התנ"כנחים – ממש לא לילדים
במקאמות הנפלאות שלו, אפרים לא רק שלא השמיט את הדברים הקשים, אלא אפילו הדגיש אותם
במקאמות הנפלאות שלו, אפרים לא רק שלא השמיט את הדברים הקשים, אלא אפילו הדגיש אותם
ברשומה הזאת בחרתי להראות פרשנויות והרחבות חזותיות של אחד הטקסטים הקשים שנכתבו אי פעם.
הרעיון לפוסט עלה לי כשהגעתי עם אפרים סידון למפגש עם ילדים בבית ספר, שם קיבלנו איורים שהילדים הכינו לעטיפת הספר הזה
בגלל הקשר של פוזי סימונדס לאחד מגדולי כותבי הנונסנס, הילרי בלוק, החלטתי להעלות שוב רשומה נשכחת ולהוסיף עליה תוספות
האנגלים אוהבים כמובן להשתמש ברוחות רפאים שיש להן מידע שאין לבני אדם רגילים. בספרות זה היה קיים אפילו לפני המלט, ובסיפור הזה דיקנס מביא את הסיטואציה הזאת לשיא.
ראו, אני כמחבר אליעזר והגזר, נחלץ אני לכם לעזר, ומגיש על מגש כסף מגילה-מגעילה, ומרשה לכם לנסר, לחסר, לקצר, לגהץ, לחבץ, לשפץ…
פעם מישהו ניסה להסביר לי מה ההבדל בין אמונה לאמונה טפלה. שכחתי את ההסבר אבל לפחות דבר אחד משותף יש ביניהן
הקפדתי מאוד לצייר את כל היהודים החרדים זקופי קומה, יפי תואר ובעיקר בעלי אף סולד, ואת החילונים עיצבתי ברוח הציורים האנטישמיים.
"אין ספק כי אמנות המכתב אבדה במאה העשרים עקב התפתחות הטלפון, ובמידה פחות מזו – בשל הנוחיות המרובה יותר בנסיעות. בנעורי היה אדם מצווה לשלוט באמנות המכתב, אם ביקש לעשות את דרכו בעולם."