סימניות – לא ממש אוסף

****************

 

למעט ספרים, שמתאספים מעצמם, מעולם לא הייתי אספן. גם בילדות, כשחברים היו אוספים בולים, היה לי אוסף קטנטן שממש לא התעניינתי בו.

מכיוון שאני קורא בו-זמנית יותר מספר אחד, הצטברו אצלי במשך הזמן סימניות רבות, וכל סימנייה היא הזדמנות לספר סיפור קצר או משהו שמתקשר אליה אסוציאטיבית.

חנות הספרים "האצ'ארדס" ברחוב פיקדילי בלונדון, שזאת הסימנייה שלה:

שייכת כבר מזמן לרשת החנויות של "ווטרסטון", אבל היא עדיין נושאת את השם "האצ'ארדס".

"הצ'ארדס" טוענת להיות חנות הספרים הוותיקה ביותר בממלכה הבריטית. היא נוסדה בשנת 1797.

זאת הייתה חנות הספרים האהובה על אוסקר ויילד. השולחן בקומת הקרקע, שעליו היה חותם ויילד על ספריו, נקרא עד היום "השולחן של אוסקר".

אם תהיו שם, אל תזכירו את שנת 1939, שאז נרכשה "האצ'ארדס" על ידי גדול הנוכלים של התקופה, קלארנס האטרי.

אם "האצ'ארדס" מוכרת לרבים, הרי שחנות הספרים "ג'ון סנדו" בצ'לסי שבלונדון מוכרת פחות אבל מאוד מומלצת.

הבעלים ג'ון סנדו פתח אותה רק ב-1957 אבל מאז היא גדלה והתפרסמה.

באחד הביקורים שלי שם ראיתי את מייקל קיין, והמוכרים התפארו בפניי שהוא לקוח קבוע.

עוד חנות ספרים שאני אוהב, והפעם בניו יורק, היא ה"סטרנד" הידועה והנפלאה. הנה שתי סימניות שלה:

רק פעמיים בחיי ביקרתי בניו יורק ובמהלך הביקורים האלה בכל ערב בילית בסטרנד.

ועד היום אני לובש את החולצות שלהם:

עוד חנות, והפעם חנות אינטרנטית, שכבר נסגרה והשאירה אותנו עם הסימניות, אותן עיצבו ידוענים שהיו לקוחות החנות. כוונתי לחנות Book Depository. הנה סימנייה שלהם:

היא צוירה על ידי שחקנית סינית בשם לי אי טאנג.

והנה סימנייה שרכשתי ב"גלוב" (שחזור תיאטרון ה"גלוב" של שייקספיר בלונדון):

את הסימנייה הזאת נדמה לי שקניתי במוזיאון הסופרים בדאבלין:

דווקא לאירים – שכעת נחשבים לשונאים שלנו, עד כדי כך שהחזרנו מהם את השגריר – יש מוזיאון לספרות.

נכון שהאנגלים מתייחסים לג'ורג' ברנרד שואו ולאוסקר ויילד כאל סופרים אנגלים, אבל האירים, מתוך רגשי גאווה או נחיתות, זוכרים היטב את המוצא שלהם.

למי שלא זוכר, גם אימא של אוסקר ויילד היתה אשת ספרות חשובה. הנה היא, ליידי ויילד, או בשמה הספרותי "ספראנצה":

הנה סימנייה של מרכז קפקא:

את מה שנקרא "מרכז פרנץ קפקא" בפראג למדתי להכיר כשנסענו כמה חברים ללוות את חברנו יוסל ברגנר, שהציג שם באוניברסיטת קארל תערוכה של ציורים לכתבים של קפקא. יוסל אהב את קפקא, בין השאר בגלל שאביו של יוסל, הסופר והמשורר האידי מלך ראביטש, היה הראשון שתרגם את קפקא לשפה זרה, כלומר אחרי התרגום של מילנה לצ'כית כמובן. שני סיפורים ראשונים של קפקא תורגמו לאידיש, שפה שקפקא אהב וניסה ללמוד.

בפתיחת התערוכה של יוסל, נכחו גם שתי בנות אחיותיו של קפקא שחיו אז בפראג די בעוני, ויוסל היה שולח להן מדי פעם קצת כסף. כשהן שמעו את המנכ"ל של "מרכז קפקא" מדבר, הן אמרו לנו באנגלית רצוצה: "הם כולם מדברים ומתפרנסים מהדוד פרנץ, ואף אחד מהם לא קרא מילה אחת שקפקא כתב…"

הנה יוסל בערב הפתיחה:

והנה סתם סימנייה יפה מפראג:

וכעת לכמה סימניות מהארץ.

בשנת 1976 יזמה הוצאת "כתר" ספרייה לילדים אותה ערכה אסתר סופר:

סופר הייתה מוכרת מאוד כשדרנית רדיו וטלוויזיה, בעיקר בתוכניות לילדים.

הסדרה הזאת הביאה לילדים ספרים רבים, ביניהם ספר הילדים הראשון שכתב אפרים סידון עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור וגם את והילד הזה הוא אני, שכתב יהודה אטלס ואני איירתי.

הנה הסימנייה של "כתר" ששמורה אצלי:

זאת הזדמנות לספר כאן שוב את מה שיהודה אטלס מספר תמיד – שהוא התחיל לכתוב את שירי "והילד הזה" לאחר שקרא את הספר הנפלא "משק יגור טיוטה" של חברנו יורם טהרלב. אז הנה יורם, יודה ואני, שלושת הקופים המזוקנים:

בשנת 2001 יזמה והקימה נירה הראל את אתר ספרי הילדים דףדף. לבקשתה של נירה גם אני עזרתי בהקמה, וכשעלה האתר, לכל אחד מהנושאים עיצבתי מעין מפלצת חביבה שהובילה אותו.

הנה שני הצדדים של הסימנייה שהוצאנו לקוראי "דףדף":

והנה כמה מהמפלצונים:

אגב, יש לי המון סימניות כאלה. אם מישהו רוצה סימנייה של דףדף למזכרת הוא מוזמן לקבל.

עוד מפעל יפה בתחום ספרי הילדים הוא "ספרים שאהבתי", ספרים מתורגמים שהמליץ עליהם יהודה אטלס, חוקר בתחום הספרים לילדים. לבקשתו של יהודה הכנתי פורטרטים של הסופרים, שהודפסו בגב הספרים.

כמו שאני מספר תמיד, אני די חלש בפורטרטים, וכשאני עושה את זה אני בדרך כלל משתמש בצילומים. המילה "משתמש" היא עדינה, כי אני פשוט מעתיק. הנה כמה פורטרטים מהסדרה:

והנה שני צדדים של הסימנייה:

ידידי המנוח אריה ניר הקים את ההוצאה שנקראה בשמו. בהוצאה הזאת יצא הספר שתרגמתי והוספתי הערות רבות וטיולים:

אריה התאהב ברעיון של ספרים מוערים והוציא כמה נוספים. אחד מהם היה הקלברי פין. הנה כמה סימניות שאריה הדפיס עם איורים מהספר:

אני מרבה לשוטט בחנויות ספרים יד שנייה, ולכמה מהן יש כמובן סימניות.

הנה סימנייה של איתמר, שבמשך שנים היה המוביל בתחום הזה והיום כבר לא פועל:

והנה סימנייה של "הגלריה לספרות" בירושלים, חנות שאני אוהב מאוד:

והנה החנות מבפנים, שאני ממליץ להיכנס אליה:

ועוד חנות שאני אוהב, הפעם בתל אביב, היא "מדף הספרים של פאני".

והנה פאני בחזית החנות שלה ברח' טשרניחובסקי:

אגף הספריות של עיריית תל אביב יזם הוצאה של סימניות עם ציורים של קוראים. הנה סימנייה כזאת עם איור של טלי פלד מנווה אביבים:

***