ציורים מתהפכים
הרשומה הזאת קשורה לקודמת, שעסקה בבוריס אנרפ, אבל גם אם לא קראתם את הקודמת אפשר בהחלט לקרוא ללא ההקשר.
יש אומרים שהזכיר את הרקולס – בוריס אנרפ בנשיונל גלרי
הרשומה הזאת תיקח אתכם מהמוזאיקה של רוונה עד לאיאן פלמינג שהמציא את ג'יימס בונד.
כיצד למדו הציפורים חומש
האם ידעתם שבקריית שמואל יש מוזיאון לאמנות דתית שנקרא גם "מוזיאון בן-אורי"?
דו-קרב בלונדון
ב-1836, כאשר צ'ארלס דיקנס התחיל לפרסם את הפיקוויקים, היה זה כבר סוף עידן הדו-קרב באנגליה. אם כי הקרב האחרון שנרשם היה בשנת 1852.
רובינזון קרוזו גרסת הקומיקס
ברשומה הקודמת סיפרתי על גלן בקסטר, ואמרתי שאביא איורים שלי שנעשו כמחווה לעבודות הנפלאות שלו.
על חינוך אנגלי, תום בראון וגלן בקסטר
באנגליה, המושג פאבליק סקול הוא מטעה. השם נשאר מהתקופה בה כל ילד היה יכול להתקבל, אבל כיום מדובר בבתי ספר יוקרתיים שלא מקבלים כל אחד.
הפיקדון הראשון שלי – משה נאדיר
קראו לו יצחק רייז, אבל הוא אימץ לעצמו שם עט – משה נאדיר. ("נאדיר" באידיש זאת מין קריאת התגרות, משהו כמו "הנה לך!")
יוסי שטרן וג'ון מינטון
יותר מפעם אחת הזכרתי את יוסי שטרן, שהיה המורה שלנו לאיור בבצלאל.
דוקטור י'קיל, מר הייד ומר צ'צ'יק
בעיני, עיניים של שופט חובב, רוברט לואיס סטיבנסון כתב את סיפורי ההרפתקאות הטובים ביותר שנכתבו אי פעם.
הרוח בערבי הנחל – על הבדידות ועל תומאס בראון
כשנשאל קנת גראהם, אחרי ההצלחה של הרוח בערבי הנחל, למה הוא לא מוסיף לכתוב, הוא אמר: "מה הטעם לעסוק בסבל הזה? הרי חוץ ממך וממני אין בכל בריטניה יותר משישה אנשים שמבינים פרוזה… אז למה אני בכל זאת כותב? כמה שזה יישמע לך מוזר, אני משתעשע ברעיון שאיכשהו ומתישהו אצליח לבנות משפט טוב שיגרום לתומס…