עקידת יצחק – פרשנות חזותית

כאשר האמן הפלסטי – הצייר או המאייר – מתרגם טקסט לציור או איור, יש בציור פרשנות או מידע שלאו דווקא נמצא בטקסט, לרוב בגלל הבדלי השפות. הרשומות שלי פה עוסקות הרבה בפרשנות הזאת, שאפילו היוצר לא תמיד מודע לה.

ברשומה הזאת בחרתי להראות פרשנויות והרחבות חזותיות של אחד הטקסטים הקשים שנכתבו אי פעם.

וכוונתי ל-14 שורות מספר בראשית פרק כ"ב – סיפור עקידת יצחק:

רובנו מכירים ציורים רבים שעוסקים בעקידת יצחק, ולמי שלא זוכר, הנה ציור של קאראווג'ו:

ורישום נפלא של רמברנדט:

הפעם אביא דוגמאות רבות בלי לציין את שם הצייר. גם כי לא את כולם אני יודע וגם במקרה זה השם פחות חשוב לרעיון הכללי של הנושא.

ציירים רבים ציירו את הילד יצחק שאביו מעמיס עליו את העצים (מעניין למה הוא לא סחב אותם בעצמו) ועוד סצנות קשורות, כולל למשפט הידוע: אתם שבו לכם פה עם החמור.

כאן בחרתי להתייחס לסצנה שבה נראה יצחק עקוד על המזבח ואברהם מתכונן, כמו שכתוב:

וישלח אברהם את ידו וייקח את המאכלת לשחוט את בנו.

(הכותב, כפי שאתם רואים, לא חוסך מאיתנו שום זוועה).

הפרשנות החזותית מתחילה כבר מגילו של יצחק. אנחנו יודעים שהוא מספיק גדול וחזק לשאת את העצים, אבל בן כמה הוא?

וגם מה זה המזבח הזה שעליו עוקד אברהם את בנו? איך הוא נראה?

האם יצחק שוכב, יושב או עומד?

והמחשבה המיידית שעולה לי כמאייר כשאני קורא את הטקסט הנורא הזה היא: מה חושב ומה מרגיש יצחק.

אין הרבה מאיירים שהתמודדו עם המחשבה הזאת.

ברוב הציורים או האיורים אין קשר עין בין האב לבנו. מה שאומר שיצחק, ברוב הציורים, גם לא רואה את המלאך.

מצאתי רק איור אחד שבו יצחק מביט בתמיהה אל אביו:

המלאך באיור הזה נראה מאוד ארצי, עומד על האדמה, ממש לא מתאים למשפט: ויקרא אליו מלאך אלוהים מן השמים.

(שימו לב שהוא גם מצביע על האייל, כדי שאברהם לא יפספס אותו..). וזה גם מעמיד בפנינו את השאלה: האם יצחק רואה את המלאך?

הנה בעיה שהכותב יכול להתעלם ממנה והמאייר לא.

כלומר: מה היחסים בין יצחק למלאך?

הנה איור שממנו אפשר להבין שיצחק ראה את המלאך:

ואולי גם באיור הזה:

אבל כאן המאייר עושה מאמצים גדולים להראות לנו שהמלאך הוא "אלוהי", ולכן אולי רק אברהם רואה אותו.

ואולי כדאי לפתור את הבעיה על ידי כך שאברהם מסתיר בידיו את עיניו של יצחק, כמו שעשה רמברנדט:

או כמו באיור הזה:

או שאברהם טרח קודם לכסות ליצחק את העניים:

שימו לב לאיור האחרון, בו המלאך לא מצביע על האייל אלא כלפי מעלה, אולי כדי להביע משהו כמו: "זאת פקודה של אל עליון…" ואכן אברהם לא מביט אל המלאך אלא למעלה, איפה שאולי נמצא אלוהים.

האם המאייר בחר לצייר את הסצנה לפני שמגיע מלאך האלוהים לעצור את הטרגדיה?

או שמא, כמו ברוב האיורים, המלאך כבר קיים בסצנה?

וכאן אני מגיע לפרשנות המעניינת ביותר, והיא אודות הקשר בין מלאך האלוהים לאברהם.

המשפט בתורה הוא: ויקרא אליו מלאך אלוהים מן השמים ויאמר: אברהם, אברהם…

כלומר המלאך נמצא למעלה בשמים וזקוק לקרוא פעמיים בשמו של אברהם, כדי שזה ישמע ואולי גם יראה אותו.

אבל רוב המאיירים לא מסתפקים בכך שהמלאך קורא מרחוק ואומר "אל תשלח ידך אל הנער", אלא הוא ממש מחזיק את ידו של אברהם, כדי למנוע ממנו את השחיטה ולא מסתפק בכוחן של המילים.

הנה, אני חוזר על זה:

המאיירים לא מסתפקים בכוחן של המילים…

זה מתחבר עם כמה אמירות שהעליתי ברשימות שלי, כמו זאת:

לסופרים יש יותר צורך בדמיון מאשר למאיירים. במילים אחרות: למאיירים קשה למצוא דרכים כדי "לערפל" דברים או להעביר מסרים עמומים ובוודאי קשה להם לאייר דברים שאין להם ביטוי חזותי, כמו מחשבות.

מי שכתב את הטקסט הזה לא חשב אפילו לכתוב שאלוהים בכבודו ובעצמו אומר לאברהם לא לפגוע בבנו. את זה עושה "מלאך האלוהים".

אז איך ציירים ומאיירים מציירים את "מלאך האלוהים", ובעיקר איך הם מציירים את הקשר של המלאך לאברהם?

מעט מאוד ציירים ציירו את מקומו של המלאך בהתאם לטקסט, כלומר למעלה בשמים, משם הוא קורא לאברהם (פעמיים כאמור) כמו כאן:

אצל רוב הציירים והמאיירים המלאך מונע ממש פיזית מאברהם את השחיטה ואפילו נאבק איתו:

הפעולה הזאת, המניעה מאברהם לעשות את הדבר הנורא מכול, מעניינית אותי במיוחד. תראו כמה אפשרויות יש לזה – ופה יש רק קומץ מהעושר הענק של הציורים:

עוד שאלה מעניינת שכדאי לבדוק מה מקורה היא: למה אברהם תמיד לבוש למשעי ואילו יצחק ברוב הציורים עירום כמעט לגמרי, למעט איזו סחבה קטנה לכיסוי הערווה?

נכון, בגלל המנהג לצייר הרבה עירום במסגרת לימודי האמנות, רבים מהאמנים חיפשו הזדמנות לצייר דמויות עירומות. ייתכן שזה בגלל הרעיון שמתבטא במשפט "עירום יצאתי מבטן אימי ועירום אשוב שמה" (איוב א') – יצחק, שעומד לכאורה לצאת מהעולם, צריך להיות עירום…

ועדיין נשארת למאייר עוד בעיה – הבעיה של האייל. ההיגיון אומר שאברהם הבחין באייל רק אחרי שקיבל מהמלאך פקודה לא לגעת ביצחק.

אבל בציור אין "תהליך" – או שאנחנו רואים את האייל או שלא.

אחרי שסקרתי ציורים רבים ואיורים רבים של המעמד, נוכחתי שרבים מהציירים, כמו רמברנדט, קאראווג'ו ושאגאל, לא התייחסו לאייל, כלומר ברגע הזה אברהם לא רואה את האייל, אז גם אנחנו לא, ואילו המאיירים רובם כן כללו אותו בסצנה:

לפעמים האייל הוא אפילו אחת הדמויות החשובות באיור:

אני אגב גם חושב שהאייל הוא דמות חשובה, אבל לא בסצנה הזאת.

ובמקום אחד ראיתי גם שמלאך האלוהים הוא זה שמביא ממש בידיו את האייל:

ובלי קשר לנ"ל, הנה איור של מרק שאגאל, בו הוא מחלק בצבעוניות בין הארצי לאלוהי:

והנה רישום מעניין של הסיטואציה. הצייר הוא אריה נבון:

וזו עקידת יצחק של נחום גוטמן:

ולסיום שני איורים שלי. את הראשון עשיתי בשנת 1991 על פי ציור של משה אקער, צייר יהודי קנדי שמאייר ספרי לימוד לילדים דתיים בקנדה ובאמריקה. האיור הזה התפרסם ברבעון הילדים המצוין "משקפיים", בגיליון שהוקדש לאיור:

 

ואת האיור הבא עשיתי פעם עבור אחת הרשומות בבלוג הזה:

ועוד משהו לא קשור: בסוף אותו פרק שבו מדובר על עקידת יצחק יש טקסט שעשוי לעניין את מי שמתעניין בשמות תנ"כיים: