עד כמה אני משופע מהאנה הך
את הרשומה הזאת החלטתי לכתוב לאחר שלאחרונה עשיתי כמה פוטומונטאז'ים בהשפעתה של האנה הך המצוינת.
את הרשומה הזאת החלטתי לכתוב לאחר שלאחרונה עשיתי כמה פוטומונטאז'ים בהשפעתה של האנה הך המצוינת.
הרבה אפשר לכתוב על התמרסונים המופלאים. בפוסט הזה בחרתי להתרכז בעיקר בהוצאת גאברבוכחוס ובאיורים של השניים.
לאט לאט התפתח תהליך מעניין שקשור באותיות. מצד אחד אנשי העיצוב, שהשתמשו באות המעוצבת כפי שהיא, ומצד שני מעצבים, מאיירים ואמנים שהפנימו את הרעיון שהאותיות וסימני הדפוס הפכו לאבני הבנייה של היצירה
מדובר לדעתי באחת האמניות החשובות של המאה ה-20, שנשכחה, או נכון יותר לומר הושכחה, ואפילו הושכחה על רקע מגדרי.
מה קורה לאמן ענק, שהיה קומוניסט, ושבעקבות ביקור בברית המועצות מתאכזב מהקומוניזם – שמגיע לארצות הברית שהיא החלום הרטוב שלו – ושם הוא שוכח את כל מה שהביא לו תהילת עולם, ומצד שני לא מתחבר לעולם החדש והריקני?
אמנים ומאיירים פולנים, רוסים ואוקראינים אימצו את הקוביזם או חלקים ממנו. חלק מהם עברו לצרפת או לגרמניה, כמו למשל שאגאל, ליסיצקי, זדקין, גבו, ארונסון ואחרים. במקרה או שלא במקרה רבים מהם היו יהודים.