הים וסאסק – מאיירים מהגרים בשנות ה-50

בלי שהתכוונתי אני רואה שהעליתי כמה רשומות שעסקו בשנות ה-50.

אני מתכוון לרשומה על העשור לפי דבר השבוע, וגם לאלה על הספרים של יורם קניוק וגורית אקסלרוד.

אז כעת, והפעם במודע, הנה עוד אחת על אותה תקופה – על מגמה מעניינת באיור העולמי בשנים האלה. אנסה לבחון אותה דרך שני מאיירים גדולים, שניהם מהגרים. האחד מהגר מפולין שפעל בעיקר באנגליה, והשני צ'כי שחי רוב חייו מחוץ לצ'כיה.

הראשון הוא ג'ורג' הים, יהודי פולני שנולד בשנת 1900 ומת בשנת 1982.

בתולדות העיצוב הגרפי הוא מוכר כאחד מהצוות בסטודיו "לוויט-הים", שכבר בפולין עבדו יחד בעיצוב גרפי.

לפני שאמשיך לספר לכם על האיש המיוחד הזה, שבין היתר השפיע מאוד על חיי המקצועיים, אקדים משהו על מה שקרה לאיור ולעיצוב הגרפי בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה.

באיור, כמו בעיצוב הגרפי, הגיעו בשנות ה-50 מגמות שהיו בהן הדים למה שקרה באמנות הפלסטית, הקולנוע, האנימציה והקריקטורה במאה ה-20, מה שאז נקרא "מודרניזם".

בעיצוב הגרפי זה בא לידי ביטוי בפוסטרים כמו אלה:

ובאיור הופיעו משטחי צבע שנראו כמעט קולאז'יים:

הרבה הומור מסוגן הגיע לאיור בהשפעת הגל הגואה של קריקטורות, ובעיקר בהשפעת גאון הז'אנר הזה, סול סטיינברג (שגם הוא מהגר, יהודי שהגיע לארצות הברית מרומניה). כך נראה הקו הפשוט של סטיינברג, שביני לביני אני מכנה אותו "ניאו דאדא":

הקו הזה אומץ בהתלהבות על ידי המאיירים:

ובחזרה לג'ורג' הים. הוא נולד בלודז', פולין. כשהיה נער, בשנת 1900, נסע למוסקבה ללמוד משפטים, ממש בזמן המהפכה, שבעקבותיה נסגרה הפקולטה למשפטים. משם הוא נסע לבון ולמד שם היסטוריה של הדתות, אבל גילה שעיקר העניין שלו הוא באמנות, ומצא את עצמו באקדמיה לאמנות של לייפציג. בגיל 22 הוא הוכשר כמעצב גרפי ומאייר.

כבר בפולין, בזמן המלחמה, ראה אור אחד הספרים הנפלאים של הזוג לוויט-הים – הקטר מאת יוליאן טובים, שעד היום נמצא על המדפים.

כשיצא הקטר לאור בפולין, לוויט והים כבר היו באנגליה. מהר מאוד הם הפכו שם לסיפור הצלחה, והפוסטרים שלהם ברוח ה"מודרניזם" נחשבים עד היום לסמלי התקופה.

לא הייתה עוד תקופה שבה הקשר בין עיצוב כרזות לאיורים בספרי ילדים במערב היה אמיץ כל כך, וזה היה הרבה בהשפעת הזוג הזה.

ג'ורג' הים היה ציוני נלהב, והיה יועץ כמעט לכל מפעל בארץ, כולל תכנון תערוכות בינלאומיות. הוא היה גם יועץ הפרסום של אל על.

רבים מהמעצבים והמאיירים הישראלים בוגרי בצלאל עלול לרגל אל ג'ורג' כדי להתייעץ איתו. גם אני הגעתי אליו ב-1970, כשהייתי בן 30.

בהזדמנות ארחיב על כך, אבל כאן אספר רק שהים, שהיה איש מרשים בעל קול בס עמוק ומשכנע, סידר לי את הראש.

בשנת 1955 החלה השותפות לוויט-הים להתפרק. לוויט בחר בציור והים המשיך לאייר ספרים.

הנה עוד כמה איורים שלו:

בין ספרי הילדים שאייר שנחשבים היום לקלאסיים תמצאו את זה,שמספר על כדור שמסרב להשתתף במשחקים:

אחד הספרים המעניינים שאייר הים, ספר שנכתב על ידי אלינה לוויט אשתו של יאן לוויט, הוא הספר הזה:

זה סיפור על כלב כחול שנולד לאימא לבנה, והוא מחפש את מקומו בעולם עד שבסוף הוא מגיע לאי של הכלבים הכחולים ושם מוצא סוף סוף את מקומו. אמנם כן, לא קשה לזהות כאן את סיפורו של העם היהודי, כאשר אי הכלבים הכחולים הוא מדינת ישראל.

ג'ורג' הים ויאן ואלינה לוויט לא היו מספיק כחולים כדי לעבור הנה, לאי הכלבים הכחולים.

הסגנון, הפשטות והצבעוניות של הים השפיעו על מאיירים רבים, ביניהם אליס ומרטין פרובנסן, הזוג האמריקאי שהובילו את האיור בזמנם.

ואפילו על המאיירת האוסטרלית המצוינת בת זמננו, פליסיטה סאלה.

הים אייר ספר שכתבה דיאנה רוס (הסופרת, לא הזמרת), ובאותה הזדמנות היא ציירה אותו:

אני אוהב את הרישום הזה, ככה גם אני זוכר את הים.

אגב, למרות שיאן לוויט בחר בקריירה של אמן הוא בכל זאת כתב ואייר כמה ספרי ילדים אחרי הפרידה מהים, שהידוע ביניהם הוא: זה:

קשה מאוד שלא להבחין שגם באיורים שלו הוא מצדיע לציור.

וכעת למירוסלב סאסק, מאייר נפלא שהושפע מסגנונו של ג'ורג' הים, והיה מעריץ גדול של סול סטיינברג.

סאסק נולד בפראג, שהייתה אז ספוגה באיורים של לאדה וטרנקא. הוא למד אדריכלות וציור. לימודי האדריכלות שלו ישפיעו מאוד על מה שיעשה בעתיד.

בשנת 1947 הגיע לפריז כדי ללמוד, וכאשר הקומוניזם השתלט על צ'כוסלובקיה, הוא ראה עצמו גולה ולא חזר לפראג.

ב-1951 הוא הועסק בחטיבה הצ'כית של רדיו אירופה החופשית במינכן. ב-1957 חזר לפריז והוציא ספר לילדים על פריז:

זאת הייתה תחילתה של קריירה עצומה, שהניבה 18 ספרים על ארצות וערים, ביניהם לונדון,

מינכן,

ואפילו ישראל.

הספר על ישראל ראה אור בשנת 1962 ובעיני הוא אחד הפחות טובים מכל ספריו של סאסק.

אני לא יודע כמה השפעה הייתה לסאסק עלי כשכתבתי חמישה מדריכים לילדים, לערים לונדון, פריז, רומא, ברצלונה ופראג.

אבל בשונה מהספרים שלו, שהאיור היה העיקר בהם, המדריכים שלי עוסקים בעיקר בפעילויות ובמשחקים. פה ושם כמובן יצא ששנינו ציירנו אותו אתר. הנה "פה האמת" שצייר סאסק:

והנה שלי:

בדומה לאביו הרוחני סטיינברג, שגם הוא למד אדריכלות ורואים את זה בעבודות שלו,

הרקע של לימודי אדריכלות עזר לסאסק מאוד באיור. הנה שלושה איורים מהספר על ניו יורק:

הוא גם למד מסטיינברג לשלב באופן הומוריסטי צילומים ורישום:

התופעה של סאסק היא מעניינת מכמה היבטים:

א. זה אחד המקרים הבודדים שהספרים הרבה יותר ידועים ממי שחיבר אותם.

ו – ב. ספרים על מקומות וערים מתיישנים די מהר, ואילו הספרים של סאסק, שנכתבו בין השנים 1959-1974, נמכרים עד היום בהצלחה.

לאחרונה יצאה ביוגרפיה שלו:

הביוגרפיה נכתבה על ידי פרופסור מרטין סולסברי, פאבל רסקה ואולגה צ'כנה, שהיא קרובה של סאסק.

ולסיום, עוד כמה עבודות שלו:

ועוד משהו.

כהקדמה לרשומה עתידית: אחד המאיירים שאייר את "הקטר" של טובים, היה יאן לניצה:

בקרוב אקדיש רשומה לאיש המיוחד הזה.