טומי אונגרר – מאייר ענק שמת השבוע

לפני ימים אחדים (9 בפברואר) מת טומי אונגרר, אחד המאיירים הגדולים של כל הזמנים.

פעמים רבות הזכרתי אותו ואת עבודותיו ברשימות שלי, אבל מעולם לא הקדשתי רשומה מיוחדת ליצירתו, שכן חשבתי שהוא ידוע מאוד ואין לי הרבה להוסיף.

ברשומה הזאת לזכרו, אשתדל להביא כמה מהדברים שעשה, שמוכרים פחות בארץ. בין השאר ספרים שלא ראו אור בעברית.

למשל הספר האוטוביוגרפי הזה:

אפשר לראות בו את אונגרר בן השלוש, ילד בשטרסבורג.

וכמה מהציורים ששרדו מימי ילדותו:

טומי היה בן תשע כשראה את הגרמנים נכנסים לעיר, וככה הוא צייר אותם:

הנאצים חילקו בין השאר גלויות של "יהודי":

וטומי הילד צייר גם הוא יהודי:

כשהיה בן עשר, סבתא שלו נתנה לו את הצעצוע הזה:

כאות תודה הוא צייר לה את הציור הזה:

שלוש שנים לאחר המלחמה טומי בן ה-16 צייר את הציור הזה:

אחרי השחרור של שטרסבורג אונגרר סבל מהצרפתים כמעט באותה מידה שסבל מהגרמנים. הוא ראה בתדהמה איך הצרפתים שורפים ספרים בגרמנית. "חשבתי שרק הנאצים יודעים לעשות את זה", הוא אמר. עד סוף ימיו, למרות שקיבל את אות לגיון הכבוד הצרפתי, אונגרר סבל מכך שניסה לחבר בין התרבות הצרפתית לגרמנית.

כמי שניזונו מספרים מתורגמים, הכרנו היטב את הספרים האלה של טומי אונגרר:

אבל ספרי הילדים בסדרת המלופס, שהיו הראשונים אותם כתב וצייר עוד בשנות ה-50, פחות מוכרים היום:

כבר אז ברישומי הציפורן שלו ובתוספת צבע אחד או שניים התחיל אונגרר להשפיע על עולם האיור:

בהומור שלו, ובעיקר ביכולת שלו לעבור מסגנון לסגנון.

בספר הילדים שלעיל, אין נשיקה לאימא, אותו גם כתב, הוא אייר איורים פשוטים בעיפרון, דבר שמעטים עשו.

שם כבר אפשר לראות את הבדיחות הקטנות שהוא שתל באיורים, כמו החתול ההיטלרי הזה:

איפה תראו היום איורים כאלה בספרי ילדים?

האיור הנ"ל לקוח מהספר Frances Face Maker:

גם אני, כמו מאות מאיירים ברחבי העולם, הושפעתי מאונגרר. למשל ברישומי המכחול בספר גלגלים של מיריק שניר:

אני לא חושב שהיום מישהו בהוצאה מכובדת ירשה לי לצייר איורים כאלה. וגם אז, כשצוירו, היה למבקרים מה להגיד.

אונגרר נחשב, בעיקר באמריקה, כפרובוקטור, בגלל שהוא הרשה לעצמו לאייר איורים ארוטיים ואפילו פורנוגראפיים.

את רובם הוא ריכז בספר עב הכרס הזה:

מתוכו ארשה לעצמי להביא רק איור אחד:

את ההשראה לרישומים האלה אפשר למצוא גם באיורים מהמזרח, גם באלה של בירדסלי וגם השפעות ברורות של גיאורג גרוס, אם כי אונגרר עצמו ראה בסול סטיינברג את המורה הגדול שלו.

באמריקה הוציאו את ספרי הילדים שלו מתוכנית הלימודים ומרשימת המומלצים של משרד החינוך, בגלל האיורים הארוטיים שלו. מעניין שבארץ אף אחד עדיין לא עשה את זה, אולי פשוט כי לא מכירים כאן את הצד ה"אפל" הזה שלו.

לדעתי, וזה דווקא לא מטעמי מוסר וצדקנות, הספר ארוטוסקופ הוא הספר הפחות טוב שלו, ואחוז האיורים הטובים באמת שיש בו הוא די קטן לעומת הספר הזה למשל:

שגם בו אפשר אמנם למצוא ציורים ארוטיים.

אבל יש בו גם יצירות נפלאות שכבר מזמן נחשבות לקלאסיקה כשמדובר בסאטירה חזותית.

רבים מכירים את הרישומים האלה, שהפכו מיד לפוסטרים:

הבאתי רק מעט ממה שהאיש המדהים הזה עשה בחיים, ומי שיבקש ימצא דברים רבים עליו גם ביוטיוב.

אציג כאן ספר ילדים נפלא ופחות ידוע שלו. לא אביא את כולו אבל מספיק איורים מתוכו כדי שאפשר לקבל תמונה. הספר נקרא טורטוני טרמולו – המוזיקאי המקולל:

זה השער הפנימי של הספר:

והנה כל הסיפור שקצת קיצרתי וסיפרתי בלשוני:

***********

 

אחרי המשבר באמריקה רכש טומי את כל הזכויות של ספריו. הוא הקים הוצאה בשם "טומיקו".

והספרים שלו נמכרים בעיקר ברשת.

הרבה קוראים והרבה מאיירים חייבים המון לאיש הנפלא הזה.

בעיקר להשפעה שלו ככל שזה נוגע לחופש האיור שאותו אונגרר הביא לשיאים חדשים, כשהכניס אינסוף בדיחות פרטיות לאיורים.

זה קרה בעיקר בסיפורים שכתב בעצמו.

תראו למשל את האיור הזה והפרטים הרבים שבו:

הנה כמה פרטים בהגדלה: