בנעורי קראתי את קליני בראון, כפי שזה תורגם אז לעברית.
מאוחר יותר גיליתי שהשם הוא קלוני ולא קליני, וגיליתי גם את הסרט הנפלא של ארנסט לוביץ’.
רק מאוחר יותר בחיי, כשהתבקשתי לעצב את סדרת הספרים מרגנית וחלק גדול מהעטיפות של הסדרה, גיליתי את רוחב היריעה היצירתית של מרג’רי שארפ.
בעברית ראו אור תרגומים לספרי ילדים רבים שלה, בעיקר של הסדרה של ברנרד וביאנקה.
קלרה מרג’רי שארפ (1905-1991) היא סופרת אנגליה שנולדה בסיילסבורי.
את ילדותה היא בילתה במלטה. ב-1914 הגיעה ללונדון ולמדה בה צרפתית ואמנות. בגיל 20 היא התחילה לכתוב ספרים קצרים, ובגיל 25 ראה אור הרומן הראשון שלה – פשטידת רודודנדרון.
בזמן המלחמה היא כתבה את קלוני בראון. כמה שנים לאחר מכן כתבה שארפ ספר אחר שהפך למחזה ולסרט – The Lady in Waiting – שם שמשמעותו המילולית היא אשת הליווי של המלכה. וגם הסרט שנעשה על פיו קיבל שם קשה לתרגום – Julia Misbehaves – משהו כמו: ג’וליה מתנהגת שלא כיאות. בסרט כיכבו גריר גרסון ווולטר פידג’ן.
לפני שאספר בהתלהבות על קלוני בראון, משהו על המאייר שאייר חלק גדול מספרי הילדים שכתבה שארפ – גארת ויליאמס.
שמו המלא הוא גארת מונטגומרי ויליאמס, והוא חי בין השנים 1912-1996.
ויליאמס נחשב למאייר אמריקאי, למרות שאת הקריירה שלו הוא התחיל באנגליה. האנגלים כמעט לא מתייחסים אליו, אולי בגלל שחסרה לו ה”צניעות” שיש לארנסט שפארד
או לאדוארד ארדיזונה.
וגם בגלל שכמעט כל הספרים שאייר, שבגללם נכנס לפנתיאון האיור האמריקאי, היו ספרים של אמריקאים. מדובר בספרים שבאמריקה נחשבים קלאסיים, כמו בית קטן בערבה
או סטיוארט ליטל.
וכן הספרים הרבים שעשה להוצאת ליטל גולדן בוקס (באמת, למה עוד לא עשיתי רשומה על הגולדן בוקס?).
ניסיון לנתח את האיורים שלו מביא אותי לכתוב את הדברים הבאים:
גארת ויליאמס אהב מאוד לצייר חיות, בעיקר חיות עם פרווה, ובכך הצטיין. רישומי העט בשחור-לבן שלו מאופיינים בקו די עבה.
ובעיקר – ובכך הוא שונה כל כך משפארד וארדיזונה – הוא לא מוותר על שום פרט, והטיפול שלו באור וצל כמעט לא מדלג על כלום.
…מה שעושה את האיור שלו מסורבל קצת.
כשמדובר בבעלי חיים ובעיקר בבעלי פרוות, הקו שלו מרגיש טוב ונוח.
אך כאשר הוא צריך לתאר בקווים משטחים כמו קירות או חפצים או אפילו מים (תאמינו לי, אני יודע כמה זה קשה), הקווים שלו חסרי נשמה.
גם בעיצוב בני אדם הוא לא מגיע לדרגה של האנגלים בני זמנו.
הטיפול שלו בצבע מכניס אותו מיד למסגרת ה”קיטש” וזה בדיוק מה שהאמריקאים כל כך אהבו, בעיקר בגולדן בוקס.
אבל הסיבה שהוא פה היא כזכור מרג’רי שארפ, שהוא היה השותף שלה לספרי ביאנקה וברנרד.
השילוב הזה הפך את מרג’רי שארפ לכמעט סופרת אמריקאית, מה גם שהמכבש של וולט דיסני עלה עליה בדיוק כמו שהוא דרס את פו הדב.
בשנותיו האחרונות, חי ויליאמס במקסיקו, וכשהיה בן 81, שלוש שנים לפני מותו, הוא סיפר שאייר 97 ספרים.
וכעת חזרה למרג’רי שארפ ולספרים שכתבה למבוגרים. שני הספרים שקראנו כנערים היו חופשה בצרפת וכאמור קלוני בראון:
שניהם יצאו בשנת 1949 כשהייתי בן תשע.
הוצאת מסדה, אבן דרך חשובה במו”לות הישראלית, הוציאה אז סדרת ספרי כיס שהיום הם טרף לאספנים – לא רק בגלל מניעים נוסטלגיים אלא מפני שרובם היו מצוינים. הנה שמות הספרים כפי שהם מופיעים בכריכה האחורית של “חופשה בצרפת”:
הנה עטיפה לספר קלוני בראון, שעשיתי להנאתי שנים רבות לאחר שקראתי את הרפתקאותיה של אחיינית האינסטלטור שהפכה לעוזרת בית, ספר שממנו למדתי משהו על המעמדות באנגליה:
ארנסט לוביץ’, גאון הקומדיה, כמעט שלא שינה את הסיפור. הוא ליהק בתפקידים הראשיים את שארל בואייה וג’ניפר ג’ונס.
הנה הכרזה של הסרט, מגדולי הקומדיות של כל הזמנים בקולנוע:
אם לא ראיתם, חפשו אותו. מובטחת לכם הנאה.
*
ולסיום, מרג’רי שארפ לא מוזכרת במילון הסופרים של אוקספורד (למרות שאת המילון ערכו שתי נשים), אבל היום יש לה תחייה מסוימת. זוכרים לה את האומץ שגילתה בימי הבליץ ואת ההומור הנפלא שלה.
ב- 2016, לאחר כמה שנים שלא היה אפשרי למצוא ספרים שלה על המדפים, יצאו לאור עשרה ספרים במהדורה דיגיטלית.
בסך הכול כתבה שארפ 28 ספרים לגדולים, 14 ספרים לילדים וארבעה מחזות.
אין לי ספק שבקרוב יגלו אותה גם בארץ.
אני זוכר שראיתי את הסרט של דיסני בקולנוע אואזיס ברמת גן בשנות השבעים… מעולם לא חשבתי לחפש את הסופרת ולא שמעתי על הרבה מהספרים שהזכרת… יש מה להשלים 🙂
תודה וחג שמח!
אין כמו מרג’רי שארפ! (פרט אולי לפ.גי. וודהאוז).(וטהורן סמית) היא נהדרת. יש לה דרך מאד מעודנת להגיד דברים נוראים.
תודה נוניק
אם את שואלת אותי, סאקי עולה על כולם
לאמא שלי היו חלק מהספרים בסדרה של ספריה לעם. ברנרד וביאנקה עובדו לסדרה מצויירת שאני זוכרת. את
בית קטן בערבה יש לי , לא ידעתי שהמאייר כל כך מפורסם. הבנתי בדיוק למה התכוונת כשכתבת על האיורים שלו.לא הייתי שמה לב לזה לבד. אני מחכה שתכתוב על גולדן בוקס .
קלוני ובראון לא ראיתי ולא שמעתי. הולכת לחפש ולראות.
תודה שאתה מסביר וממליץ ומרחיב את האופק.
חג שמח!