תור הזהב של הקריקטורה הצרפתית, ובעיקר על שאבאל
בשנות ה-50 פעלה בצרפת קבוצה נבחרת של קריקטוריסטים שהיו מושפעים מיוצרים אמריקאים כמו סטיינברג ואדמס. הם ידעו לספר סיפור באמצעים חזותיים ורובם לא השתמשו במילים
הסתנבות מוצדקת ולא מוצדקת
כשאתם נוהגים ברכב ורואים נהג אחר שמסכן את הנהגים האחרים – האם אתם שונאים אותו או רק בזים לו?
הים וסאסק – מאיירים מהגרים בשנות ה-50
הרבה הומור מסוגן הגיע לאיור בהשפעת הגל הגואה של קריקטורות, ובעיקר בהשפעת גאון הז'אנר, סול סטיינברג
נורית קרלין – קריקטוריסטית נפלאה שהלכה מאיתנו
ב-14 השנים שבהן פורסמו הקריקטורות שלה בניו יורקר, נורית הייתה החסכנית ביותר בקווים מכל הקריקטוריסטים של המגזין.
קווים קווים – ראוך ופלורה אלופי הסבלנות
רק הקריקטוריסטים הגדולים באמת מיישמים בעבודות שלהם את העובדה שכל סטודנט לאמנות לומד בשבוע הראשון, שאין להפריד בין רעיון לביצוע.
גם הילד שלי יכול לצייר ככה – אמנות מודרנית בקריקטורות
כשהייתי בן שש כבר ידעתי לנסר גלגל מדיקט, ואחר כך די נעלבתי כששמעתי מישהו אומר שהגלגל הוא ההמצאה הכי חשובה של האנושות, והוא לא הזכיר אותי בהקשר הזה.
טומי אונגרר – מאייר ענק שמת השבוע
באמריקה הוציאו את ספרי הילדים שלו מתוכנית הלימודים ומרשימת המומלצים של משרד החינוך, בגלל האיורים הארוטיים שלו. מעניין שבארץ אף אחד עדיין לא עשה את זה, אולי פשוט כי לא מכירים כאן את הצד ה"אפל" הזה שלו.
המשפחה של ג'יילס
אם תרצו לצייר קריקטורה של האנגלי הממוצע, למשל במלחמת העולם השנייה, מן הראוי יהיה להדגיש שהוא מחזיק בידו עיתון ומחפש את הקריקטורה של ג'יילס עוד לפני שהוא קורא את החדשות.
אנדרה פרנסואה – הקו הפראי והרוח האנושית
יש יוצרים או אמנים מעטים שמצליחים ללהטט בהצלחה בין עיצוב, קריקטורה איור וציור. או במילים אחרות בין "אמנות שימושית" (צירוף מילים שכבר מזמן לא בשימוש והוחלף על ידי מילים גבוהות יותר) לבין "אמנות".