גם הילד שלי יכול לצייר ככה – אמנות מודרנית בקריקטורות
כשהייתי בן שש כבר ידעתי לנסר גלגל מדיקט, ואחר כך די נעלבתי כששמעתי מישהו אומר שהגלגל הוא ההמצאה הכי חשובה של האנושות, והוא לא הזכיר אותי בהקשר הזה.
כשהייתי בן שש כבר ידעתי לנסר גלגל מדיקט, ואחר כך די נעלבתי כששמעתי מישהו אומר שהגלגל הוא ההמצאה הכי חשובה של האנושות, והוא לא הזכיר אותי בהקשר הזה.
"תאמינו לי, אני עצמי סופר ואני יודע שבכל ספר יש קטעים שאפשר לדלג עליהם. לא כל קורא יודע לדלג במקומות הנכונים. אני אעשה את זה בשבילכם."
כנראה שקריקטורה מתויגת אצל רוב הציבור תחת התווית: "משהו שצריך להצחיק".
הרשומה מוקדשת לשבעה קריקטוריסטים שסבורים שלקריקטורה אין גבולות כשזה נוגע לאכזריות.
השילוב הזה הפך את מרג'רי שארפ לכמעט סופרת אמריקאית, מה גם שהמכבש של וולט דיסני עלה עליה בדיוק כמו שהוא דרס את פו הדב.
"לא נצליח למכור את זה בדרום אפריקה, בדרום ארצות הברית ואפילו לא בצרפת ובסקנדינביה", אמרו אנשי השיווק.
אם לשפוט לפי האנדרטאות בחוצות לונדון, אז כנראה שזאת עיר של גברים. בין מאות הפסלים והאנדרטאות בחוצות העיר תמצאו בקושי 15 נשים (לא כולל מלכות).
"אין ספק כי אמנות המכתב אבדה במאה העשרים עקב התפתחות הטלפון, ובמידה פחות מזו – בשל הנוחיות המרובה יותר בנסיעות. בנעורי היה אדם מצווה לשלוט באמנות המכתב, אם ביקש לעשות את דרכו בעולם."
תקופת חושך גרועה מימי הביניים, תקופה שהיחיד נמחק על ידי השתלטות האספסוף, תקופה בה ממלאת צביעות, שחיתות ספרותית ורוחנית כל פינה – בתקופה זו רציתי להביע את האידאה של היחיד הקיים בתוך האין-סופי לבדו מול האלוהים.
סיפורו של קספר האוזר – שרבים מכנים אותו "האגדה על קספר האוזר", או החידה, התעלומה, המסתורין – הקסים מאות יוצרים, ציירים, פסלים, סופרים, משוררים, אנשי תיאטרון, מחול וקולנוע.