יוסי ואני ממשיכים בעקבות דיקנס
המשך הפוסט הקודם, ובו יסופר על התלאות של יוסי גולדברג ושלי בעיירה קובהאם, על הגילוי המרעיש של מר פיקוויק ועל מסתרי המכניקה הגרמנית. אה, וגם – אין אדם שהוא אי.
המשך הפוסט הקודם, ובו יסופר על התלאות של יוסי גולדברג ושלי בעיירה קובהאם, על הגילוי המרעיש של מר פיקוויק ועל מסתרי המכניקה הגרמנית. אה, וגם – אין אדם שהוא אי.
קשה לי להבין איך קרה שעד לפני שנתיים לא הייתי בבקבוק העור? הרבה יותר קל לי להבין את דיקנס ואת ברטראם ואדרום מאץ מאשר את עצמי.
אז כשיוסי שאל אותי, לאן ניסע ביום ראשון? אמרתי, לקובהאם.
על ז’אן קלוד סוארס ששינה את האיור בעיתונות ועל חברו בראד הולנד ששינה את פני האיור בעולם כפי שג’קסון פולוק שינה את פני האמנות
הזיהוי שלו עם הצוללת הצהובה היה בעוכריו. כמה שנים לפני מותו הוא אמר למראיין: “את האיש הבא שישאל אותי על הצוללת יש לגלגל בשטיח שיאכל אותו העש”.
לפני 30 שנה, בשנות ה-80 המאוחרות, מצב הספר והמו”לות עדיין הצדיק עמוד שבועי בעיתון הכלכלי “גלובס”. העמוד הזה נקרא עם הספר, וערך אותו הסופר אהוד בן עזר.
באפריל השנה מת אריק בריסטו, גדול שחקני הדארטס (חיצים) של כל הזמנים.
ההיסטוריה של הדפסת יצירות אמנות עברה דרך חיתוך העץ (שלימים התפתח לדפוס בלט), אחריה דרך התחריט/תצריב (טכניקה שהביאה את דפוס השקע), ולבסוף דפוס האבן (שהביא בסופו של דבר למה שנקרא “אופסט”).