מתמרה דרו ועד פוזי סימונדס, דרך צ'סטרבלוק

לאחרונה ראיתי שוב את הסרט הבריטי מצוין תמרה דרו, ונוכחתי לדעת שהוא מבוסס על רומן גרפי של פוזי סימונדס. או בשמה המלא רוזמרי אליזבת "פוזי" סימונדס:

בעבר סיפרתי עליה כשיצא לאור הספר הזה במסגרת סדרת המאיירים בהוצאת תמז אנד הדסון:

בגלל הקשר של פוזי סימונדס לאחד מגדולי כותבי הנונסנס, הילר בלוק, החלטתי להעלות שוב רשומה נשכחת שאז נקראה צ'סטרבלוק, ולהוסיף עליה תוספות, וגם לשלב את האיורים המצוינים של סימונדס.

עד כמה האמונה הדתית משפיעה על דרך חייו והשקפותיו הפוליטיות של המאמין?

גם במציאות שלנו כאן ועכשיו יש דוגמאות רבות של מי שהאמונה שלו (או שלה) לא משפיעה על תפיסת עולמו הפוליטית או החברתית ויש אחרים שאצלם האמונה הדתית היא זאת שנמצאת בחזית ומפלסת את דרכם הפוליטית.

לסוג האחרון שייכים שני היוצרים האלה:

הילר בֶּלוֹק (1953-1870):

וגילברט קית צ'סטרטון (1936-1874):

בלוק, שנולד בצרפת והגיע לאנגליה בגיל שבע, נחשב לאיש רוח אנגלי. כשאני אומר "איש רוח" אני מרגיש צורך לפרט. הוא היה: היסטוריון, חבר פרלמנט, עיתונאי ועורך עיתון, נואם מבריק, סופר ילדים וימאי (ייתכן ששכחתי משהו אז תחפשו עליו בגוגל).

הוא נחשב לאחד מגדולי כותבי הנונסנס באנגלית. לעברית הוא כמעט לא תורגם, כנראה בשל היותו אנטישמי מוצהר. הנה הספר שכתב על היהודים:

הנה כמה מספריו שזוכים להימכר עד היום:

צ'סטרטון מוכר לנו היטב בעיקר בזכות תמימותו של האב בראון המצוין. זוהי עטיפת הספר שיצאה בעברית בתרגום הראשון של משה דור:

וגם בזכות האיש שהיה יום חמישי, שבהחלט כדאי לכם לקרוא, אם לא קראתם.

בעברית יצא גם הספר הזה:

כשהיה צ'סטרטון בן 44, לאחר שהכיר את בלוק, שהפך להיות תאומו הרוחני, הוא נטבל לקתוליות. כמו שכבר רמזתי בפתיחה, הקתוליות של השניים הייתה נוכחת בכל דבר שהם כתבו.

הם היו ה"נגד" האולטימטיבי: נגד "התקופה המודרנית", נגד ספקנות, נגד כמעט כל דבר שנכתב בספרות בימיהם, נגד המטריאליזם המדעי, נגד אימפריאליזם, נגד קפיטליזם, ובעיקר נגד סוציאליזם, שאחד ממייצגיו בימיהם היה ג'ורג' ברנרד שו. ובכלל, לפי דעתם העולם צריך לחזור לימי הביניים, מה שמזכיר גם את ה"פרה-רפאליטים" ואולי אפילו את ג'ונתן סוויפט.

הנה כאן בלוק וצ'סטרטון בצילום עם ג'ורג' ברנרד שו:

לג'ורג' ברנרד שו היו ויכוחים אין-סופיים בכתב ובעל פה עם השניים האלה, והוא זה שנתן לצמד הזה את הכינוי "צ'סטרבלוק".

שו תיאר מין מפלצת קדומה בעלת ארבע רגליים, שהופיעה כדי להציל את העולם מהסכנה של הקולקטיביזם הליברלי והסוציאליזם. הרגליים האחוריות הדשנות עליהן עומדת המפלצת הן של צ'סטרטון, והחלק הקדמי הוא של בלוק – זה החלק השיפוטי, החד, הרזה והמתנשא.

עד היום לא ראיתי ביטוי חזותי למפלצת הזאת, אז אני הרשיתי לעצמי לנסות ולצייר אותה, למרות שאני בטוח שג'ורג' ברנרד שו היה כועס, שכן הוא רצה שהדימוי יישאר בתחום המילים:

לצ'סטרטון היה גוף ענק, והנה הוא באיור שלי עם קטע מתוך הספר שלי לונדון בעקבות סופרים וספרים:

עד היום מאשימים אותו בתמיכה בפשיזם ובעיקר במוסוליני.

הקריקטוריסטים של התקופה ממש חגגו על דמותו של צ'סטרטון. הנה כמה דוגמאות:

והנה הוא בקריקטורה של מקס בירבום הנפלא.

אגב, צ'סטרטון ביקר בארץ ישראל לאחר שנכבשה על ידי אלנבי. הוא כתב ספר בשם ירושלים החדשה, ובאופן פרדוקסלי תמך בציונות ממניעים אנטישמיים. "זה יקטין את מספר היהודים באירופה", הוא אמר.

לאחר שתיארתי בקיצור ובאופן די חובבני את הצד האידאי והלוחמני של הזוג הזה, אני רוצה להראות כמה מדברי הנונסנס ששניהם כתבו.

צ’סטרטון, שהיה גם מאייר מחונן, אייר בעצמו את החרוזים שלו בספר הזה, מלבד האיור שעל העטיפה, שהוא של ויליאם ראשטון:

הנה איורים לשיר The Oneness of the Philosopher with Nature – (אחדות הפילוסוף עם הטבע):

האיורים שלו היו מלאי תנועה ותנופה. הנה שלושה איורים לשיר On the Disastrous Spread of Aestheticism in All Classes (על ההתפשטות הרת האסון של האסתטיקה בכל מעמדות החברה):

ספרי הנונסנס של בלוק זכו להצלחה עצומה, בעיקר ספרי המוסר לילדים.

אחד הספרים האהובים עליי הוא ספר החיות הרעות לילדים הרעים:

הנה שלוש חיות מתוך הספר הזה:

ומכאן לפוזי סימונדס, מאיירת שאהובה עליי במיוחד.

היא נולדה באנגליה בשנת 1945. הנה כמה דברים שהיא כתבה על עצמה:

גדלתי בצל ספרייה ענקית, שהיו בה כרכים של פאנץ', אוספי הקריקטורות של ג'יילס וספרים של פונט ושל רונלד סירל שנהגתי לעיין בהם.

כבר בילדותי הייתי מצרפת לציורים שלי טקסטים. החיבור בין ציור למילים תמיד קסם לי.

עוד לפני שהיה לי טור קבוע בגארדיאן איירתי באופן מזדמן למגוון מאמרים בעיתון. הם היו מתקשרים אליי ואומרים לי "יש לנו שטח מסוים בעיתון שצריך שם איור עד שעה 5:00. את יכולה?" הגדלים היו יכולים להיות שני אינצ' או חצי עמוד. לימדתי את עצמי לאייר מהר, ובדרך כלל השתמשתי בקו עבה.

רק כשהתחלתי לכתוב ולאייר ספרים לילדים, נפגשתי עם הצבע. הייתי קצת מבולבלת – יש כל כך הרבה צבעים…

אני משרבטת המון, אבל אני לא יוצאת לצייר ברחוב. אני לא מסתדרת עם הסקרנים. אבל אני אוהבת לצאת ולהתבונן ולצייר מהזיכרון כשאני חוזרת הביתה.

עד כאן דבריה של פוזי סימונדס, אותם הבאתי בעיקר משום שאני מזדהה עם חלק גדול מהדברים.

בשנת 1991 יצא לאור הספר הזה:

אסור להתבלבל עם מתילדה של רואלד דאל.

מתילדה של בלוק הוא סיפור קצר ומחורז בן 50 שורות, ששמו המלא הוא מתילדה שאמרה שקרים ונשרפה למוות.

הנה סקיצות שעשתה סימונדס לדמותה של מתילדה:

והנה שישה עמודים מהספר, שבעיניי הוא אחד הספרים המאוירים המשובחים שיצאו באנגליה בשנות ה-90.

שש שנים מאוחר יותר, ב-1997, פנו העורכים של הוצאת פוליו לסימונדס שתאייר את הספר הזה:

ושם, פרט לכמה איורים בצבע, היא הכינה איורים בשחור-לבן.

הנה האיורים לשמונת הפרקים של הספר:

ואם פתחתי את הרשומה בסרט תמרה דרו, שמבוסס על רומן גרפי של סימונדס, אז הנה סקיצות לדמותה של תמרה:

והנה עוד שני דפי סקיצות לדמויות מהסרט:

את הרשומה הקודמת על בלוק וצ'סטרטון, עם תוספות אחרות, תוכלו לקרוא כאן.