ברשומה שפרסמתי במרץ 2017 על כרזות להצגות תאטרון וקולנוע הצבעתי על כך שהיום ממעטים להשתמש באיורים כדי למשוך את הקהל.
אחד ההסברים לכך הוא השיגעון לידוענים, הסחורה התרבותית הזאת נמכרת הרבה יותר טוב בעזרת צילומים.
הפעם בחרתי להראות שערים למגזינים שעשיתי במשך השנים, ונראה לי שגם כאן תקף החוק הזה.
ייתכן, ואני כותב את זה בלי שבאמת חקרתי, שתופעת הידוענים הביאה לכך שהעיתונים, בעיקר המגזינים של היום, מעדיפים רשימות שהנושא שלהם הוא אנשים על פני רשימות על פי נושאים.
היה לי המזל להיות קשור לעיתונות בימים שהרבו להדפיס איורים, כולל עטיפות למגזינים.
באותם ימים (שנות ה-70 וה-80) איירתי – בהתחלה ביחד עם אריק בן דודי בסטודיו קרמן/קרמן ואחר כך בעצמי – בשלושה עיתונים גדולים: דבר, ידיעות אחרונות והארץ.
בהארץ הציעו שלא נשתמש בשם קרמן/קרמן שהופיע יותר מדי בעיתונות, ולכן בחרנו בשם "אריה דן" (השמות הפרטיים שלנו).
הנה עטיפה אחת חתומה כך:
פרט לשלושת העיתונים הגדולים, איירתי פה ושם גם לכמה מגזינים סקטוריאליים. למשל כתב עת לספרות ושירה:
אני מניח שאתם עדיין זוכרים את כהנא (מדי פעם גם דואגים להזכיר לנו).
הנה עטיפה לשבועות לעיתון הילדים כולנו:
עטיפה לאורים להורים בנושא "מין הילוד":
עטיפה למגזין של ויצ"ו (נדמה לי):
לידיעות אחרונות היה מוסף חוץ שיצא בניו יורק ונקרא עובר ושב. הנה כמה שערים שעשיתי לו:
האחרונה התייחסה לתקופת הקיצוצים שהייתה בחנוכה.
חלק מהעטיפות שאיירתי היו לראשי שנה (יהודיים ואזרחיים):
זוכרים את ממשלת האחדות?
הנה שני שערים שהוקדשו למלחמת לבנון הראשונה:
האחרון קשור גם למה שקראו אז "עסקת חבילה".
והנה כמה שעסקו בכלכלה ובשחיתות:
בידיעות אחרונות יצא פעם מוסף עם רשימות על לונדון, פריז וניו יורק. אני כתבתי את הרשימה על לונדון:
והנה עוד כמה עטיפות שלא קשה להבין לאילו נושאים התייחסו:
יפה מאוד 🙂
אני גם זוכר כמה מהשערים