בגלל שאני כל כך מתגעגע לחברי אבנר כץ, שעזב אותנו ב-2.9.20, אני מחפש מדי פעם ידידות דומה בין מאיירים.
פעם, כשהזכרתי את המאייר רוברט מקלוסקי –
זה שצייר את הברווזים – זוכרים?
– ראיתי שהוא למד יחד עם מאייר בשם מארק סימונט:
והשניים נשארו חברים קרובים עד מותו של מקלוסקי ב-2003 (סימונט הלך לעולמו ב-2013).
את שמו של סימונט הכרתי כשחיפשתי פעם חומר על הספר 13 השעונים של ג'יימס תרבר, שבו מספר תרבר הנפלא על דוכס רשע שמאמין שהוא עוצר את הזמן.
תרבר, מאייר וקריקטוריסט נפלא, לא זכה אצלנו להערכה שמגיעה לו. בעבר כתבתי עליו ובהזדמנות אכתוב עליו שוב. למרות שהוא היה מגדולי הקריקטוריסטים של התקופה כשכתב את 13 השעונים, הוא היה כבר עיוור כמעט לגמרי ולכן ביקש ממאייר אחר לאייר את הספר.
בעברית יצא הספר בשם 13 האורלוגין בשנת 1976 בהוצאת שוקן, ואם אני לא טועה זה התרגום היחיד שנעשה על ידי אריאלה דים.
חבל שהספר לא זכה למהדורה יותר מוצלחת, ובעיקר אני מתפלא למה לא השתמשו באיורים המצוינים של סימונט.
הנה העטיפה ושני איורים מהספר הזה שאייר סימונט:
כשגיליתי את האיורים של מארק סימונט, גיליתי לשמחתי מאייר אמריקאי שלא מושפע מהחלום האמריקאי המתוק, שבאיור הוא מתחיל בנורמן רוקוול וממשיך בדיסני ודומיו.
סימונט הוא מאייר שאוהב עיפרון, שיוצא לרחובות עם בלוק ועיפרון וממלא את הבלוק באיורים שלא מבוססים על רישום אקדמי, אלא על תפיסת העולם ההומוריסטית שלו:
איורים שלו כונסו בספר הזה:
מהרגע שהכרתי את העבודות של סימונט הרגשתי קרבה מיוחדת למאייר הזה, שמתרחק מהליטוש והמתיקות שמאפיינים מאיירים אמריקאים.
לפעמים אני מרגיש, או לפחות רוצה להרגיש, שהרוח הטרייה השורה על האיורים שלו נמצאת גם באיורים שלי.
אז מי זה מארק סימונט?
הוא נולד בשנת 1915 בפריס להורים ממוצא קטלוני.
גם אביו היה מאייר וצייר, והיה בעצם המורה הראשון שלו. כשהיה מארק בן 11 הוא עבר עם משפחתו לניו יורק. הוא למד אמנות גם בפריז וגם בניו יורק, שם הוא חלק דירה עם חברו לכיתה, רוברט מקלוסקי, ומאז, כפי שהזכרתי, הם היו חברים קרובים.
פרט לעבודות שלו כמאייר וקריקטוריסט בעיתונות, סימונט נחשב למאייר מוערך ומצליח של ספרי ילדים. הוא אייר למעלה ממאה ספרי ילדים וזכה בפרסים רבים, כולל מדליית קלדקוט, שבאמריקה נחשבת לפרס החשוב ביותר על איור בספרי ילדים.
אחד הספרים של סימונט שאני אוהב במיוחד נמצא בספרייה שלי:
מחבר הספר, ריצ'רד קנדי, הוא דמות צבעונית. לפני שבחר בכתיבה ובמחקר היה בעל חנות ספרים, דייג ונהג מונית.
קנדי הוא אחד החוקרים האמריקאים שסבורים שלא שייקספיר כתב את המחזות המיוחסים לו.
הנה עלילת הסיפור שקיצרתי בשבילכם, ואספר אותה כאן ב-13 איורים:
והנה עוד כמה ספרים שסימונט אייר:
A Tree is Nice
ספר קלאסי על היופי של חיי היום-יום. עצים הם יפים, הם ממלאים את השמיים, אפשר לטפס עליהם, להתגלגל בעלי השלכת ולהיתלות על הענפים. פרות ותינוקות יכולים לישון בצל העץ. ציפורים יכולות לבנות עליו קן. טוב שיש עצים. עצים זה נחמד.
No More Monsters for Me
נחשו מה גדל במרתף – גור מפלצות!
מיניאפוליס סימפקין מחביא אותו שם, אבל קשה להסתיר מפלצת, בעיקר כשהיא משהקת או בוכה וגדלה משעה לשעה.
והנה שני ספרים מהסדרה Nate the Great, סדרה שבה ראו אור כשלושים ספרים. סימונט אייר את עשרים הספרים הראשונים והיה מזוהה עם הסדרה:
Nate the Great and the Musical Note
נייט האדיר קיבל כרגע תו מוזיקלי משונה. התו הזה אומר לחבר של נייט, פיפ, מה אימא שלו רוצה שהוא יעשה בארבע אחר הצוהריים. החברה רוזמונד הפכה את התו לחידה. נייט בודק את המוסך של רוזמונד אבל לא מוצא רמזים. הזמן אוזל עבור נייט והכלב שלו סלאדג'. השעה כמעט ארבע. האם נייט יישאר תקוע באמצע חידה מוזיקלית?
Nate the Great and the Lost List
למרות שנייט והכלב שלו סלאדג' נמצאים בחופש, הם לא יכולים לסרב לתעלומה חדשה. כאשר רשימת המכולת של חבר שלו, קלוד, הולכת לאיבוד, נייט יוצא למסע חיפושים לפני ארוחת צוהריים. שעת הארוחה מתקרבת והרשימה עדיין לא נמצאה. נייט מודאג – המוניטין שלו בסכנה. נראה כאילו הרשימה נעלמה – אלא אם כן החתול המוזר של רוזמונד, פנקייקס, נמצא בלב התעלומה.
The Happy Day
חיות היער מתעוררות ומגלות שהאביב הגיע. בזכות האיורים הספר זכה ב-1949 במדליית קלדקוט.
The Goose that Almost Got Cooked
האווזה נושרת מהלהקה שלה בזמן הנדידה ונוחתת במשק, והחיים שם נראים לה נעימים למשך זמן קצר, עד שהיא מגלה את הסיבה מדוע האיכר מגדל אווזים:
Playing Right Field
בעודו עומד בשדה בתפקיד המשעמם וחולם שיהיה לו תפקיד מעניין בקבוצת הבייסבול, הילד הצעיר עושה פתאום פעולה שמביאה את הניצחון והופכת אותו לגיבור היום.
My Uncle Nikos
להלנה יש מערכת יחסים מיוחדת עם הדוד שלה ניקוס, שגר בכפר קטן בהרי יוון, בבית קטן עם גינה גדולה.
*
פתחתי את הרשימה על הידידות האמיצה בין סימונט לרוברט מקלוסקי. השניים שיתפו פעולה מדי פעם גם בעבודתם.
כשמקלוסקי התכוון לכתוב את הספר המפורסם שלו על הברווזים, היה זה סימונט שנתן לו את הברווזים שישמו לו מודלים לאיורים:
