תעלומת הארגזים וביאור לציור
"לְפֶתַע פִּתְאֹם נִשְׁמְעוּ שְׁרִיקוֹת עַזּוֹת, חֲטוּפוֹת, מֵאוֹתָן הַמַּרְעִידוֹת אֶת הָאֲוִיר. הַשּוֹדֵד הִזְדַּקֵּף, כְּאִלּוּ חִכָּה לָהֶן כָּל הַזְּמָן…"
"לְפֶתַע פִּתְאֹם נִשְׁמְעוּ שְׁרִיקוֹת עַזּוֹת, חֲטוּפוֹת, מֵאוֹתָן הַמַּרְעִידוֹת אֶת הָאֲוִיר. הַשּוֹדֵד הִזְדַּקֵּף, כְּאִלּוּ חִכָּה לָהֶן כָּל הַזְּמָן…"
אני מניח ומקווה שתאמינו לי שאני יודע שסלמה לגרלף כתבה את נילס הולגרסן ולא את הנס אוריאן.
כמו סופרים רבים, גם סמי לא כותב בספר את גילו של שמעון, אבל למאייר אין את הפריווילגיה הזאת.
התאהבתי בו גם בזכות האיורים המצוינים בשחור-לבן של צבר, אבל גם בגלל השפע העצום של הפרטים שהביא לנו על הודו.
..ובו יסופר על איציק, שכתב הקדמה לספר של אבנר, ועל אבנר, שעשה איורים לספר של איציק.
אגב שיטוט הבחין פספרטו בכמה וכמה ילדים לבושי צהובים. הוא הפליא את אנשי הצוות במיומנותו. ההמון כולו נפל אפיים ארצה בבהלה. תוך שהוא מתהלך בקרב ההמון סקר פיקס את העוברים והשבים.
מקושינסקי, גדול "סופרי הנוער" בפולין, יודע לספר סיפור, וכדרך פולנים מסוימים מרבה באופן מוגזם וכמעט מגוחך להפגין ידע בתחומים שונים.