בספר שלושה בברלין שכתבתי, ההקדמה היא בפרק 12 בעמ' 98. כנראה שקצת הושפעתי מטריסטרם שנדי. במבט לאחור על התקופה שבה בתור ילדים ונערים קראנו הרבה ובלי אבחנה, מתברר שברבים מספרי הילדים שאיתם גדלנו היו הקדמות. אנשים כמו אריך קסטנר ומארק טוויין, שפרט לגאונות שלהם היה בהם גם מרכיב מסוים של גרפומניה, זה כמובן קצת מוגזם,…
ככה על פי נחום גוטמן סיים לובנגולו מלך זולו את חייו:
כשנשאל קנת גראהם, אחרי ההצלחה של הרוח בערבי הנחל, למה הוא לא מוסיף לכתוב, הוא אמר: "מה הטעם לעסוק בסבל הזה? הרי חוץ ממך וממני אין בכל בריטניה יותר משישה אנשים שמבינים פרוזה… אז למה אני בכל זאת כותב? כמה שזה יישמע לך מוזר, אני משתעשע ברעיון שאיכשהו ומתישהו אצליח לבנות משפט טוב שיגרום לתומס…
בכל פעם שאני נמצא בלונדון, אני מחפש את מקורות השנינה הבריטית. כמות ספרי הציטוטים של אנשי השנינה הבריטים, בעיקר סמיואל ג'ונסון, אוסקר ויילד וג'ורג' ברנרד שו, היא עצומה.