הכירו את סטיבן ג’יררד המסכן.
* * * *
מארק טוויין רצה תמיד להיות עשיר.
למרות שהיה אחד האנשים הכי מפורסמים בעולם, מצבו הכלכלי נע לעתים קרובות בין עושר לעוני, והוא השקיע כמה פעמים את כל כספו בהזיות חסרות סיכוי.
בעבר פרסמתי רשומה על מארק טוויין, שבמרכזה עמד הספר “האיש שהשחית את העיירה היידלברג”, שבו הוא הראה איך כסף משחית את כולם.
בשנת 1978 יצאה בהוצאת עם עובד סדרת ספרים לילדים, שנכתבו על ידי סופרים ידועים שלא נודעו דווקא ככותבים לילדים.
לסדרה היה עיצוב מיוחד ואופייני (נראה לי שהוא היה דומה לעיצוב המקור באנגלית). בין השאר יצא בסדרה הספר הזה:
הספר מלווה בציורים של המאייר ז’אן מישל ניקולֶה.
על האיורים בספר הזה הוא זכה בפרס ראשון ביריד הספרים בבולוניה.
ז’אן מישל ניקולֶה הוא מאייר צרפתי, שמוכר שם מאוד בתור מאייר של מדע בדיוני. הנה כמה איורים שלו:
למרות יכולתו המקצועית, אני חייב להודות שאני לא חסיד גדול של האיורים שלו. אולי בגלל שאני לא קרוב למה שנקרא הפנטזיה והמדע הבדיוני.
הרשיתי לעצמי לאייר מחדש את סטיבן ג’יררד המסכן ולהביא לכם אותו בתרגום המצוין של אברהם יבין, כפי שהוא, אותו סרקתי מהספר של עם עובד.
והריהו לפניכם:
עוד משהו:
יותר מפעם אחת האשימו את מארק טוויין באנטישמיות ולכן הוא כתב הרבה על היהודים ועל היחס שלו לגזע הזה.
בספר מסע התענוגות לארץ הקודש, שיצא בהוצאה פרטית של אברהם לוינסון בתרגומו של ארנון בן-נחום, הביאו השניים בסוף הספר את המאמר “בנוגע ליהודים”, שבו מסביר מארק טוויין במשפטים מפותלים עם הומור במשורה, למה הוא לא אנטישמי.
אני מביא לכם מתוך המאמר, שבספר הוא משתרע על 13 עמודים, רק את הקטע שקושר את היהודים לכסף:
שנאת חינם:
אם אתה שונא את השכן שלך כי יש לו המון כסף אבל באמת אין לו, הרי אתה שונא אותו לחינם.
סתם השוואה:
מארק טווין: מחלוקות עושות את מרוצי הסוסים
ברסלב: מחלוקות בין תלמידי חכמים בוראות את העולם
תודה, דני. האמת שהקטע מהמאמר של מרק טווין בסוף הרשומה, מאפיל על הכל. איזה תפיסה אנטישמית מעליבה ומוכרת!
הנחמה היא שאיוריך הקסומים, דני, כה מרנינים שהם בהחלט מנחמים.
סיפור מאוד חינוכי עם מוסר השכל מעולה. אפסיק מיד לאסוף סיכות בפתחי בנקים.
הסיפור של מרק טווין על וילסון הטמבל, בו מתואר לראשונה בספרות הלא מקצועית ,שימוש בטביעת אצבע להוכחת פשע גם הוא מתאים לאיור נפלא , אלא ש… האיורים בספרים שיצאו בארץ נאיבים ואינם משקפים את המצב בו מראים בבית המשפט לוח זכוכית מפויח ועליו טביעת אצבע. האם ידוע על איורים סבירים לסיפור הנפלא הזה.
נתקפתי צורך ללכת לבנק. אולי אמצא שם סיכות. או כסף, מה שיבוא קודם.
תודה דני!