אל תדברו על צוללת צהובה

מזמן, בשנות ה-80, בביקור שלי במרכז פומפידו בפריז, קניתי את הספר הזה:

האיורים הקסימו אותי.

ואז ראיתי שהמאייר הוא היינץ אדלמן.

קשה היה להאמין שזה האיש שצייר את האיורים הנפלאים לסרט צוללת צהובה.

רבים יודעים מה עשתה הצוללת הצהובה לאיור בעולם, לכן ברשומה הזאת לא אעסוק בזה.

אדלמן נולד בצ'כוסלובקיה למשפחה צ'כית-גרמנית ולמרות שלמד באקדמיה בדיסלדורף ונחשב למאייר גרמני, הוא גדל כמובן על ברכי מסורת האיור של לאדה וצ'אפק.

על הצוללת הצהובה התחיל לעבוד כשהיה בן 33.

כמו במקרים אחרים (שפארד, מילן ועוד..) הזיהוי שלו עם הצוללת הצהובה היה בעוכריו. כמה שנים לפני מותו הוא אמר למראיין: "את האיש הבא שישאל אותי על הצוללת יש לגלגל בשטיח שיאכל אותו העש".

היה עוד משהו מעצבן שקשור לצוללת. מדובר במאייר בשם פיטר מקס.

פיטר מקס, ובשמו המלא פיטר מקס פינקלשטיין (שאגב, גר כמה שנים בחיפה), קנה לו שם באמריקה וגם באירופה כמאייר של העידן הפסיכדלי. ההצלחה שלו הייתה עצומה למרות שאיכות הציורים שלו הייתה בינונית והוא בוודאי לא הגיע לקרסוליו של אדלמן. הנה איורים אופייניים שלו:

אבל בגלל הצבעוניות הדומה והאופי ה"פסיכדלי", ובעיקר בגלל שמקס היה אשף יחסי ציבור, רבים קשרו אותו לצוללת הצהובה ואילו אדלמן, איש עבודה צנוע, נשכח קצת.

מילטון גלייזר אמר על אדלמן ש"לחשוב עליו במונחים של הצוללת הצהובה, זה להקטין את הכישרון הענק שלו".

אז אחרי שהוא השפיע על כל האיור בעולם המערבי עם הצוללת הצהובה, אדלמן הוכיח באיורים, בעטיפות הספרים, בכרזות ובספרים, שהוא לא נכנע לדרישות המסחריות והוא מעל אופנות חולפות.

הוא הרשה לעצמו להשתמש בקו פראי כמו בסדרה הזאת על ספרים:

וגרוטסקיות חסרת מעצורים כמו בסדרה על הנקניקיות:

הנה כמה טעימות מהעבודה המגוונת שלו. זה ספר קומיקס שאותו גם כתב:

עטיפות ספרים:

הוא אייר את עטיפות ספריו של טולקין בגרמנית.

והנה עוד איורים שלו:

ועכשיו לספר שבו פתחתי את הרשימה, Prince Ring.

יותר מכל תחום יצירה אחר סובל "האיור בספרי ילדים" מהשפעות זרות של מחנכים, פסיכולוגים, הורים, מורים ואנשי שיווק. אבל יש מאיירים, ואדלמן הוא דוגמה מצוינת לכך, שלא מרגישים צורך להביא לילדים איורים שנחשבים "איורים לילדים".

בספר הזה בולטות בעיקר הראשוניות והספונטניות (כלומר איורים שנעשו ללא סקיצות או תכנון מוקדם). הנה כמה כאלה:

וכאן אני מגיע לאכסניה,

כלומר להוצאת Grasset Monsieur Chat, שהוציאה סדרה נפלאה של ספרי ילדים, בעיקר אגדות, ופנתה למאיירים מצוינים שרובם לא נחשבים "מאיירים לילדים", כמו למשל אנדרה פרנסואה:

סימור קוואסט:

רולנד טופור:

והנה עוד כמה:

והנה עוד דיוקן של אדלמן: