מודה שלא הייתי מספיק סבלני כדי לראות את כולו; אולי בגלל שאף פעם לא הצלחתי לפצח ולהבין את הקסם שבמדע הבדיוני בעולם שבו גם המדע הרגיל בשבילי הוא מספיק בדיוני.
אבל למי שרוצה לראות הנה קישור לסרט במלואו.
גם בכרזה לסרט הזה יש כמובן יד, אבל ספק אם היא עוצבה על ידי בס:
זהו הסרט היחיד שסול בס ביים, והוא לא זכה להצלחה. רוב הביקורות שיבחו את האפקטים המיוחדים, שהיו באמת מעניינים. הנה קטע מהסטורי בורד:
והנה כמה דימויים מתוכו:
בשנות ה-60 הפסיקו סול ואיליין לעצב כותרות לסרטים, אבל אז היה זה מרטין סקורסוזה שהחזיר אותם לחזית, והם עיצבו לו את הכותרות לכמה סרטים: בחורים טובים, עידן התמימות וקאזינו. בעבודה האחרונה הם כבר השתמשו במחשב.
סול ואיליין בס שינו את הגישה לעיצוב כותרות פתיחה לסרטים. אחריהם קמו אנשי מקצוע רבים. מהם אזכיר רק את מוריס בינדר (Maurice Binder) המוכר לנו מכמה פתיחות לסרטי ג’יימס בונד.
גם סול סטיינברג שיתף פעולה עם היצ’קוק ותרם לו רישום לסרט הנפלא “מי רצח את הארי”, הסרט שבו שירלי מקליין הופיעה לראשונה בקולנוע.
ואסיים בשלוש הפניות:
מדוע האדם יוצר – סרט קצר שיצרו סול ואיליין ב-1968, שזכה לפרס האקדמיה מטעם פרסי אוסקר. תודה איסי על ההארה החשובה!
הפתיחה לסרט “מטורף, מטורף, מטורף העולם“.
ראיון קצר עם סול בס.
מעניין מאוד – תודה
הסרטון “למה האדם יוצר” מעולה!
פתיח בשיעור מזורז בהיסטוריה, המשך בפירוק לגורמים של גורמים ומאפיינים של יצירה אנושית והכל באריזה מפתיעה .
תודה כרגיל על האופקים שאתה מרחיב לקוראיך.
כרגיל יופי שביופי. לשמור! וגם הכותרת קולעת בול (לפי הסרט של פרמינגר).
דני מראה בין השאר את הלוגו הממצה של חברת בֶּל (ע”ש אלכסנדר גראהם בל), בצורת פעמון – מה יותר “פשוט” מזה?
אמנם פרסים זה לא הכל, אבל בכל זה משהו: ב-1964 סול (שאול) בס ואשתו זכו בפרס אוסקר על סרט דוקומנטרי מאויר בשם “מדוע האדם יוצר”.
וכן, רבות מבין אלפי (!) יצירותיו לקולנוע פתחו סרטים שהיו מועמדים לפרסי האקדמיה (אוסקר), וגם זכו בהם.
יש וסדרת האיורים (sequence) של בס היא בעצם התמצית של כל הסרט, כמו הפתיח המכשף של “אנטומיה של רצח”, הראשון מבין הפוסטרים שדני מציג.
תודה ושבת שלום, ישראל שֶׁק (איסי)
תודה רבה איסי! בזכותך הוספתי הפנייה לסרטון בפוסט.
במבוא לסרט אנטומיה של רצח (1959) כשמופיעים חלקי הגוף שמאייר בס, מושמעת מוסיקת ג’ז נפלאה של דיוק אלינגטון. התחושה היא שהיצירות של בס ואלינגטון מתמזגות למשהו כובש.
בדומה – בשילוב הזרוע של בס והמוסיקה של אֶלְמְר ברנשטיין באיש בעל זרוע הזהב.
ובכל זאת דני, תודה לך על הקורפוס האדיר של ידע וחוויות שאתה מעניק.
אגב, אולי עם שמץ פרובינציאליות – האם יש קשר בין הקריקטוריסט והמאייר יוסף בס יוצא גליציה לבין סאול בס שגם משפחתו ממזרח אירופה?