*הרשומה מוקדשת לידידתי ורד לי, אחייניתו של סמי מיכאל, שהלך לעולמו השבוע.
*
בשנת 1979, שנתיים לאחר שראה אור הספר והילד הזה הוא אני,
פנה אליי חיים באר, שהיה אז עורך ספרי הילדים של הוצאת עם עובד, והציע לי לאייר ספר של סמי מיכאל בשם פחונים וחלומות שהיה מיועד לבני נוער.
חיים סיפר לי שהספר הוזמן מסמי על ידי ההוצאה והוא מספר על הווי הנערים במעברות.
כמי שגדל בכרכור, המילה מעברה הייתה מוכרת לי היטב, שכן ליד כרכור הייתה מעברה גדולה והיא הייתה חלק מחיינו.
גיבור הספר פחונים וחלומות הוא שמעון.
כמו סופרים רבים, גם סמי לא כותב בספר את גילו של שמעון, אבל למאייר אין את הפריווילגיה הזאת.
אני כבר הייתי ידוע כמי שמצייר ילד ככה:
כלומר את הילד מהספר והילד הזה הוא אני, שציירתי קצת בדמותם בניי, תומר ואוֹֹרי.
שמעון, שבמעט התיאורים שלו שמביא סמי כתוב שהוא שזוף ושרירי, חייב להיות משהו אחר.
גם האיורים בספר היו חייבים – ככה חשבתי אז – להיות יותר מחוספסים מהאיורים בספר והילד הזה.
חיים באר, שידע שאני לא אוהב לפגוש את הסופרים להם אני מאייר, ובעיקר לא אוהב לקבל מהם דרישות ואפילו לא בקשות, מנע מאיתנו להיפגש. הפעם היחידה שפגשתי את סמי מיכאל הייתה כאשר רוב האיורים היו גמורים והוא היה מרוצה מאוד.
לפני שהתחלתי שלחתי לו סקיצות של שמעון גיבור הספר, כדי שיביע את דעתו. לצערי הסקיצות האלה אינן בידי.
הנה עטיפת הספר, שבחזיתה דמותו של שמעון גיבור הספר:
זה האיור היחידי בצבע.
19 האיורים שבפנים הם בשחור-לבן, כפי שהיה נהוג בספרי נוער.
את האיורים איירתי בקו מרושל, ולפעמים השתמשתי בשני עטים בעלי עובי שונה, כמו למשל באיור הזה:
פרט לקווים השתמשתי במעין רשת, מה שנקרא "ראסטר", ששימש אותי במקומות כהים.
אני מביא כאן 13 איורים, לחלקם צירפתי כמה שורות מהספר.
באיור הבא איירתי את שמעון עם עודד, נער מהמושבה, אותו ציירתי בלי להרגיש ממש כמו ילד מהספר והילד הזה, רק קצת יותר מבוגר:
והנה הטקסט:
את יהודה הבריון של המעברה אהבתי לצייר:
והנה יהודה עם סמל המשטרה:
והנה יהודה באזיקים:
והנה ג'נט, הילדה ששמעון אוהב. ג'נט היא ילדה יפה אבל קצת צולעת:
כבר מזמן שמתי לב, ואפילו כתבתי על זה כאן, שכאשר אני מצייר ילדות אני לא חזק באפיון.
לא נראה לי שהצלחתי לאפיין את ג'נט ילדת המעברה, כי כשציירתי את רונית האשכנזייה מהמושבה היא נראית ממש כמו ג'נט:
ולסיום עוד כמה איורים:
