לכבוד סיום שבוע הספר, הנה משהו על ספרים.
הוצאה בריטית בשם “רובסון בוקס” (Robson Books) מאמינה, כנראה בצדק, שכל תחום אפשר להפוך לערימת סטטיסטיקה ולאוסף של אנקדוטות. ולכן הם מוציאים סדרת ספרים תחת הכותרת companion.
הנה כמה מהם:
אני חייב להודות שאני מוצא בהם לפעמים פרטים מעניינים, למרות שאין לי שום ביטחון שמה שנכתב בהם הוא אכן בדוק.
לכבוד סיום שבוע הספר, הנה כמה דברים שעשויים לעניין אתכם מתוך הספר The Literary Companion:
הגוף שמארגן את יום הספר באנגליה ערך בשנת 2004 סקר קריאה כדי לדעת מי הם האנשים (בעלי מקצועות) שמקדישים הכי הרבה זמן לקריאה בספרים. הנה הממצאים המוזרים:
רואי חשבון
מסתבר, דווקא הם האנשים שקוראים הכי הרבה ספרים. לפי הסקר, רואי חשבון קוראים בממוצע חמש שעות ו-15 דקות בכל שבוע. את רוב הקריאה הם עושים בזמן הנסיעה לעבודה ברכבת.
אם להאמין לסקר אז במקום השני נמצאות:
מזכירות
הן מעדיפות את ספריה של ג’יין אוסטין והן קוראות קצת פחות מחמש שעות, בעיקר במיטה.
במקום השלישי נמצאים:
פוליטיקאים!
הייתם מאמינים?
גם הם קוראים קצת פחות מחמש שעות בשבוע; חצי מהם העדיפו ספרי הסטוריה ו-47% העדיפו ביוגרפיות. בזמן הסקר הספר המועדף על הפוליטיקאים היה “אל תקרא לי מאדאם” מאת בטי בותרויד.
במקום הרביעי:
עיתונאים
הממוצע של העיתונאים הוא ארבע שעות ו-57 דקות בשבוע.
מסתבר שהספר שהיה אז, בעת הסקר, הכי אהוב על עיתונאים היה “מאה שנים של בדידות”.
ומיד אחרי העיתונאים עם ארבע שעות ו-46 דקות נמצאים, לא תאמינו:
נהגי מוניות
תזכרו שהסקר נעשה באנגליה. הנהגים העדיפו ביוגרפיות (33%), ספרי מתח (24%) וספרים על פרשיות פשע אמיתיות (12%).
אחרי נהגי המוניות אנחנו מוצאים את:
עורכי הדין
הם קוראים 13 דקות בשבוע פחות מנהגי המוניות, וכמובן שהז’אנר האהוב עליהם הוא ספרי פשע (41%). אבל הם דיווחו גם על ספרי גינון, שירה וספרי עזר.
אחריהם צועדים:
מורים
וגם
שפים
שקוראים ארבע שעות ו-27 דקות.
* * *
והנה עוד כמה פרטים מעניינים שדליתי בשבילכם מהספר Literary Companion. האיורים שאני משבץ בין האנקדוטות הם איורים שעשיתי בעבר בנושא ספרים. אין להם קשר ישיר לטקסט.
משהו על דחיות
ספרים ידועים ומצליחים נדחו לעתים על ידי מו”לים רבים.
בארץ אנחנו מכירים היטב את מקרה “והילד הזה הוא אני” של יהודה אטלס.
והנה כמה מקרים ידועים מהספרות העולמית:
זה הסיוט של כל מוציא לאור. רק כדי להוכיח שהם לא תמיד צודקים, הנה רשימה של עשרה רבי מכר שנדחו על ידי ההוצאות.
הדבלינאים – ג’יימס ג’ויס
ג’ויס לא הרשה לשנות כלום בספר הסיפורים הקצרים על צידה האפל של דבלין. הספר נדחה על ידי 22 מו”לים עד שבסוף יצא לאור ב-1914 ע”י גראנט ריצ’רדס. במהדורה ניסיונית מוקדמת של 1000 ספרים שיצאה בדאבלין ב-1910, הספרים נשרפו על ידי המו”ל בתואנה שהם “מבזים את המשפחה המלכותית, או את המוסר המיני או שאינם פטריוטיים בתיאורים של דבלין”. ג’ויס הזועם עזב את אירלנד בתחושת גועל.
חולית – פרנק הרברט
23 מו”לים דחו את הספר בתואנה שהוא “איטי מדי” ו”ארוך מדי”. מאז הוא הפך להיות הסיפור מספר אחד בז’אנר המדע הבדיוני ונמכר בעשרות מליוני עותקים.
מאש – ריצ’רד הוקר
הסופר כתב את הספר במשך שבע שנים והוא נדחה 21 פעמים, עד שלבסוף פורסם ע”י הוצאת ויליאם מורו.
יונתן ליווינגסטון, שחף – ריצ’רד באך
נדחה כ”לא מבטיח” על ידי 18 מו”לים, המהדורה הראשונה נמכרה ביותר משבעה מיליון עותקים בארה”ב בלבד.
לורנה דון – ר.ד. בלאקמור
18 דחיות לפני שיצא הספר לאור.
לא, תודה – א.א. קאמינגס
נדחה על ידי 13 מו”לים עד שאמו הוציאה אותו לאור. בהקדשה כתב קאמינגס: “ובלי תודות ל…” בצירוף שמות כל המו”לים שדחו את הספר.
אנה פרנק: יומנה של נערה
הספר היוצא מן הכלל הזה נדחה 11 פעמים כ”מבטיח, אך לא מספק” עד שהוציאו אותו ב-1952.
הסיפור של פיטר ראביט – ביאטריקס פוטר
אחרי שנדחה לפחות שש פעמים, פוטר מימנה מכיסה את הוצאת הספר ב-1901. ב-1902 היא מצאה מו”ל ועד סוף 1903 נמכרו יותר מ 50,000 ספרים.
חיי פאי – יאן מרטל
חמישה מו”לים בלונדון דחו את הספר שזכה אח”כ בפרס בוקר עד שהוצאה קטנה באדינבורו פרסמה את הסיפור הקסום הזה.
הארי פוטר ואבן הפילוסופים – ג’.ק. רולינג
אחרי ארבע דחיות, הוצאת בלומסברי רכשה את כתב היד של רולינג, והשאר היסטוריה.
***
והנה, עדיין מאותו ספר, כמה הסברים לשמות של ספרים שהמחברים לקחו ממקורות שונים:
הרחק מן ההמון הסוער – תומס הרדי
מתוך אלגיה “נכתבה בחצר כנסייה כפרית” מאת תומס גריי
“הרחק מההמון הסוער וריביו המבישים
תקוותיהם המפוכחות לעולם לא למדו לתעות”
למי צלצלו הפעמונים – ארנסט המינגוויי
מתוך “מדיטציה 12” – “אף אדם אינו אי” של ג’ון דאן
“מותו של כל אדם מפחית אותי, מפני שאני מעורב באנושיות. ולכן אף פעם אל תשאל למי צלצל הפעמון – הוא מצלצל עבורך”.
על עכברים ואנשים – ג’ון סטיינבק
מתוך השיר של רוברט ברנס “לעכבר”
עולם חדש אמיץ – אלדוס האקסלי
מתוך “הסערה” של שייקספיר, מערכה 5 סצנה 1
מירנדה: כמה נאה הוא המין האנושי! הו, עולם חדש אמיץ שיש בו אנשים כאלה”
הכוח והתהילה – גרהם גרין (בעברית – “העוז והתפארת”)
מתוך הברית החדשה, מתיו פרק 6 פסוק 13
“כי לך המלכות, והכוח, והתהילה – לעולם, אמן”
הקול והזעם – ויליאם פוקנר
מתוך “מקבת” של שייקספיר מערכה 5 סצנה 5
מקבת: זהו סיפור שמסופר מפי אדיוט, מלא בקול וזעם, חסר חשיבות לגמרי”
קומץ של אבק – אבלין וו (בעברית: “קומץ עפר”)
מתוך “ארץ הישימון” של ט.ס. אליוט
“אראה לך אימה בקומץ של אבק”
מאותו מונולוג שקספירי מפורסם ממקבת (tomorrow and tomorrow and tomorrow) ממנו לקח פולקנר את שם ספרו The sound and the Fury נלקחו שמות של עוד מספר ספרים: Brief Candles של אלדוס הקסלי ו-All our Yesterday שהוא כנראה שם פופולרי – במיוחד לתחום המדע הבדיוני: שני ספרי מדע בדיוני של הרי וורנר (1969) ושל כריס טריל (2013), שם של פרק בסדרה הפופולרית (והאינסופית) Star Track ושם של סדרה משנות השמונים (לא בדיונית) של ה-BBC. היה ילד מוכשר, השייקספיר הזה.
תודה רבה! מרתק ומלמד כרגיל. תיקון קטן: שם ספרו של ג’ויס “דבלינאים”. לא “הדבלינאים”.
מחכה להמשך רשימותיך.
בעניין שמות הספרים. לפני כמה שנים הוצאתי לאור ספר שירים, התלבטתי איך לקרוא לו, תומר, שהיה העורך של הספר הציע לקרוא לו על שם אחד השירים: גדרחיה. קיבלתי. כחודש לאחר מכן יצא ספרה של דורית רביניאן..
דני
כל כך אהבתי את הפוסט
אלא שאייני מצליחה להשאיר הודעה. האתר זורק אותי בתואנות.שווא. כבר החלפתי
פעמיים סיסמה. ניסיתי הכל.
משהו לא עובד כשורה.
תודה לך
אחלה פוסט
יופי של איורים ואנרקדוטות מעניינות.
כעת אני תוהה כמה זמן בשבוע אני קורא… אני מעריך שכארבע שעות בשבוע ממוצע