פרידה מאבנר כץ
חברי האהוב אבנר כץ מת בשבוע שעבר.
דלי מילים – וטקסטים מאוירים לאבנר
חלופת ספרים ליום הולדת, ממני לאבנר ובחזרה
איור ספרים כמפעל הנצחה
כיצד מנציח המאייר סופרים, משוררים וחברים, ואפילו את עצמו, גם אם ממש לא התכוון לכך
הקריקטורות של גילראי ורולנדסון
באותה תקופה בלונדון יש כבר המון בתי קפה, ובהם יושבים כל מיני "פרלמנטים" עממיים ומתווכחים. וגם הדפוס ותעשיית העיתונים מתפתחים במהירות, מה שהופך את הקריקטורה למעין "מאמר מערכת" קל ופופולארי.
הבריאות בראי החולי
א: תהיה בריא! ב: תודה, כבר הייתי.
כותרת ראשית
הרבה שנים התפרנסתי מהעיתונות הכתובה. שנים רבות איירתי בעיתונים שונים. ו-22 שנה הייתי בצוות של דבר אחר, המוסף הסאטירי שהתחיל בדבר ועבר לידיעות אחרונות. אפילו קיבלנו את פרס סוקולוב לעיתונות.
על דמוקרטיה וצנזורה
פעם, כשעוד היה דבר כזה שקראו לו צנזורה על סרטים ומחזות,
פרנץ מזרל – מסע של תשוקה
כאשר התבקש תומאס מאן לציין איזה סרט עשה עליו את הרושם הגדול ביותר הוא אמר: