שני מאיירים שאוהבים יין
אני יודע לדקלם מילים כמו "עפיצות" אבל אני לא מצליח לקשר את זה עם הנוזל שאני שותה.
תרבות בינארית תלת דורית
עוֹד מְעַט קָט נֵדַע מִי יַמְשִׁיךְ וּמִי יֻדַּח, מִי יַעֲלֶה לַסִּבּוּב הַבָּא, מִי יִבְכֶּה וּמִי יִפְרֹשׁ, מִי לֹא יַעֲמֹד בַּלַּחַץ, מִי הַגִּבּוֹר שֶׁיַּגִּיעַ רִאשׁוֹן, מִי יְגַלֵּם אֶת שׁוּרַת הַמַּחַץ.
הנזל וגרטל – ממתקים למאיירים
הרבה פסיכולוגיה נשפכה לתוך הסיפור הזה.מישהו קבע למשל שבית הממתקים של המכשפה מסמל את גופה של האם שמאכילה את התינוק.
המאיירת ברברה קוני והעלמה רמפיוס
הספר הזה היה הצלחה עצומה, ואני מניח שהוא חיזק את מדינת מיין כאתר תיירות, ואף הביא לקביעתו של "יום ברברה קוני".
חופש במוסף לספרות
השנים בהם פעל ב"ידיעות אחרונות" המוסף לספרות בעריכתם של זיסי סתוי ושולה גלבוע שהמשיכה אותו, היו בשבילי שנים נפלאות, שבהן יצרתי מאות איורים.
זה היה קצת לפני שאלוהים הכין מַטְבֵּחַ
אחד התפקידים של השירה ובעיקר של החריזה הוא לרכך את המציאות.
שתי מאיירות – אחת מקיבוץ, אחת מאוסטרליה
שתי דמויות שלא היה סיכוי שייפגשו במציאות, אבל משהו בעבודות שלהן גורם לי לחבר ביניהן.
תעלומת הארגזים וביאור לציור
"לְפֶתַע פִּתְאֹם נִשְׁמְעוּ שְׁרִיקוֹת עַזּוֹת, חֲטוּפוֹת, מֵאוֹתָן הַמַּרְעִידוֹת אֶת הָאֲוִיר. הַשּוֹדֵד הִזְדַּקֵּף, כְּאִלּוּ חִכָּה לָהֶן כָּל הַזְּמָן…"
כשקריקטוריסט פראי מצייר לילדים
על ג'רלד סקארף וג'יין אשר והיצירה המשותפת שלהם, וכיצד אלוף המגזימים מיישר את עצמו עבור הוצאות לאור