המאיירת ברברה קוני והעלמה רמפיוס

שלושה שבילים הובילו אותי להתעניין במאיירת ברברה קוני.

מתישהו בשנות ה-80 הגיעה לארץ סוזן צ'בלאו, שהייתה אוצרת האמנות במוזיאון היהודי בניו יורק. חברי יוסל ברגנר, שאותו ביקרה, הביא אותה אליי. לאחר חודש קיבלתי בדואר חבילה ובה הפתק הזה:

ואיתו הספר הזה:

לאחר זמן מה נתקלתי בספר אחר, שהיה אוסף מאמרים על איור, וקראתי בו רשימה שכתבה קוני על הטכניקה שנקראת "סקראצ'בורד". הנה איורים שלה משם שבעזרתם היא מדגימה את תהליך העבודה:

בעבר כתבתי על הטכניקה הזאת ואפילו התנסיתי בה, אם כי לא איירתי באמצעותה אף ספר, וכשרציתי חיקוי לחיתוך עץ בחרתי בדרך הקלה, כלומר ציור בצבע לבן על שחור.

השביל השלישי שהוביל אותי אליה היה הספר הזה:

אליו הגעתי כשעבדתי על הרשומה על שירת הים של דנה.

וחוץ מזה, ברברה קוני נולדה ב-6 באוגוסט, שהוא יום הולדתה של ענת פוֹקס, האסיסטנטית שלי.

אז מי זאת ברברה קוני?

הנה עוד צילום שלה:

היא נולדה בברוקלין בשנת 1917 ומתה בשנת 2000. אימה הייתה ציירת, וברברה כבר מילדות הייתה מוקפת בצבעים, ניירות, מכחולים ובדים. היא למדה אמנות והתמחתה בהדפס, ובמלחמת העולם השנייה, כשהייתה בת 25, התגייסה לצבא ארה"ב והייתה קצינה.

כשהתחילה את דרכה כמאיירת התמחתה קוני, כפי שהזכרתי, בטכניקת ה"סקראצ'בורד". הנה כמה איורים שלה מהתקופה הזאת. כולם מהספר קרא לי עוד סיפור:

לאט לאט, עם התפתחות הדפוס, עברה קוני לאייר בצבע, ועם הזמן הפכה לכותבת ומאיירת ספרי ילדים אהובה וידועה. היא זכתה בשתי מדליות קולדקוט – מהפרסים החשובים לאיור בארה"ב.

מדליה אחת היא קיבלה על הספר הזה:

הפופולאריות שלה הייתה כה גדולה, שמושל מיין קבע את ה-12 בדצמבר כ"יום ברברה קוני", שנחשבת שם ל"אוצר לאומי". התאריך הזה נקבע ארבע שנים לפני שקוני הלכה לעולמה.

בשנת 1982, כשקוני הייתה בת 65, ראה אור הספר הזה:

את ההשראה לספר היא קיבלה מאישה אמיתית, הִילדה המלין (אדוארס), "גברת התורמוסים", שחיה אף היא במיין, ובמטרה להפוך את העולם לטוב יותר היא פיזרה זרעי תורמוס לאורך חופי מיין.

בספר היא מספרת על הַיַלדה אליס, שבהמשך הסיפור תהפוך למיס רמפיוס (כנראה על שמו של הבוטנאי גאורג אברהרד רומפיוס). אליס גדלה על ברכיו של סבה, מהגר עתיר דמיון, שנטע בה את המשפט: "את חייבת לעשות משהו כדי להפוך את העולם ליפה יותר".

מיס רמפיוס החלה את דרכה כספרנית:

בהקשר זה יש לציין שקוני ראתה בספריות את מרכז התרבות והרבתה לשבח ספרנים וספריות כמעט בכל ספר שכתבה ואיירה.

ואז יצאה מיס רמפיוס לטיולים בעולם:

גם זה לקוח מהביוגרפיה של קוני, שהרבתה לטייל.

ובסופו של דבר אליס הפכה ל"גברת התורמוסים":

אני מניח שהספר הזה, שהיה הצלחה עצומה, חיזק את מדינת מיין כאתר תיירות, וזה מה שהביא ל"יום ברברה קוני".

קוני איירה ספרים רבים. הנה כמה מהם:

ולסיום הספר שבו פתחתי, זה שקיבלתי מסוזן האוצרת. מסופר בו על אווזה קטנה שיוצאת בלילה מהבית בחשאי ורואה (בדמיונה) דברים מוזרים, כמו זאב בשמיים:

ומעירה את האיכר, ששולח אותה הביתה… מין גרסה של זאב זאב.

בסופו של דבר, בזכות הדמיון שלה, האווזה מצליחה להיחלץ מהשועל (האמיתי) שמאיים לאכול אותה:

והנה שני עמודים עם סקיצות שלה:

וזה ריאיון איתה שכדאי לראות.