עוד על פרנסואה וגעגועים לאבנר
המפגש בין אבנר לפרנסואה היה טבעי. לשניהם הייתה גישה דומה ליצירה החזותית. שניהם היו ציירים, פסלים, מאיירים ומעצבים גרפיים, ושניהם לא חיפשו את "מה שהקהל יאהב".
סימניות – לא ממש אוסף
כל סימנייה היא הזדמנות לספר סיפור
מילימשוגעות
הסיכוי שיהיה לי כמאייר לצייר אי פעם "משולש שגלש" או פשפש שמשפשף שף הוא אפסי למדי
סירל בשירות הפרסום
כמו אצל יוצרים גדולים אחרים, האיורים והטקסטים של סירל לא רק מושפעים מסטריאוטיפים אלא גם יוצרים מקבעים סטריאוטיפים.
בעלי חיים בחוצות לונדון
סיפוריהם של כמה פסלים של בעלי חיים שאפשר לפגוש ברחבי לונדון
סיפורים מאחורי האיורים ובקשה מהקוראים
חלק מהם אני לא זוכר מתי ולמה ובאיזה הקשר עשיתי אותם – אולי מישהו מכם יודע למה נועד האיור?
סופרים בשם בדוי
מאחר שבחרתי להקדיש את הרשומה לשמות עט של סופרים, מייד מתבקשת השאלה: למה רק סופרים? מה עם מוזיקאים או אמנים מתחומים אחרים?
כמו שאיש אחד אמר (4)
"הבעיה בלהיות בעל ראש פתוח היא הסכנה שאנשים יתעקשו לבוא ולהכניס שם משהו".