דון פרימן וסיפורי החיות
ככה מתחיל הספר הקומדיה האנושית של ויליאם סארויאן בתרגום הישן של יצחק בן צבי שכל כך אהבנו בילדותנו:
רשומות המומלצות לקריאה על ידי לובי הרשומות
דרקולה – מְארמין וָמברי ועד איאן פולוק
כשעסקתי בהכנתו של הספר לונדון בעקבות סופרים וספרים, והגעתי לצ'לסי אל הבית שבו היה גר בראם סטוקר, מי שכתב את דרקולה, נזכרתי בארמין (ארמיניוס) ומברי, מגיבורי ילדותי.
שתי מאיירות נפלאות – מרי לוניג וסוּ קוֹ
מצבו של העולם היה טוב בהרבה אם בכל התחומים נשים היו משתלבות או תופסות את מקומן כמו בתחום האיור. כבר במאה ה-19, כאשר באמנות (ציור ופיסול) מספרן של הנשים המובילות היה זעום, באיור היה שינוי חיובי.
אחריותו של הקו
הרבה כבר כתבתי על הקו – אחד היסודות החשובים של האמנות החזותית. כולם יודעים שמדובר במשהו שלא קיים במציאות ושהומצא על ידי אמנים, שנזקקו לו כדי להגדיר תחומים, וגם בתהליך ההתפתחות של הדפוס, כאמצעי עזר להדפסה. הפעם אדבר על "האחריות".
הרקע – רמברנדט, מסי וסאקי
תארו לכם את הסצנה הבאה: רמברנדט מציג לפני המזמינים והמומחים את היצירה שלו משמר הלילה, ובאותה הזדמנות הוא גם מציג את יכולותיו במשחק הכדורגל (כן, אני יודע שלא היה קיים אז).
המכונות המטורפות של רולנד אמט
כשאני בלונדון אני תמיד נכנס לכריס ביטלס, שזאת הגלריה החשובה ביותר לאיור באנגליה.
מאחורי הפסלים – סיפוריהן של תריסר אנדרטאות בלונדון
בלונדון פועלים עד היום פַּסָלִים שמוציאים מתחת ידם פסלי ברונזה במין נטורליזם ריאליסטי של המאה ה-19, ואז מעמידים אותם ברחוב לטובת תיירים כמוני.
ציורים מתהפכים
הרשומה הזאת קשורה לקודמת, שעסקה בבוריס אנרפ, אבל גם אם לא קראתם את הקודמת אפשר בהחלט לקרוא ללא ההקשר.
יש אומרים שהזכיר את הרקולס – בוריס אנרפ בנשיונל גלרי
הרשומה הזאת תיקח אתכם מהמוזאיקה של רוונה עד לאיאן פלמינג שהמציא את ג'יימס בונד.
כיצד למדו הציפורים חומש
האם ידעתם שבקריית שמואל יש מוזיאון לאמנות דתית שנקרא גם "מוזיאון בן-אורי"?