התמרסונים המופלאים והוצאת גאברבוכחוס

היה זה דודו של לואיס קרול, האזארד דודג'סון, שתרגם דברים של קרול ללטינית, וזהו הבית השני של השיר הג'יברשי הכי ידוע – הג'אברווקי – בלטינית:

Gaberbocchus

"Cave, Gaberbocchum moneo tibi, nate cavendum

(Unguibus ille rapit. Dentibus ille necat.)

Et fuge Jubbubum, quo non infestior ales,

Et Bandersnatcham, quae fremit usque, cave".

בשם הזה בחרו פרנ'צסקה וסטפן תמרסון (Themerson) לקרוא להוצאת הספרים המיוחדת שלהם, שהקימו בשנת 1948 בלונדון.

מי היו התמרסונים?

שניהם היו אמנים פולנים. היא נולדה בשנת 1907 בוורשה ומתה ב-1988.

גם הוא נולד בפולין, בעיר Plock, בשנת 1910, וגם הוא מת ב-1988, כמה שבועות אחריה.

הרבה אפשר לכתוב על התמרסונים המופלאים. הפעם בחרתי להתרכז בעיקר בהוצאת גאברבוכחוס ובאיורים של השניים.

פרנצ'סקה הייתה ציירת שעסקה הרבה באיור ועיצוב גרפי, וסטפן היה סופר, משורר, צלם, קולנוען, מלחין ופילוסוף.

ב-1931 השניים התחתנו בוורשה, שם עסקו בעיקר בקולנוע אקספרימנטלי, והייתה להם השפעה עצומה על האוונגארד הפולני בקולנוע.

הסרט היחידי שלהם ששרד הוא הרפתקאות האזרח הטוב.

תקציר הסרט :

יום אחד, פקיד רגיל "האזרח הטוב" שומע מישהו אומר בטלפון "השמים לא יפלו אם תתחיל ללכת אחורנית!" הוא לוקח את המשפט הזה, שבעצם נאמר לשני אנשים שסוחבים ארון, כפקודה ומתחיל מסע לא רגיל ברחבי העיר. ההתנהגות הלא רציונלית שלו מעוררת מחאה פומבית – הוא נאלץ להימלט מאנשים שרודפים אחריו עם שלטים: "השמים כן יפלו" ו"הלאה עם ההליכה אחורנית!"

הסרט מסתיים כאשר האזרח הטוב יושב על ארובה, מנגן בחליל, ואומר את המשפט: "צריך לתאם את המטאפורות, גבירותי ורבותי!"

בשנים 1936-37 הם חיו בפריז ובלונדון ופיתחו קשרים עם יוצרים אוונגארדים. הם חזרו לוורשה אבל אחרי כמה חודשים שבו לפריז כדי לחיות שם.

מלחמת העולם השנייה וכיבוש פריז הפרידו ביניהם, והם נפגשו אחרי המלחמה בלונדון, שם חיו בשכונת מיידה-וייל עד מותם.

(כדרכי, קיצרתי מאוד בביוגרפיות. תוכלו להשלים אותן ברשת).

שם, בבית שלהם במיידה-וייל, הם רכשו מכונת דפוס פשוטה והתחילו להוציא ספרים במסגרת הוצאת הספרים גאברבוכחוס.

חלק מהספרים היו ספרי ילדים שסטפן כתב ופרנצ'סקה איירה. חלק היו ספרי שירה של סטפן, מה שהוא כינה "שירה סמנטית", שבה הטקסט, הטיפוגרפיה, העיצוב והאיור הם בעצם יחידה אחת – שירה שבה כתב סטפן לפעמים ביותר משפה אחת.

התמרסונים לא היו הראשונים שפרסמו סוג כזה של שירה. בנושא זה תוכלו לקרוא בפוסט טיפוגרפיה בשירות האיור.

הם שיתפו פעולה עם יוצרים רבים שהתאימו לתפיסת העולם שלהם, שהייתה מבוססת על שילוב בין טקסט ויסודות חזותיים.

אחד מהם היה הסופר הצרפתי רמון קנו.

(כאן הכרנו אותו בזכות הספר "זאזי במטרו", שראה אור גם בעברית).

התמרסונים הוציאו לו את הספר הזה:

הספר נתפס כיצירה "סוריאליסטית", ויש בו 99 גרסאות של אותו סיפור.

סטפן אייר בספר הזה איניציאלים ברוח השפה החזותית שלו:

כאשר אמן הדאדא, הקולאז'יסט והפסל קורט שוויטרס הגיע לאנגליה, הוא התיידד עם התמרסונים, והספר הראשון שלו באנגלית יצא בהוצאה שלהם:

עוד ספר שהם הוציאו ברוח החזותית הנפלאה שלהם, היה הספר הזה:

האיורים של פרנצ'סקה אופיינו בדרך כלל בקו דק:

ולפעמים בחזרה על דמות, כמעט כמו באנימציה:

במקור זאת הייתה תוכנית רדיו, פרודיה עוקצנית על תוכניות דוקומנטריות שכתבו הרולד לאנג וקנת טיינן. את האיורים הפרועים עשתה כמובן פרנצ'סקה.

התמרסונים רכשו בלונדון חברים רבים, ביניהם ברטרנד ראסל – פילוסוף, מדען ומתמטיקאי. ראסל היה ידוע בהומור הנפלא שלו, והתמרסונים הוציאו לו את הספר הזה:

וזה מה שאמר ראסל:

"מכיוון שלימוד הא"ב הוא היסוד לכל החכמה, ומכיוון שבדרך כלל זה לא נעשה באופן אטרקטיבי, הספר הזה, למרות שהוא קטן ממדים, הוא הדבר הנחוץ כדי ללמד את התינוקות.

אנו כמובן ערכנו ניסיונות מדעיים ובדקנו אותו על מספר אנשים. חלקם חשבו שהספר חכם, חלקם חשבו שהוא טיפשי, חלק חשבו שהוא ימני וחלק חשבו שהוא חתרני. אבל כולם, ואנחנו מצהירים זאת בביטחון גמור, כולם מכירים כעת היטב את הא"ב. ולכן אנחנו משוכנעים שהסמכויות החינוכיות, ברגע שהספר יובא לידיעתם, יורו שזה יהיה ספר חובה בכל המוסדות שבהם ידיעת קרוא וכתוב היא חיונית".

אבל הספר המדובר ביותר שיצא בהוצאה שלהם היה המלך אובו של אלפרד ז'ארי, שזכה גם להצלחה מסחרית: