על שני חברים טובים ושני ספרים מקסימים

הרשומה הזאת נולדה בזכות הספר הזה:

קניתי אותו לאחרונה בחנות של פאני וקראתי אותו שוב.

אז הרשומה מתרכזת בשני חברים –

איציק בן-נר, שכתב את הספר, ואבנר כץ עליו השלום, שאייר אותו.

אבנר ואני חברים משנת 1955. ואת איציק היכרתי מזמן בגלי צהל, אבל הפכנו לחברים רק ב-1982 כשהקמנו יחד עם עוד חברים את המוסף הסאטירי דבר אחר בעיתון דבר. ("עוד חברים" זה אהרן שמי, שלמה ניצן ותרזה אייזנברג. מאוחר יותר נוספו עוד עורכים).

אני פותח באיור המצוין של אבנר לעטיפת הספר.

ברבים מהאיורים של אבנר הוא מצייר את הפה של הדמויות ובעיקר של הילדים רק כנקודה.

כאן בעטיפה הוא גם מוסיף ברקע ובתוך האיור שפע של נקודות, ככה שאני רואה כאן אין-ספור פיות.

אני לא בטוח שאבנר התכוון לזה, אבל זה מה שאני רואה.

חברי איציק לא מרבה לפרסם לאחרונה, וזה חבל מאוד.

את הסיפורים בקישונה איציק התחיל לכתוב כשהיה בן 15 וסיים לכתוב אותם כשהיה בן 18.

ובגיל מבוגר ערך אותם.

הספר יצא לאור ב-1978 בהוצאת עם עובד.

איציק, שגדל בכפר יהושע, מביא בספר 15 סיפורים מימי נערותו בכפר. הנה קטע מההקדמה:

כמי שגדל בכרכור היה לי קל להתחבר לסיפורים, אבל הם טובים ומעניינים מכל בחינה ולדעתי כדאי שיוציאו מהדורה חדשה. אם אכן זה יקרה אשמח להכין לזה איורים.

האיורים של אבנר מצוינים, אבל הם צוירו בעט דק כל כך שעד שהגיעו לספר קשה לקורא לראות את הפרטים. הנה כמה מהם:

והנה עוד כמה שהכנתי במיוחד לרשומה הזאת:

עוד סיבה שהייתי רוצה לאייר את הספר היא החיבה שיש לי לסיפורים מימי הנעורים.

הנה כמה ספרים כאלה שאיירתי:

בין הסיפורים הנפלאים של איציק יש סיפור על קרב תרנגולים.

איציק, שבילדותו אהב מאוד את המשפט "ובו יסופר" כתב בסיפור הזה:

…ובו יסופר על אליפות הגברים הגדולה הראשונה שנערכה בכפר.

הנה איור שעשיתי במיוחד לרשומה:

ועוד סיפור שאהבתי הפר והכדורגל:

ובו יסופר איך רצה אדיר לשחק כדורגל ואיך הפך אליק למטדור אמיץ

והנה איור שהכנתי:

אני כמובן לא מביא כאן את הסיפורים ומציע לכם לחזור לספר המיוחד הזה.

ועוד משהו שאיציק אהב (כמוני) מהספרים שקראנו בילדותנו, ומדובר באחרית הדבר, שכתבו  הסופרים לפעמים ובה סיפרו מה קרה לגיבורים לאחר שהתבגרו.

הנה אחרית הדבר שכתב איציק:

בספר שלי שלושה בברלין כתבתי על המוסד הזה – מה קורה לגיבורים אחרי הספר.

הנה הקטע משם:

ומכאן לספר הזה של אבנר:

בספר הזה, שיצא בהוצאת שבא בשנת 1986, אבנר ריכז חלק מהסיפורים שפרסם אצלנו בדבר אחר, את ההקדמה לספר, שבעיניי הוא אחת מיצירות ההומור הטובות שנכתבו בארץ, כתב איציק בן-נר. הנה היא:

הסיפורים בספר הזה הם לא סיפורי חבורת נערים אבל יש גם כמה כאלה.

מי שיצליח להשיג את הספר באיזו חנות "ספרים יד שנייה או שלישית" יעשיר את הספרייה שלו בהומור הכי יפה.

ולאיורים:

כאן מתרחק אבנר מהאיורים של קישונה:

האיורים שלו בספר הזה הם בקו עבה, יציב והחלטי, קו שאין עליו מורא הסופר שיגיד למאייר:

אבל אני חשבתי ש…

כאן הסופר הוא אבנר ואין באיורים שום נימה של התנצלות. את ההתנצלות משאיר אבנר להערות שבסוף כל סיפור, כלומר לנ.ב.

הנה אוסף של נו"ן-בי"תים כאלה: