מיהו קוקני? ומהי שפת החרוזים הסודית?

באפריל השנה מת אריק בריסטו, גדול שחקני הדארטס (חיצים) של כל הזמנים.

מתישהו בסוף שנות ה-70, כשהתאהבתי במשחק הדארטס (מה שאצלנו קראו אז "אינדיקים"), מצאתי את עצמי בפאב בסיטי של לונדון, שם ראיתי לראשונה את אריק בריסטו, שהיה אז בשנות העשרים המוקדמות לחייו ונראה בערך כך:

מי שהביא אותי לשם אמר שאנחנו הולכים לראות את הביצועים של "הקוקני הערמומי".

רק כשהגעתי לפאב הבנתי ש"הקוקני הערמומי" הוא בעצם אריק בריסטו.

שאלתי את חברי מה זה בדיוק "קוקני" וקיבלתי הסבר מקיף.

ההגדרה המקובלת של קוקני היא: מישהו שנולד במזרח לונדון בטווח שמיעת הפעמונים של כנסיית בו (Bow).

ההגדרה הזאת מכניסה את משוגעי לונדון לאין סוף השערות וויכוחים. זה מתחיל בכך שיש בעצם שתי כנסיות שהמילה Bow נמצאת בשמן. האחת נמצאת במזרח, שם יש אזור שנקרא Bow על שם גשר קשתי שהיה על הנהר לי. והשנייה היא כמובן כנסיית סנט מרי לה בו, הכנסייה המרכזית של הסיטי (מלבד קתדרלת סנט פול כמובן). ומכיוון שמקובל לחשוב שבהגדרה של "קוקנים" מדובר בסנט מרי לה בו הידועה שב"צ'יפסייד", באים המומחים ואומרים שהיום, בגלל התנועה והבנייה, הצלצול של פעמוניה נשמע למרחק של מייל; אבל בעבר, הצלצולים הגיעו למרחק של עשרה קילומטרים. כך שההגדרה של קוקני במאה ה-16 כוללת כמעט את כל תושבי לונדון.

המקפידים מזכירים שבשנת 1941 בבליץ, נפל הפעמון הגדול של כנסיית סנט מרי לה בו והתרסק, ורק ב-1961 החליפו אותו. מה שאומר שבמשך 20 שנה לא נולד בלונדון אף קוקני…

מה זה קוקני?

על מוצא המילה אין הסבר חד משמעי.

השימוש הראשון במילה קוקני היה בשנת 1362 ופירושה היה "ביצת תרנגול" – כלומר, ביצה פגומה שהוטלה כנראה לא על ידי תרנגולת אלא על ידי תרנגול.

מי שרוצה עוד הסברים, הנה אגדה אורבנית שיש הרואים בה את מקור המילה:

עירוני אחד ובנו הגיעו פעם אל הכפר, וכששמעו צהלת סוס שאל הבן את אביו "מה עושה הסוס?" והאב ענה – "הסוס צוהל" (The horse doth neigh). אחרי זמן קצר שמעו תרנגול קורא והבן שאל: "האם גם התרנגול צוהל?" (Doth the cock neigh too?) ומאז הודבק הכינוי "קוקני" לעירוני שהוא בור בהלכות הכפר.

אבל היו שנתנו ל"קוקני" פירוש נוסף, שהופיע גם אצל צ'וסר ומופיע גם במילון אוקספורד, והוא:

נשי וחלשלוש. ובהשאלה – עירוני רכרוכי – השימוש מתועד משנת 1521.

ומהכללי לספציפי – בשנת 1600 הופיע הביטוי ספציפית ליליד לונדון, ממעמד הפועלים, עם קשר לפעמוני הבל – קוקני של פעמוני הבל. – במקומות האלה: בתנל גרין, וויטצ'אפל, ספיטאפילדס, סטפני, וואפינג, ליימהאוס, פופלאר, מילוואל, האקני, הוקסטון, שורדיץ', בו, ומייל אנד וגם ברמונדזי, מדרום לתמזה. בעקבות ההגירה שהייתה אחרי המלחמה של קוקנים לאסקס, האזור התרחב. והקוקנים המקוריים לא בהכרח היו ממעמד הפועלים – כל מיני טיפוסים דיברו פעם בדיאלקט הלונדוני. אפילו שבמאות ה-17 וה-18 בני המעמד הבינוני אסרו את הדיבור בדיאלקט הזה והוא נחשב וולגרי.

כולם מכירים כמובן את מה שנקרא האנגלית ה"קוקנית" או ה"אקצנט הקוקני", אבל אני, שהאנגלית שלי ממש לא משהו, לא מתייחס לזה ברשומה הזאת ומפנה אתכם ליוטיוב, שם תוכלו לראות ובעיקר לשמוע את ג'ייסון סטאטהאם מסביר על האקצנט הזה.

ברשימה הזאת בחרתי לספר על שפת החרוזים הקוקנית ועל מלכי הפנינים.

מהי שפת החרוזים?

כמעט בכל חנות ספרים בלונדון, ליד הקופה, אפשר למצוא ספרונים כמו זה:

או זה:

או כאלה:

מדובר בשפת סתרים שאין לדעת את מקורה, אם כי מדריכי הטיולים בלונדון שיודעים הכול, כולל מה שאין לדעת, יסבירו שזאת הייתה "שפת גנבים" שהתפתחה בשוק בין בעלי הבאסטות, הגנבים והזונות, כדי שאנשי החוק או הקליינטים לא יבינו.

לדעת חוקרים זה התחיל בערך בשנת 1840, וזה הולך בערך ככה:

לוקחים ביטוי שמתחרז עם מילה. למשל המילה בנק  bank שמתחרזת עם Iron Tank. ואז בדרך כלל לא אומרים את כל החרוז אלא רק את המילה הראשונה – כלומר bank יהיה iron.

זה כל הסוד.

למה ציירתי את זה^?

כי כרטיס ticket בשפת החרוזים זה Bat and Wicket (מעולם הקריקט).

וילדים kids זה God Forbids

וספר book זה Captain Hook

וכסף money זה Bees and Honey

הנה מילון קצר אנגלי-קוקני.

אני חייב להודות ששוטטתי די הרבה באזורים שנחשבים לקוקנים ולא שמעתי איש מדבר בשפת החרוזים (נכון שאני לא דוגמה). והיום "שפת החרוזים" היא כנראה בעיקר סחורה לתיירים. יש גם אתר שבו תוכלו למצוא הסברים וחידושים.

הנה חידוש לדוגמה: אתר אינטרנט Web site ייקרא רוח – Wind and Kite

הנה שתי קריקטורות מתוך הספרון על שפת החרוזים:

 

והאיור הזה מביא אותנו לדבר על המוסד שנקרא מלכי הפנינים – Pearly Kings and Queens.

גם זה מוסד די חדש, שהחל רק במאה ה-19.

זה התחיל עם הנרי קרופט.

קרופט היה מטאטא רחובות יתום שאסף כסף לצדקה.

באותו זמן היה לרוכלים של לונדון מנהג ללבוש מכנסיים שבתפרים שלהם יש קישוטים של כפתורי פנינה שהם מצאו. קרופט אימץ את הרעיון ונהג ללבוש חליפת כפתורי פנינה שיצר, כדי למשוך את תשומת הלב של העוברים והשבים כדי שיתרמו יותר. בשנת 1911 נוסדה החברה הראשונה בפינצ'לי, לונדון.

קרופט מת ב 1930 ובהלוויה שלו השתתפו 400 איש מרחבי לונדון. ההלוויה זכתה לסיקור ארצי.

ב 1934 היה טקס אזכרה  לזכרו בבית הקברות של סנט פנקרס ונאספו 5000 ליש"ט לחולים בבתי החולים של לונדון. יותר מאוחר הפסל שלו הוזז לקריפט בסנט מרטין אין דה פילדס בווסטמינסטר. על הלוח כתוב:

In memory of Henry Croft who died January 1st 1930 aged 68 years. The original Pearly King.

(לזכר הנרי קרופט שמת ב 1 בינואר 1930, בן 68, מלך הפנינים המקורי.)

בניגוד לשפת החרוזים, מסורת בגדי הפנינים חיה ונושמת. הנה כמה צילומים:

ועוד משהו על הקוקנים.

דיקנס, שלא נולד בלונדון, אהב מאוד את התרבות הקוקנית, ופה ושם נמצאו כאלה שהלבישו גם לו את הכינוי קוקני.

הוא היה זה שיצר את שני הקוקנים הכי צבעוניים בספרות, והכוונה היא לסם ולר ואביו טוני ולר.

הקוקני הידוע ביותר מבין שחקני הקולנוע של היום הוא כמובן מייקל קיין, שלא מחמיץ שום הזדמנות להזכיר את זה.

אלא אם כן תחליטו להעניק את התואר לצ'רלי צ'פלין, שנולד בוולוורת, שזה בהחלט בתחום הקוקניות.

*

אני מרגיש שאני חייב לסיים באריק בריסטו שבו פתחתי.

אם לא ידעתם, ישנה מחלה או תסמונת שנקראת דארטרייטיס – Dartritis – מין פגיעה מוטורית שמתבטאת בעיכוב בזריקת החץ. אריק בריסטו לקה בה כמה פעמים, אבל למרות זאת היה חמש פעמים אלוף עולם!

היה לבריסטו כנראה גם צד אפל והשמועות אמרו שהוא היה מכה את אשתו (כשהיה שיכור. כמובן).