רובינזון קרוזו גרסת הקומיקס

ברשומה הקודמת סיפרתי על גלן בקסטר, ואמרתי שאביא איורים שלי שנעשו כמחווה לעבודות הנפלאות שלו.

קודם כל משהו על דרך ציור הקווים של בקסטר.

בדרך כלל ישנם שלושה סוגי קווים באיורי שחור-לבן שמבוצעים בקווים. הראשון הוא קו המתאר – הקונטור; השני הוא קו או קווים שבאים לבטא צל והשלישי הוא קו שבא לתת ביטוי לטקסטורה – עץ, בד וכד'.

רוב המאיירים משלבים את שני הסוגים האחרונים, דהיינו שמדובר אמנם בבד או בעץ אבל גם ההצללה נעשית בקווים האלה.

שימו לב לציור הזה של בקסטר:

1. קווי מתאר
2. קווי צל
3. קווי טקסטורה

כשאני בוחן את היחס של בקסטר לקווים, אני מוצא בהם עניין רב משתי סיבות. האחת: ארסנל הקווים שלו הוא בלתי מוגבל. עשיתי פה מעין "קטלוג" לקווים שלו:

במובן זה אני משווה את האיורים שלו לאיורים המצוינים של יו לופטינג לספרי דוקטור דוליטל.

ברשימה שפרסמתי בעבר שהוקדשה לציורי דוקטור דוליטל עשיתי גם אז מעין קטלוג של צורות קִווקוו:

הנה איור אחד של דוליטל:

אבל הסיבה השנייה לעניין הרב שלי בקווים של בקסטר מרתקת אותי אף יותר. כוונתי לכך שהקווים נעשים באופן איטי, וכל מגע של העט שלו עם הנייר הוא מחושב. זה נובע מהצורך שלו להימנע מווירטואוזיות ולהבטיח שהסגנון שבחר בו יישאר טיפשי בכל נגיעה. כלומר, הקשר בין הטקסטורה בקו למה שהיא מייצגת במציאות הוא ממש כמו הקשר בין הפרצוף שהוא מצייר לבין פרצוף אמיתי.

אני מקווה שהצלחתי להסביר את מה שאני מרגיש מול האיורים המצוינים של בקסטר (וייתכן שההסבר הזה יהיה מובן בעיקר אצל חבריי המאיירים).

וכעת לקומיקס.

בשנת 1991 יצא לאור בהוצאת עם עובד הספר "סופר ספר" שעשינו ביחד, תומר בני ואני.

בפרק על הקומיקס מופיע סיפורו של רובינזון קרוזו (מדובר כמובן בפרודיה על הז'אנר הזה).

כך נראים שני העמודים:

והנה הסיפור המרתק בפירוט: