הדולר האבוד של סטיבן ליקוק
"הוא מצא נוסחה מפני שאף פעם לא חיפש אחת. לא עלה בדעתו שקיימת נוסחה או שיש לחפש נוסחה. הנוסחה שלו הייתה שאין נוסחה, שהחיים מבולבלים, לא הגיוניים וטיפשיים, אך מאוד משעשעים ושווה לחיות אותם."
שערים למגזינים בעידן האיור
היום ממעטים להשתמש באיורים כדי למשוך את הקהל. אחד ההסברים לכך הוא השיגעון לידוענים, הסחורה התרבותית הזאת נמכרת הרבה יותר טוב בעזרת צילומים.
עם הספר והאמנות של טראמפ
לפני 30 שנה, בשנות ה-80 המאוחרות, מצב הספר והמו"לות עדיין הצדיק עמוד שבועי בעיתון הכלכלי "גלובס". העמוד הזה נקרא עם הספר, וערך אותו הסופר אהוד בן עזר.
הפיקדון הראשון שלי – משה נאדיר
קראו לו יצחק רייז, אבל הוא אימץ לעצמו שם עט – משה נאדיר. ("נאדיר" באידיש זאת מין קריאת התגרות, משהו כמו "הנה לך!")