המוזיקאים מהעיר ברמן
זהו סיפורן של ארבע חיות משק זקנות, שאחרי שנים שהן תרמו תרומות חשובות לבעלי הבתים שלהן, היחס אליהן הופך להיות מחפיר והן אפילו מועמדות לחיסול.
זהו סיפורן של ארבע חיות משק זקנות, שאחרי שנים שהן תרמו תרומות חשובות לבעלי הבתים שלהן, היחס אליהן הופך להיות מחפיר והן אפילו מועמדות לחיסול.
מאחר שקשה וגם לא רצוי לתאר במילים מה זה בדיוק הומור צ’כי, אני מרשה לעצמי לומר שזה מה שמשתרע בטווח שבין ההומור הפרוע משולח הרסן של האשק להומור העדין והמופנם של רות בונדי
כוונתי לפיסול שמלכתחילה נועד להצחיק ולא דווקא פיסול שמצחיק אותי. ברומא למשל יש המון פסלים שאותי הם מצחיקים, אבל מי שעשה אותם ממש לא התכוון להצחיק.
האמנים שהתקבצו סביבו עסקו בעיקר בדמות האנושית וברגשות. הרבה הומור היה ביצירות שלהם
אין כמעט דמות שאתם מכירים מהקריאה בספרים הקלאסיים, ובעיקר בספרים לילדים, שלא תמצאו אותה יצוקה בברונזה, ולפעמים גם בחומרים אחרים
כשגיליתי את קסמי החבורה שכינתה את עצמה Cabaret Mechanical Theatre, ראיתי כמה הומור אפשר להוסיף לצעצועים כאלה בעזרת תנועה פשוטה.
בשלב מסוים הוא הרגיש לא נוח כמאייר. ולמרות שכל העולם המקצועי הכיר בו כאושייה מרכזית בעיצוב ובאיור, הוא החליט שהוא פסל.
אם לשפוט לפי האנדרטאות בחוצות לונדון, אז כנראה שזאת עיר של גברים. בין מאות הפסלים והאנדרטאות בחוצות העיר תמצאו בקושי 15 נשים (לא כולל מלכות).
סיפורו של קספר האוזר – שרבים מכנים אותו “האגדה על קספר האוזר”, או החידה, התעלומה, המסתורין – הקסים מאות יוצרים, ציירים, פסלים, סופרים, משוררים, אנשי תיאטרון, מחול וקולנוע.
קשה לי להבין איך קרה שעד לפני שנתיים לא הייתי בבקבוק העור? הרבה יותר קל לי להבין את דיקנס ואת ברטראם ואדרום מאץ מאשר את עצמי.
אז כשיוסי שאל אותי, לאן ניסע ביום ראשון? אמרתי, לקובהאם.